סיפור העלייה שלי מעירק
סיפור העלייה של לאה דלל
שמי לאה דלל, נולדתי בבגדד אשר בעירק.
בשנת 1949 אישרה ממשלת עירק ליהודים לעזוב את המדינה בתנאי שמוותרים על האזרחות העירקית. שניים מאחיי עלו לישראל במסגרת העלייה הציונית ושאר המשפחה עלינו בשנת 1951. בהגיענו לארץ התקבלנו כמו רבים אחרים עם ריסוס d.d.t ולאחר מכן שוכנו במאהל גדול שנקרא אז מעברה.
כשנולדתי הורי נתנו לי את השם "לילה" שהוא על שם זמרת יהודייה מפורסמת, אך בהגיעי לכיתה א' שאלה אותי המורה לשמי ואמרתי לי שקוראים לי "לילה", המורה אמרה לי שמהיום יקראו לי לאה. הודעתי להורי והם נתנו את הסכמתם ושינו את שמי בתעודת הזהות באופן רשמי ל"לאה".
במעברה חיינו משפחה שלמה בתנאים מאוד קשים, עם שירותים משותפים בנויים מפח ומזג אוויר סוער הגג עף והכל נרטב. בזמן שהותנו במעברה פקד אסון את משפחתי כאשר אחד האחים שלי, בחור בן 18 שנים נדבק בצהבת זיהומית ונפטר תוך שבועיים. אירוע זה גרם להוריי משבר נפשי מאוד קשה שכן הם תלו את יהבם בבן הזה שהיה פעיל בתנועת הנוער הציוני ודיבר עברית (בזמנו לא כולם דברו את השפה).
באותה תקופה הייתה חלוקת מזון לפי מספר בני המשפחה וגיל הילדים , לכן משפחתי "זכתה" בקוביות חמאה וחלב משומר או אבקת ביצים בגלל גילי הצעיר. הייתי אז בת 4 שנים. אחרי שהות של מספר חודשים באוהל הועברה המשפחה לגור בצריף מתקופת המנדט בטירת הכרמל, שם גרנו שנתיים עד שהוקם הישוב מגדל העמק, הוצע למשפחתי לעבור לגור שם והורי החליטו לקבל את ההצעה .
בשנת 1955 החליטה הממשלה על קצבת ביטוח לאומי , צעד שהציל את משפחתי מעוני מכיוון שלא איפשרו לאבי לעבוד בארץ בטענה שהוא מבוגר מדי, היה בן 65 שנים. זה גרם לו לתיסכול גדול שכן היה רגיל לפרנס את משפחתו בכבוד ובארץ הפכנו לנזקקים . כך יצא שקצבת הביטוח לאומי "הצילה" את משפחתי מעוני.
בשנת 1956 פרצה מלחמת קדש כך יצא שאת הילדות שלי מהגן עד התיכון עברתי במגדל העמק, במגדל העמק היה בי"ס תיכון דו שנתי בלבד ומי שרצה להמשיך היה עליו ללמוד באחד הקיבוצים השכנים: גבת ,יפעת או שריד או לחילופין לנסוע לעפולה להשלים את השנתיים הנוספות. לצערי להורי לא היה כסף לממן את המשך לימודי, לכן נרשמתי לבי"ס לאחיות מעשיות בצפת, שם למדתי שנה וחצי. משם עברתי לעבוד בבי"ח פורייה למשך שנה שנחשבה שנת חובה שלאחר הלימודים. במהלך הלימודים בצפת, מתקיים סבב במחלקות השונות לשם התמחות ובהגיעי להתנסות בחדר ניתוח הרגשתי שזה המקום שבו אני רוצה להתמחות ולעבוד, לכן בתום שנת החובה בבית חולים פורייה עברתי לבי"ח אסף הרופא לקורס השתלמות בחדר ניתוח.
בתקופת הלימודים, בשנת 1967 פרצה מלחמת ששת הימים ואני שובצתי לשרת בבי"ח פורייה, לאחר המלחמה שבתי לאסף הרופא להמשך הלימודים. בתום הלימודים נשארתי לעבוד כאחות חדר ניתוח בבי"ח אסף הרופא. שם גרתי במגורי האחיות שהנהלת בי"ח הקצתה לצוות הרפואי. לאחר כשנתיים עברתי לגור בדירה שכורה ברמלה. הורי המשיכו לגור במגדל העמק עד שנת 1964 אותם ביקרתי אחת לשבועיים לסוף שבוע.
מילון
מעברהמקום מעבר לעולים החדשים
ציטוטים
”האמונה והרצון לא לוותר על החלום להגשמה עצמית“