מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

סיפור התיישבותם של הוריי – חלוצים אמתיים

גלינה מספרת על הוריה
גלינה התינוקת עם הוריה
גלינה מספרת על הוריה שמריהו ולאה שכנאי

אבי שמריהו שכנאי ז"ל
אבי נולד בתאריך 25.12.1908 באוליבסק שברוסיה. הוא גדל בבית דתי והם היו שבעה אחים. מילדותו דבק בו חיידק הציונות. הוא היה חבר בתנועת "השומר הצעיר".
 
בגיל 17 יחד עם שני אחיו: עקיבא ומאיר החליטו לעלות לפלסטינה (ארץ ישראל). הם ירדו בנמל יפו ב – 2 לנובמבר 1925. שני אחיו עברו לתל אביב והוא עבר לחיפה. בחיפה היה מדריך נוער, סדרן ב"הפועל" ושחקן כדורגל. כשהתחיל לעבוד בחברת החשמל הקים יחד עם פנחס רוטנברג ("הזקן מנהריים") את תחנת הכוח בנהריים בשנת 1928.
 
הוא התגורר בקיבוץ אפיקים וכל בוקר יצא לעבודה בנהריים. הוא עשה את עבודתו במסירות אין קץ כי כל המשאבים שלו היו: בניית הארץ. משם נשלח מטעם חברת החשמל לחדרה, בה חיבר את הבתים הראשונים שיצאו מהחאן לרשת החשמל. 
 
 אביה של גלינה בחברת חשמל
 תמונה 1
 
אימי לאה שכנאי ז"ל
אימי, לאה שכנאי לבית קירזנר ז"ל נולדה בתאריך 1.1.1914, בעיירה קרסנה ליד וילנה שבליטא. הייתה לה ילדות מאוד קשה. אביה אברהם ז"ל נלחם במלחמת העולם הראשונה חלה ונפטר. היא גרה עם אימה שיפרה ואחיה: ישראל ומטילדה ז"ל בבית סבא שהיה מאוד דתי. משאת נפשה הייתה לעלות לפלסטינה.
 
היא הלכה להכשרה בנדבורנה ובגיל 18 עזבה את בייתה ומשפחתה ועלתה לארץ ישראל (פלסטינה) בתאריך 14.1.1933  היגיע לישראל, גם היא הורדה לחוף בנמל יפו ומשם עברה לחדרה, כי שם היו לה קרובי משפחה: זיוה ומוטקה כהן שלימים היה בין כ"ג יורדי הסירה שהוטבעה בים.  
 
היא הייתה ממש חלוצה. עבדה בפרדסים, סללה כבישים, ולא בחלה בשום עבודה שהייתה חשובה בארץ. שניהם אכלו במטבח הפועלים, מפני שלא היו להם משפחות. המסעדה הייתה בבית משפחת פרנקל. הם ישבו ליד שולחן אחד ואז החליטו לקשור את חייהם להינשא ולהקים משפחה. אבי רצה להתגורר בחיפה, אבל אימי רצתה מאוד להישאר בחדרה היות ואבי אהב אותה מאוד ולא רצה לוותר עליה החליט להישאר בחדרה ולבנות בה את ביתם.
 
הם נישאו בפורים 1934 נולדו להם שני ילדים: אני, גלינה (1936) ואחי אברמיק (1942). בתחילה התגוררנו אני והורי בצריף, לאחר מכן כמה מעובדי חברת החשמל קנו מגרשים ברחוב הגיבורים ובשנת 1940 נבנה הבית בו גרנו שנים רבות (אחי כבר נולד בבית החדש).
 
כיום לאחר מות הוריי ז"ל נשארתי לגור באותו בית. אימי, הייתה עקרת בית והשקיעה את כל כולה למשפחתה. אבי, עבד בחברת החשמל 45 שנים, חיבר בתים לרשת החשמל. עבד קשה מאוד ביום ובליל בחום ובקור ותמיד אהב שלא יישאר בית ללא חשמל. המשכורת הייתה נמוכה מאוד, החיים לא היו קלים אבל תמיד קיבלו הכל באהבה ובכוחות משותפים דאגו למשפחה, לנו הילדים לא חסר כלום.
 
שנינו למדנו בבית החינוך לילדי עובדים. אני סיימתי מחזור י"ג ואחי סיים מחזור י"ט. למדו אותנו נגינה, אני למדתי לנגן על פסנתר ואחי על כינור. הילדות שלנו הייתה ילדות יפה, שיחקנו עם כל ילדי השכנים ברחוב. לא היו טלוויזיות, לא מחשבים ולא טלפונים מתוחכמים. כביש לא היה רק חול וחמרה, אבל היה טוב ונעים להיות עם כל הילדים יחד.
 
אבי עבד קשה בחברת החשמל ואימי גידלה תותים ומכרה אותם. היא גידלה תרנגולי הודו שהטילו ביצים וכשבקעו הביצים מכרה את האפרוחים. בכסף זה היו מתקינים בבית ארון במטבח וקונים רהיטים. אנחנו כולנו גרנו בחדר אחד ואת החדרים האחרים השכרנו, כדי שיהיה כסף לקנות אוכל ולהתקיים. לא היו טענות, הם הסתפקו במועט ולכל דבר הגיעו ב"עשר אצבעות". ביתם היה פתוח לכולם. כל מי שהיה זקוק לעזרה ולעצה טובה, ידע שתמיד אפשר לפנות ללאה ושמריהו ותמיד להיעזר בהם. כל מי שנכנס לביתם הרגיש תמיד שלווה ורוגע וזכה לחיוכים ולמילה טובה, כך גדלנו גם אנו הילדים (גלינה ואברמיק) בשקט ברוגע ובאווירה נינוחה.
 
בבית הקנו לנו ערכים של אהבת האדם ועזרה לזולת. היות והיו ציונים, למרות שגדלו בבתים דתיים, התנדבו שניהם בכל התחומים בקהילה. הם התנדבו ל"הגנה" ונשבעו על ספר התנ"ך. הורידו מעפילים שנשארו בחיים לאחר השואה האיומה בחושך באישון לילה והביאום לחוף מבטחים.
 
עם קום המדינה 1984, התנדבו שניהם. ב"וועד למען החייל" ובעוד תחומים כפי שנדרש. כשאבי פרש מחברת החשמל לגמלאות הוא לא ישב בטל. התנדב בתחומים שונים בקו-אופ (צרכנייה) במל"ח (ממק לשעת חירום) בעירייה, במועדון הגמלאים, בהסתדרות ובמועדון הגמלאים של חברת החשמל. הוא קיבל גם אות הוקרה "יקיר ההסתדרות".
 
מהם ירשתי את הרצון להתנדב וההתנדבות היא חיידק בתוכי כי "גדול כוח הנתינה מכוח הקבלה". כשבנם אברמיק נשא לאישה את דבורה לבית לידרמן היו מאושרים ונרגשים מאוד. כשנולדו הנכדות : רינת, הילה ויעל אושרם פרץ גבולות. הם השקיעו בהן רבות, ונתנו הרבה חום ואהבה. לכל אחת מהן היה מקום חם בלבם והקשר שלהם עם הנכדות היה יחיד במינו.
 
כשנולדה לי, הנינה הראשונה, לא היו מאושרים יותר מהם. אבי ז"ל לא זכה הרבה ליהנות ממנה, כי נפטר ממחלה קשה בתאריך 25/10/1998. גם ברגעים הקשים ביותר, כשראה את הנכדות, זרח אור על פניו. אמי ז"ל נפטרה בתאריך 28/4/2006 גם כן ממחלה קשה. אמנם, הן זכו לגיל שאין להתבייש בו, אבל הורים אינם חיים לנצח, ולהורים אין גיל. הם חסרים לנו מאוד, לילדים, לנכדים ולנינים ששומעים עליהם מסיפורי ההורים, תמיד יהיו בלבנו ונזכור אותם באהבה ובגאווה. "תהא נשמתם צרורה בצרור החיים"
 
העשרה
פנחס רוטנברג: "פנחס (פיוטר) רוטנברג (תרל"ט, 5 בפברואר 1879 – י"ד בטבת תש"ב, 3 בינואר 1942) היה מהפכן רוסי ממוצא יהודי, חבר המפלגה הסוציאל-רבולוציונית, ממנהיגי היישוב העברי וחלוץ התעשייה המודרנית בארץ ישראל, מייסד חברת החשמל".
 
כ"ג יורדי הסירה: " כ"ג יורדי הסירה הוא כינוים של עשרים ושלושה לוחמי הפלמ"ח, אשר נעלמו, ביחד עם קצין בריטי בשם פאלמר שהתלווה אליהם, בדרכם לביצוע פעולת חבלה בבתי הזיקוק בטריפולי שבלבנון בתאריך 18 במאי 1941".
 תשע"ה, 2015

מילון

כ"ג יורדי הסירה
כ"ג יורדי הסירה הוא כינוים של עשרים ושלושה לוחמי הפלמ"ח, אשר נעלמו, ביחד עם קצין בריטי בשם פאלמר שהתלווה אליהם, בדרכם לביצוע פעולת חבלה בבתי הזיקוק בטריפולי שבלבנון בתאריך 18 במאי 1941

פנחס רוטנברג
פנחס (פיוטר) רוטנברג (תרל"ט, 5 בפברואר 1879 - י"ד בטבת תש"ב, 3 בינואר 1942) היה מהפכן רוסי ממוצא יהודי, חבר המפלגה הסוציאל-רבולוציונית, ממנהיגי היישוב העברי וחלוץ התעשייה המודרנית בארץ ישראל, מייסד חברת החשמל.

כ"ג יורדי הסירה
כ"ג יורדי הסירה הוא כינוים של עשרים ושלושה לוחמי הפלמ"ח, אשר נעלמו, ביחד עם קצין בריטי בשם פאלמר שהתלווה אליהם, בדרכם לביצוע פעולת חבלה בבתי הזיקוק בטריפולי שבלבנון בתאריך 18 במאי 1941.

ציטוטים

”אבי היה ב"שומר הצעיר" ובגיל 17 יחד עם שני אחיו, שהחליטו לעלות לפלסטינה (ארץ ישראל). “

הקשר הרב דורי