מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

סיפור חיי מילדות עד לגיל השלישי

אני וסבא היום
סבא כשהיה תינוק
מהילדות בקריית שלום לשירות צבאי בחיל השריון

מקור השם

שמי הפרטי הוא שמחה. מקור השם הוא של סבתא שלי שנקראה סימה ושמי שונה לשמחה לזכרה. שם משפחתי הוא קינמון. אני נולדתי בשם זה אולם אבי  שינה אותו בשנות השלושים של המאה הקודמת לקינמון שהינו תרגום לא נכון של אינגבר. נולדתי בתאריך 20.7.1943  תאריך עברי- י"ז בתמוז תש"ג

זיכרונות ילדותי

נולדתי בארץ ישראל. בתל אביב בבית החולים הדסה. אני הבן הבכור ויש לי אח אחד צעיר בשלוש שנים ושמו עזריאל. היחסים במשפחה היו מעולים ושוויוניים. עד היום הקשרים ביני לבין אחי הינם קרובים ביותר. נולדתי בארץ בשנת 1943 להורים שעלו כל אחד בנפרד (והכירו בארץ) מפולין. משפחתו של אבי הייתה משפחה חרדית שעזבה את פולין בשנות השלושים המוקדמות של המאה הקודמת ועלתה לישראל. אבי ואחיו חזרו בשאלה. המשפחה בעיקרה עסקה בגידול דבורים והפקת דבש ומכירתו. משפחתה של אמי עלתה גם היא בשנות השלושים המוקדמות מסיבות ציוניות במלוא משמעות המילה. סבי מצד אמי היה פעיל מאוד במפלגת הציונים הכלליים שהייתה אז אחת המפלגות הגדולות בארץ, ולימים עברה גלגולים שונים שבסופם הפכה לחלק ממח"ל (מפלגת חירות ליברלים) שהיא הליכוד של היום. שתי המשפחות השתכנו בדירות שכורות וקטנות בתל אביב. בתחילת הדרך, חיו המשפחות במחסור כלכלי. היה קשה למצוא עבודה ואבי עבד במשך מספר שנים כפועל בניין, במקביל למד מתמטיקה באוניברסיטה. הלימודים הופסקו בשלב מתקדם עקב פרוץ מלחמת השחרור. לאחר המלחמה עם שחרורו מצה"ל בדרגת סרן בחיל התותחנים החל לעבוד כסגן מנהל מחלקת התרבות במועצת פועלי תל אביב ובמקביל בשעות אחר הצהריים והערב עסק בהוראת מתמטיקה והכנה לבגרות, בעיקר שיעורים פרטיים ותיכון אקסטרני.

גדלתי בתל אביב ברחוב אחד העם 118. היינו חמש נפשות בבית. אני, אחי, הורי ואבי אימי. הלכתי לגן ילדים אשר היה בשדרות רוטשילד בלב תל אביב. התחלתי ללמוד בבית ספר החשמונאים בו למדתי עד כיתה ג'. בכיתה ג' עברנו לרחוב ורשבסקי 16 בקריית שלום בתל אביב. סיימתי את לימודי בבית הספר היסודי גבעת השלום. מבית הספר גבעת השלום יש לי זיכרונות מצוינים. במיוחד ממנהל בית הספר ומחנך הכיתה שאיתם אני יחד עם תלמידים רבים מכיתתנו היינו בקשרים עוד שנים רבות לאחר גמר הלימודים. גם מספר חברים טובים איתם אני נפגש עד היום בתדירות גבוהה הינם חבריי עוד מתקופת בית הספר גבעת השלום. בהמשך למדתי בתיכון עירוני ה' בתל אביב שהיה ברחוב מזא"ה. במקום בו נמצא מגדל המים שבבסיסו הייתה אחת מכיתות הלימוד של התיכון. גם משם יש לי זיכרונות טובים לגבי חלק מהמורים, וכמובן חברים רבים, שעם חלקם שירתתי בצבא בחיל השיריון.

%d7%a1%d7%91%d7%90-%d7%91%d7%99%d7%9c%d7%93%d7%95%d7%aa%d7%95

השכונה שלי

ממול לביתנו בקריית שלום הייתה צרכנייה שכונתית ובית כנסת בסגנון ספרדי. נהגנו להתפלל בחגים בבית כנסת מרוחק יותר בו התפילה נערכה בסגנון אשכנז. לא רחוק מביתנו הייתה מרפאה שכונתית של קופת חולים כללית ולידה בית תרבות (מעין מתנ"ס של היום) שכלל ספרייה גדולה, בה עבדתי מדי חופש כספרן דבר שאפשר לי לקרוא כמויות גדולות של ספרים בתחומים שונים, בנוסף התקיימו בבית התרבות פעילויות שונות כגון: הצגות, הרצאות ומפגשים למיניהם. השכונה באותם זמנים הייתה מאוד הומוגנית מבחינה חברתית ועד היום עיקר החברויות שלי הן עם חברים מתקופת בית הספר היסודי ומתנועת הנוער בשכונה אשר נקראה התנועה המאוחדת שכעבור תקופה התאחדה עם תנועת הנוער העובד והפכה לתנועת הנוער העובד והלומד.

מאכלי ילדותי

המאכלים האהובים עליי בילדותי היו בעיקר מאכלי חגים כגון: מאכלי גבינה בחג השבועות שכללו בלינצ'ס, עוגות גבינה שונות, סלטים מגוונים וכו', בנוסף אהבתי את מאכלי פסח השונים כגון מצהברייט, כופתאות (קניידלעך) ומאכלי חנוכה נוטפי שמן כגון לביבות מטוגנות מסוגים שונים. מאכלי ערב שבת ושבת שכללו מרק עוף עשיר (שעד היום מבוקש ביותר על ידי כל הנכדים), חמין, צלי בקר, גזר מתוק מבושל (צימעס).

שירים מתקופת תנועת הנוער

שירי ילדותי היו שירים עבריים של אותה תקופה שבחלקם הגדול התבססו על לחנים רוסיים שתורגמו לעברית או זכו למילים חדשות. הזמרים האהובים והזכורים של אותה תקופה היו בין היתר: יפה ירקוני, שושנה דמארי, ישראל יצחקי וצדוק סביר. השירים הזכורים הם בעיקר אותם שירים שנהגנו לשיר בתנועת הנוער (התנועה המאוחדת) שהתבבסו בעיקרם על מוטיב החלוציות ואהבת הארץ, כגון: שדמתי, רוח מבדרת שובל שמלתה, ושירי מלחמת השחרור. כל השירים היו בעברית. נהגנו לשיר את השירים האלה בין חברים, האזנתי להם על תקליטי ויניל ישנים שנוגנו באמצעות פטפון. בתחילה ידני ולאחר מכן חשמלי. עד היום אני שר את השירים האלה לפעמים כאשר אני נפגש עם חבריי לאירועים הכוללים שירה, אני וחבריי שרים גם היום את השירים האלה ביחד עם שירים חדשים יותר כאשר רובנו זוכרים את המילים של רוב השירים.

משחקי ילדות

בזמננו הפנוי שיחקנו עם חברים  בעיקר משחקי קופסה או משחקי רחוב (כמובן שלא היו משחקי מחשב, טלוויזיות וכו') כגון: מונופול, שש בש, דמקה, קלאס, תופסת, מחבואים, פקקים, דודא, ועוד. שיחקנו בביתי או בבית חבריי, בגינות ציבוריות, ברחוב ובתנועת הנוער. בחלק מהמשחקים במיוחד משחקי הקופסה וגם חלק ממשחקי הרחוב משחקים עד היום. התחביבים שהיו לי בילדותי היו איסוף בולים, בעיקר בולי ישראל ובולי טבע מכל העולם. איסוף בולים היה נפוץ בתקופה זו ולכן גם אני אספתי. בשלב מאוחר יותר זה הפך לעיסוק רציני יותר שכלל מנוי בשירות הבולאי של דואר ישראל כך שבכל הנפקת בול חדש קיבלתי את הבול וכן מעטפת היום הראשון עם חותמת מיוחדת. האיסוף התבצע גם בהחלפות עם חברים, גירוד בולים ממכתבים רכישה ועוד. אוסף הבולים נשמר.

בר המצווה

טקס בר המצווה שלי נחגג במסגרת המשפחה והחברים ללימודים. הטקס נערך בשבת בבוקר בבית הכנסת בקריית שלום שם עליתי לתורה וקראתי את ההפטרה. בשעות הערב ערכו הוריי באולם ההתעמלות של בית הספר קבלת פנים למשפחה ולחברים כאשר כל הכיבודים והמאכלים היו מתוצרת בית אותם הכינה אמי וחלק מבנות משפחתה שעמלו תקופה ארוכה להכנתם מכיוון שלא היה מקובל לשכור קייטרינג בתקופה זו.

שירותי הצבאי ומלחמות ישראל

%d7%a1%d7%91%d7%90-%d7%95%d7%97%d7%91%d7%a8%d7%99%d7%9d-%d7%91%d7%a9%d7%99%d7%a8%d7%99%d7%95%d7%9f
סבא וחבריו בשריון (סבא הוא השני מצד ימין)

שירתתי בצבא בחיל השריון. בתקופת שירותי היו הרבה הסתננויות של גנבי ציוד חקלאי, מחבלים ואנשי מודיעין מרצועת עזה לישראל. למניעת ההסתננויות אני וחבריי בחיל השריון שכבנו תקופות ארוכות מידי לילה במארבים לאורך גבול הרצועה. באותה תקופה אני וחבריי איישנו  גם מוצבים בגבול הסורי, באזור המפורז (בתחפושת של שוטרים)  למניעת ירי מרמת הגולן לישובים שממזרח לכנרת וצפונה לאורך הירדן.

כילד חוויתי את מלחמת השחרור ומבצע קדש (מלחמת סיני), ובבגרותי את שאר המלחמות. ממלחמת ששת הימים ואילך. ברובן השתתפתי באופן פעיל כקצין בשריון, לאחר מכן כמפקד פלוגת מפקדה בגדוד שריון ולקראת שחרורי עברתי לפיקוד העורף ושימשתי כמפקד חבל וקצין חילוץ. המלחמות בהן השתתפתי השאירו עליי רושם רב וזכורות לי היטב עד עצם היום הזה.

מלחמת ששת הימים התחילה כתוצאה מסגירת מיצרי טירן על ידי המצרים ומניעת מעבר ספינות לנמל אילת. בעקבות כך גויס מערך המילואים וישב בהמתנה ארוכה עד לתחילת המלחמה. בתקופת ההמתנה האווירה הייתה דיי מדוכדכת כתוצאה מחשש כבד לבאות אולם ביום שבו קיבלנו את הפקודה להתחיל לנוע ולתקוף, מהלך שהפתיע מאוד את המצרים (הגזרה בה שרתתי) ואת הסורים בגזרה הצפונית, השתנתה האווירה לחלוטין ואווירת ניצחון ושמחה השתלטה על כל המדינה. המלחמה הוכרעה בתוך 6 ימים בניצחון מוחץ של מדינת ישראל. במלחמת יום הכיפורים המצב היה שונה לחלוטין, המצרים והסורים הצליחו להפתיע את מדינת ישראל בתקיפה בו זמנית בשתי הגזרות שהתחילה בשעה 14:00 של יום הכיפורים. בימים הראשונים של המלחמה היה חשש כבד לגורלה של המדינה כאשר הצבא המצרי הצליח בכוחות גדולים לצלוח את התעלה ולכבוש חלקים ניכרים מחצי האי סיני והצבא הסורי הצליח להחדיר כוחות רבים לרמת הגולן כאשר היה חשש כבד שהוא יצליח להוריד גם כוחות מהרמה לכיוון הישובים הישראליים שלאורך הכנרת וצפונה. האווירה במדינה הייתה אווירה גרועה ביותר שנמשכה לאורך זמן ואף החמירה כשנודע על כמות האבידות שספגנו.

הזוית האישית

סבא שמחה: נהניתי מאוד מחוויה של בילוי משותף עם הנכד במשך מספר שעות מרוכזות והעלאת זיכרונות ילדות. התרשמתי מהתעניינות של נכדי ושמחתי מאוד לשתף אותו בחוויות חיי.

ליאור: נהניתי מאוד לבלות עם סבא הרבה שעות ביחד ולשמוע ממנו על ההיסטוריה של משפחתנו, על ילדותו ונעוריו. זה היה לי מאוד כיף וזאת הייתה חוויה מיוחדת מאוד שכנראה לא אעבור עוד.

מילון

אנטי מחיקון
אנטי-מחיקון הוא התקן מיוחד שהותקן במכשירי טלוויזיה צבעוניים בישראל בסוף שנות ה-70. מטרתו של ההתקן הייתה לשחזר את אותות סינכרון הצבע (color burst) שהוסרו ("נמחקו") אז מאותות השידור של הטלוויזיה הישראלית. היעדרם של אותות אלו גרם לכך שבמכשירי טלוויזיה צבעוניים נצפו השידורים בשחור-לבן בלבד. מונח זה הוא חלק מההיסטוריה של הטלוויזיה בישראל ואף הפך למטבע לשון בשפה העברית.

ציטוטים

”המלחמות בהן השתתפתי השאירו עליי רושם רב וזכורות לי היטב עד עצם היום הזה.“

הקשר הרב דורי