מאגר סיפורי מורשת

שלום שמי גילה, כיום אני בת 81. נולדתי בבגדד בשנת 1933.

 

כשהייתי בגן זה היה בשנת 1938 שיחקנו משחקים שונים כמו: חבל, מחבואים, שש בש, סבתא סורגת…

לפני כמה שנים הייתי משחקת עם נכדיי!

 

עליתי לארץ מבגדד בשנת 1951 הייתי אז בת 18, עליתי עם בעלי וילדי שבגיל הזה היו קטנים ושיחקו את

אותם המשחקים שאני שיחקתי בילדותי. עלינו למטוס וטסנו לארץ ישראל, הטיסה ארכה כשלוש שעות.

לא הרשו לנו להביא הרבה דברים לטיסה אז ארזנו רק דברים בסיסיים כמו: מברשת שיניים,

סבון ומברשת שיער.

 

בארץ קיבלו אותנו לא יפה כל כך וזה העציב אותנו… בהתחלה לא הייתה לנו עבודה וגם לא כסף ובית.

היה לנו מאוד קשה ובגלל שלא היה לנו כסף גרנו במעברה ושם עבדנו כל היום. הזיכרון הכי טוב שיש לי

מהתקופה הזו הוא שהכתירו אותנו כמדינה.

 

שלוש שנים אחרי שהגענו הצלחנו להשיג מספיק כסף כדי לקנות בית, בהתחלה גרנו באשקלון, אחר כך

בקריית אונו ומקריית אונו עברנו לעדנים שם אני גרה עם משפחתי עד היום.

"בתחילה נקרא המושב "ירקונה הרחבה" והשם "עדנים" לקוח מהפסוק "ירוויון מדשן ביתך ונחל עדניך תשקם" (תהילים לו ט). היישוב מונה כחמש מאות תושבים והאוכלוסייה חילונית. כיום, לא מתוכננת תכנית הרחבה וקליטה ליישוב נוספת ליישוב. היישוב מקפיד על איכות הסביבה והקים לצורך העניין מרכז מחזור. במושב ישנו דגש מיוחד

על פעילויות תרבותיות, שכן נערכות פעילויות מגוונות בחגים, הרצאות במחיר מוזל ועוד. "

 

 

 

 כיום לילדים שלי יש ילדים ואפילו לכמה מהם יש נכדים! אני שמחה לראות שהנכדים והנינים שלי משחקים

במשחקים שאני שיחקתי פעם, אבל אני עצובה לראות שהם משתמשים כל הזמן בפלאפונים ומחשבים.

משתתפת בתכנית הקשר הרב דורי בבית הספר נווה נאמן

תמונה למזכרת מיום עיון בבית התפוצות, תשע"ד