מאגר סיפורי מורשת

סיפורי חייה של סבתי נאוה

אני נאוה אפשטיין מזיכרון יעקוב. במסגרת הקשר הרב דורי עם נכדתי יעל רייניץ, בבית ספר החיטה בזיכרון יעקוב, אספר על ילדותי בתל אביב.

נולדתי בתל אביב בשנת 1944 בבית חולים אסותא. בשנת 1947 בכ"ט בנובמבר החליטו באום על הקמת מדינת ישראל. השמחה הייתה גדולה הרחובות התמלאו באנשים שיצאו בריקודים.

במלחמת השחרור אחי יוסף שירת בצה"ל וניפצע קשה. אני זוכרת שפתח את הדלת הרגשתי הלם ובהלה במצעד צהל הראשון הוא צעד כקצין קשר. הגאווה הייתה גדולה.

גדלתי בתל אביב עם הורי אחי ואחותי. בבית דיברנו עברית ואידיש. סיימתי גן ולימודים בתל אביב. למדתי שחייה בחוף גורדון בתל אביב וכמו כן נגינה בפסנתר.

המצב הכלכלי לא היה טוב, אוכל קנו בתלושים. בבית לא היה מורגש מחסור תמיד היו תבשילים טובים, אמי ידע להכין ממעט מוצרים, מעדנים. הבית תמיד היה מלא במשפחה ואורחים והייתה אווירה של קשר חם ואוהב.

התגייסתי לצ"הל ושירתתי בחוות גדנ"ע, באר אורה שליד אילת. שנה אחרי השחרור הכרתי את בעלי עמוס ז"ל יליד זיכרון יעקוב דור שלישי. עברתי לזיכרון יעקוב כאן הקמנו את ביתנו. עד היום אני גרה בו, בית שנבנה לפני כ – 90 שנים. בית עם אווירה מיוחדת ועם הרבה זיכרונות. כאן נולדו שלשת ילדי רוית צביקה ורעות (אמא של יעל). כיום בנותי גרות בזיכרון ובני בבנימינה. זכינו לגדל שלושה ילדים ושמונה נכדים ולרוות נחת מכולם. כולם הקימו משפחות.

שמעתי הרבה סיפורים מהורי שאותם העברתי לילדי ולנכדי סיפורים שיועברו לדרות הבאים.

זכרון שואה

סבי וסבתי מצד אמי נספו בשואה זכרם לא ימוש מלבינו. הנצחנו אותם באנדרטה לזכר השואה בזיכרון יעקוב.

הזוית האישית

יעל: מאוד נהנתי בפרוייקט זה למדתי המון דברים חדשים ומעניינים על סבתי ואני מאחלת לנו שנמשיך לבלות ביחד