מאגר סיפורי מורשת

שמי עדינה שם משפחתי הוא חיימוב. השם המקורי שלי היה אבייב והוא שונה לאחר שהתחתנתי לחיימוב. לא היה שום בעיה לשנות את שם המשפחה וגם ברוסיה במקום ילדותי היה חובה לשנות את שם המשפחה. אני נולדתי ברוסיה, ברית המועצות בעיר בוכרה. שנת לידתי היא 1945.

אני בת זקונים, הכי קטנה במשפחה. היו לי חמישה אחים, לצערי אימי נפטרה בלידה השישית עם התינוקת. אני הייתי רק בת שלוש קיבלתי יחס מיוחד מאחותי מלכה שהיא הייתה הבכורה במשפחה.

גדלתי ברוסיה בעיר בוכרה. אירוע המיוחד שהיה לי בחיים שגדלתי עם אימא חורגת לאחר שאימי נפטרה. היא גידלה אותנו ממש כמו הילדים שלה. לא הרגשנו שהיא אימא החורגת שלנו. היה לנו בית גדול עם חצר גדולה באותו הזמן היה מלחמה ברוסיה והמון יהודים הגיעו אלינו וביקשו מקום מחסה לאכול ולשתות ולחיות אבי נתן להם הכל. בגיל 4 אבי התחתן עם אישה נוספת והיא ממש הייתה בעבורנו אמא וגידלה אותנו באהבה ובמסירות רבה.

כשהייתי בת 5 הגיעו לביתנו ניצולי שואה, למרות שבביתנו לא היה הרבה מקום אבי עליו השלום נתן להם חדר קטן ועזר להם במה שיכל. אבי היה מנהל בכיר בבית ספר לעיוורים במקצועו עסק בלימוד מתמטיקה.

אני התחתנתי בשנת 1963 בגיל 17 ולאחר שסיימתי תעודת בגרות ברוסית הלכתי ללמוד אחיות בקופת חולים ברוסיה. לאחר עלייתי לארץ בשנת 1974. עברתי השתלמות של חצי שנה וקיבלתי תעודה ישראלית. התחלתי לעבוד בבית חולים הר הצופים כאחות. עבדתי 40 שנה לערך ואחרי 25 שנה קיבלתי את סיכת הזהב ממנהל הבית חולים בתאריך 3/6/2003. היה טקס מכובד מאוד וממש התרגשתי.

עדינה בטקס קבלת סיכת הזהב

הכתבה בעיתון על עדינה

הזוית האישית

סבתא עדינה: כיום אני מתגוררת בירושלים בשכונת רמות וחיה באושר ועושר עם בעלי. אנחנו יחד כבר 53 שנה. סוד החיים: לאהוב אחד את השני, לתת דרך אחד לשני, לתת הרבה כבוד לבעל. ורואים בזה ברכה והצלחה.