מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

סיפור חיי

חנה והתלמידות באחד המפגשים.
חנה והתלמידות באחד המפגשים.
עלינו ארצה בשנת 1952 וגרנו במעברה, ביום העצמאות הכרתי את בעלי ובשנת 1960 התחתנו

ההורים שלי היו אנשים טובים, אבא שלי היה מנהל חברת קדישא במרוקו,אמא היתה תופרת.
 
עלינו ארצה בשנת 1952 גרנו בעין המפרץ בקריית ביאליק, כשבע שנים. הקליטה הייתה קשה. היה מאוד קשה, לא היה מים ותחבורה, אך היה אוטו של מכבה אש שהיה מביא מים ואנחנו היינו עומדים בתור לחלוקה.
 
בזמן החגים הינו צריכים לעמוד בתור בשביל הירקות ואם התור שלי הגיע הכל היה נגמר! היינו צריכים לבוא ביום שלמחרת.
 
היה קולנוע אחד, במקום שבו העיריה כיום, "קולנוע ספיר". הינו הולכים מהבית ברגל עד לקולנוע, קילומטרים! וגם זה – רק במוצאי שבת.
 
איך הכרתי את בעלי?
ביום העצמאות היה מצעד בחיפה והלכנו ברגל מקרית ביאליק מחמש בבוקר ומגיעים בתשע וחצי.
אחרי המצעד הלכנו ברגל למסעדה על יד קולנוע פאר, חבר אחד מהחברה שלנו אמר שיש אורח שיבוא איתנו, אותו אורח ישב על ידי, הזמנו אוכל: חומוס, האורח אמר שהוא משלם "בשביל ז'נט" בשבילי!
 
כשיצאנו הוא ביקש לדעת איפה אני גרה. ככה יצאנו שנה וחצי ואחרי זה חתונה. לאחר שהתחתנו הגיע הבן הראשון במלחמת שש הימים, בעלי התגייס לצבא.
 
הנס של בעלי
יום אחד בחצות הגיע קצין של הצבא וסיפר שבעלי אריה נפטר אך הסתבר בסוף שהוא לא נפטר. הוא חזר באותו הלילה הבייתה וסיפר על הקרבות ועל חבריו שנהרגו: "כל הח'ברה נהרגו רק אני התחבאתי מתחת למשאית וכך ניצלתי".
תשע"ו

מילון

פסטן - מערבית- מרוקאית
שמלה

ציטוטים

”"ככה יצאנו שנה וחצי ואחרי זה חתונה"“

הקשר הרב דורי