מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

סיפור ילדות

סבא מספר סיפור מצחיק לאופיר
סבא וחברים
חינוך בילדותי

בתי הספר

כן, בתי הספר, ברבים, כי היו שניים ביסודי בבוקר היינו הולכים רק בנים, לבד לבית הספר, חבורות חבורות, בגילים מעורבים כל ילדי השכונה.בית הספר שכן 4-5 רחובות מהבית שלי והיינו הולכים לבד בלי ליווי של מבוגרים כבר מכיתה א'. ההורים היו עסוקים כך שמרגע שראו שהתאקלמנו בבית הספר היו עוזבים אותנו לנפשנו. הייתה לנו תלבושת אחידה. גם למורות. כי היו רק מורות, חלוק לבן עם כיסים עמוקים. בכיתה א' למדנו לכתוב בעיפרון. בהתחלה תרגלנו על מחברת קווים כך://///////// עד בלי סוף וכך:\\\\\ .כדי שנלמד להחזיק עפרון ולשמור על גבולות. לפי איך שכתב היד שלי ניראה, עד היום, כנראה שנכשלתי ובטח אני חייב עדיין להיבחן במקצוע. בכיתה  ב' התחלנו להשתמש בדיו ו"עטי נוצה" ממתכת. כמובן שכסות הדיו היו נשפכות ומלכלכות את המחברות. הכי גרוע, החלוקים שבבוקר היו לבנים בצהריים היו כחולים בדיו, בעיקר הכיסים.

אחרי ארוחת הצהריים היה מגיע מיניבוס שהיה הוסף ילדים ומסיע אותנו לבית הספר היהודי של הקהילה. היינו עושים סיבוב בעיר  ואותו דבר בחזרה. בבית הספר היהודי למדנו לקרוא ולכתוב ביידיש ומקצועות היהדות. זה היה כך עד כיתה ג'. כשיינו בכיתה ג' קמה מדינת ישראל כך שמכיתה ד' עברנו ללימוד עברית. את העברית לא אהבתי. יידיש זאת שפה שדיברו יהודי מזרח אירופה, ונכתבת באותיות עבריות. האורים שלי דברו אותה ביניהם ואיתנו וגם קראו עיתון ביידיש כך שהייה לי מובן שהיא שימושית אבל לא הבנתי בשביל מה אני צריך את העברית. זאת הייתה גם השנה האחרונה שלמדתי בבית הספר הזה.

ובית הספר השלישי

מכיתה ז' למדתי בתיכון, בגיל 13 הייתי נוסע בחשמלית כחצי שעה לבית הספר. זה כבר היה בית ספר גדול עם 6-7 כיתות במחזור. גם כאן לפי המסורת בנים ובנות למדו בנפרד. בנים בבוקר והבנות אחר הצהריים. בכיתה ח' מסיבות של נוחיות ללוח השיעורים, איחדו את כל האלה שלא למדו את שיעורי הדת הקתולית בכיתה אחת בנים ובנות.היינו 46 תלמידים! רובם יהודים. הניסוי ארך רק שנה אחת משתי סיבות: כי היינו הכיתה הכי פרועה בבית הספר ויותר חשוב כי היינו הכיתה הכי טובה, רחוק מהאחרות.

הטיול לנהר

סיפור נוסף שאני מאוד לא גאה בו: אחרי שאבא נפתר עשיתי צרות צרורות לאמא ואחותי. עד היום אני מצטער על זה. יום אחד אני ושני חברים – היינו בני 12 בערך – נסענו אל שני זוגות אופניים להתרחץ בנער. בדרך כמעט שעה הבית הייתה תקלה באחד מאופניים דבר שעקב אותנו מאוד. שחינו בנהר ושיחקנו, בעזרת בקבוק הצלחנו לדוג כמה דגיגים , ולפני שסמנו לב נעשה מאוחר עד כדי כך שהגענו בערב מאוחר הביתה. אין לתאר את הדאגה של אמא שלי והצעקות שקיבלתי.

השומר הצעיר ומחנות הקיץ

נכנסתי סופית לתנועה קצת אחרי הבר מצווה. בהתחלה קבוצה רק של בנים, ואחרי זמן התאחדנו אם בנות השכבה, לצערם של חלק מהבנים .

הקן היה בשבילנו בית שנית ולאחדים אפילו הבית היחיד.

הפעילות בקן התנהלה במתכונת שהועתקה מהתנועה בארץ. שרנו שירים בעברית שלא הבנו את מילותיהם, וגם ביטאנו אותם לא נכון… חלמנו לעלות לארץ ולהיות חלוצים, "להגשים" בקיבוץ. הרבה מאתנו עשו זאת.

למעשה הערכים שקיבלנו בתנועה הדריכו אותי כל החיים.

בגיל חמש עשרה התחלתי להדריך קבוצה של ילדים בני 8-9!

גולת הכותרת של הפעילות של השנה היו מחנות הקיץ. היה מחנה של כל הקן, כמאה חניכים, והיו מחנות קיץ ארציים, לפי שכבות גיל החל מבני 15. וזה היה הכיף האמיתי.

היינו רבים בנינו כדי להיות חלק מהחלוץ שהקים את המחנה, למרות שזאת הייתה עבודה קשה. היה לנו צריף מתפרק בשביל מטבח המחנה. הרכבנו שלושה קירות על ארגז של משאית, מעל זה גג ובפנים כל הציוד, בחלק האחורי השארנו כוך שבו אנחנו ישבנו.

מכיוון שהיה חם בפנים תוך כדי נסיעה היינו מטפסים על הגג ושוכבים/יושבים עליו. לילה אחד, אחרי שפרקנו את המחנה אחד מהחברה' נרדם על הגג והתעורר על הכביש! ולא שמנו לב עד שהגענו לקן לפריקה.

במחנה כמובן היינו לובשים חולצה שומרית ועניבה וסמל השכבה עם חגורה ואבזם עם סמל התנועה. כמובן היו לימודי צופיות והישרדות. גרנו באוהלים וכל יום היה מסדר.

היו מלחמות בין השכבות ותחרות גנבת הדגל של הקבוצה.

פעם החלטנו שהולכים לפשוט בלילה על מחנה של תנועה אחרת ולגנוב להם את הדגל. נסענו בטרמפים המדריך וכמה "נועזים" מרחק של כ20 קילומטרים, והגענו למקום. מכיוון שהיה אור יום עדיין, היה ברור שיגלו אותנו לכן החלטנו שנכנסים לביקור נימוסים.

אירחו אותנו מאוד יפה, וגילינו שהתנאים שלהם מאוד קשים, וגם לא הרבה חניכם. נפרדנו לשלום.

כשעזבנו את המקום, התייעצנו בינינו והחלטנו שלא נעים ולא יפה לעשות להם את זה, אנו מוותרים.

בינתיים נעשה מאוחר ולא יכולנו לחזור למחנה שלנו, היה קריר נכנסנו כולנו לטרמפיאדה צפופים, רעבים ובלי הדגל הנכסף.

הזוית האישית

מילון

עטי נוצה
בשם אחר קולמוס - הקדומים הוכנו מקנה או במבוק, על ידי חידודו של קטע מהקנה. קולמוסים העשויים קנה שמשו בעיקר בקהילות יהודיות באגן הים התיכון, ואלה עדיין משמשים סופרי סת"ם גם בימינו,

ציטוטים

”למעשה הערכים שקיבלנו בתנועה הדריכו אותי כל החיים“

הקשר הרב דורי