מאגר סיפורי מורשת

נולדתי ברומניה ונקראתי על שם סבתי פאולה ושם משפחתי היה גלנץ , משמעות השם הוא ברק.

עליתי לארץ בגיל שלוש, בשנת 1951 באוניה טרנסילבניה. כאשר הגענו, שלחו אותנו לשכונת אוהלים בשם שער העלייה. גרנו שם עם משפחה נוספת ולאחר מספר חודשים קיבלנו חצי צריף. בצריף הזה גרנו: הוריי, אני ואחותי הצעירה.

שם השכונה בה גרתי היה מחנה דוד: "השכונה הוקמה כמעברה באפריל 1951, ליד שער העלייה שהיה מחנה קליטה ומחנה עולים במערב חיפה, ושימש כמחנה מעבר מרכזי לעולים שהגיעו לנמל חיפה בעלייה ההמונית. באוקטובר 1951 התגוררו במעברה כ-5000 איש, יוצאי רומניה ומדינות אירופה (כ-60%), ויוצאי עיראק (כ-40%). התושבים התגוררו בבדונים ובאוהלים". (ויקיפדיה).

בשכונה זו הייתי בגן ילדים ולאחר מכן למדתי בבית ספר בשם נירים. לאחר כ-3-4 שנים שגרנו בצריף עברנו לשיכון. היו בבית שני חדרים  ומטבח קטנטן. היה בית כנסת בקרבת הבית ובו בילינו את חגי ישראל. הייתה שם גם מכולת קטנה ,שם רכשנו את המצרכים שהיו אז בצנע. בנוסף היה גם בית קולנוע אחד שבו היינו גם רואים סרטים הודיים כמעט כל שבוע, גם נפגשים יחד כל החברים.

המשחקים שהיינו משחקים בילדותי היו: 5 אבנים, קלאס, קפיצה על חבל ועוד. התחביב שלי ושל חברותיי בימי שבת היה לטפס על הר הכרמל, לקטוף כלניות רקפות ונרקיסים (אז היה מותר). למדתי בתיכון "במעלה" בחיפה ובשנים אלו ביליתי הרבה בחוף הים, שנקרא חוף הכרמל. משפחתי הייתה משפחה מסורתית, את החגים חגגנו כהלכה, החג החביב ביותר עלי היה פסח, בגלל המאכלים המיוחדים שאימי הייתה מכינה.

ילדותי ונעוריי עברו במקום שנקרא מחנה דוד. זה היה מקום של עולים חדשים, שעלו מכל קצוות  העולם בשנות החמישים. שם נוצרו חברויות אמתיות שקיימות עד היום. זכורות לי חגיגות פורים ושבועות שהתקיימו בבית הספר, כחגיגות מיוחדות. בחג השבועות היו מביאים לנו שמלות של רקדניות והיינו מופיעים כלהקה.

בשנת 1967 התגייסתי לצבא, זה היה יום אחד לאחר סיום מלחמת ששת הימים. גויסתי לחייל האוויר, לתפקיד מטאורולוגית (חזאית מזג האוויר). נהניתי מאוד משרותי הצבאי, למרות שהייתי רחוקה מהבית. אז לא היו לנו טלפונים, אפילו לא בבית.

המלחמות שחוויתי בימי ילדותי עד בגרותי היו מלחמת סיני, ששת הימים, מלחמת יום כיפור, מלחמת לבנון, מלחמת המפרץ. במלחמת יום הכיפורים כאשר גרתי בביתי החדש (הבית שלי לאחר הצריף), בזמן הצפירות ירדנו לכניסה של הבית, כי לא היו מקלטים.

לאחר שחרורי מהצבא, התחלתי לעבוד בבנק לאומי. שם עבדתי 34 שנים. לאחר מלחמת יום הכיפורים התחתנתי ועברתי לגור בקריית מוצקין, שם אני גרה עד היום ושם גם נולדו לי שני ילדיי.

יש לי בן ובת החיים בארץ, דאגתי לשלוח אותם ללמוד לימודים אקדמאים, מה שלא התאפשר לי, בגלל המצב הכלכלי הקשה שהיה להוריי עם עליתם לארץ. כיום ילדיי, נושאים במשרות גבוהות. יש לי שישה נכדים, שלוש בנות ושלושה בנים. את נכדיי מבתי שגרה בטבעון אני רואה בתדירות גבוהה ולעומת זאת את נכדיי מבני אני רואה לעיתים רחוקות יותר, מכיון שהם גרים במרכז הארץ.

לפני כ-13 שנה פרשתי בפרישה מוקדמת מהבנק, והתחלתי להתנדב במקומות שונים בנוסף , אני נמצאת רבות עם נכדיי מיום הולדתם. לצערי הרב הוריי לא זכו לראות את נישואי ילדיי וכמובן לא את נכדיי.

הזוית האישית

סבתא פאולה: החוויה שלי היתה נפלאה. כאשר שיתפתי בהיסטוריה שלי הרגשתי שאני חוזרת לימי ילדותי ונעורי. היה מרגש לספר לנכדתי היקרה את חוויות הילדות שלי שכול כך שונות מהחוויות שלה ושל אמה.

רוני: נהנתי מאוד בקשר הרב דורי, למדתי דברים חדשים אשר לא ידעתי על סבתי ועל משפחתי. בנוסף, שמחתי לעשות את החוויה זאת יחד עם סבתי ואני חושבת שלמדנו דרכה המון.