מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

סיפור העלייה מארגנטינה לארץ

עמרם (הוגו) ודניאל בן ארי
תמונה מנישואיו של עמרם עם אשתו אאידה
חיי בישראל ובארגנטינה

הוריי היו אנה רובנר ולאון סברינו ונולד להם בן בכור, אחי קרלוס, הגדול ממני בעשרים חודש. לאבי היו שני בנים נוספים מנישואים קודמים, גדולים מאיתנו בעשרים שנה. גרנו אז באחת השכונות של בואנוס איירס המורחבת.

אבי, לאון סברינו,היה סוכן ביטוח, ועל מנת להתקבל בסבר פנים יפות אצל לקוחותיו קיצר את שם משפחתו מסברינובסקי לסברינו. הוא נולד בנמל אודסה שבאוקראינה, והיגר לארגנטינה, בהיותו בן שנתיים בשנת 1902.

אמי, אנה רובנר, נולדה בעיירה בשם כרמל, במחוז אנטרה ריוס, אשר נוסדה ע"י יהודים שהובאו מאירופה ע"י הברון הירש, במחצית השנייה של המאה ה-18. סבה, מאיר כהן, הגיע לארגנטינה ממולדביה בשנת 1894 בהיותו בן 25. אמי הייתה עיתונאית וצלמת נוף.

הוריי נפרדו בהיותו בן 5 ושני האחים הקטנים נשארנו אצל אימנו.

%d7%9e%d7%a4%d7%92%d7%a9-%d7%9e%d7%a9%d7%a4%d7%97%d7%aa%d7%99-1950

אחרי שנה ראשונה בתיכון (שנת לימודים תשיעית) נשרתי מהלימודים והתחלתי לעבוד בהנהלת החשבונות של ירחון בענייני אנרגיה שאמי הוציאה לאור אז. בתחילת שנות השישים המצב הפוליטי והכלכלי בארגנטינה הפך להיות קשה ואנחנו התחלנו לחשוב על עלייה לארץ. מחשבות אלו התגבשו ובדצמבר 1962 עלינו ארצה.

למדנו עברית באולפן בקיבוץ גינגר ושם נשארתי עד גיוסי לצה"ל בפברואר 1964. שירתתי בחיל הקשר ולקראת סוף אותה שנה קיבלתי דחיית שירות על מנת לפרנס את אימי אשר שינוי השפה לא היטיב עם מקצועה.

%d7%a2%d7%9e%d7%a8%d7%9d-%d7%97%d7%99%d7%99%d7%9c

בשנת 1966 חזרתי לשרת. השתתפתי כחייל סדיר במלחמת ששת הימים והשתחררתי בפברואר 1968. חודש אחרי חתונתי עם אשתי אאידה פרידמן.

aida-and-amram-weding
עם שחרורי עבדתי בחברה לציוד אלקטרוני תעשייתי כעוזר מחסנאי והתקדמתי בה כך שכאשר עזבתי שמונה שנים לאחר מכן כבר הייתי מנהל מחלקת הרכבת דגמים.

אאידה,אשתי,הייתה בזמן חתונתינו תלמידה בבית ספר לאחיות מעשיות ועם גמר הלימודים נהייתה אחות מעשית ועבדה בבתי חולים במשך עשרות שנים עם משמרות יום ולילה,שבתות וחגים.בשנת 1990 למדה לימודי השלמה, במקביל למשרה מלאה, ניהול משק הבית וגידול שלושה בנים.

בשנת 1971 נולד בנינו הבכור נמרוד וכשלוש שנים אחריו נולד בנינו אהוד (אביו של דניאל).

בשנת 1975 נואשנו מיכולתנו לרכוש דירה באזור המרכז שבו גרנו והעתקנו מגירנו לגליל העליון.

עבדתי בהקמה של מפעל להרכבת תיבות קשר צבאיות ועם גמר הקמה מוניתי למנהל הייצור.

בשנת 1978 נולד בנינו השלישי (והאחרון) איילון.כל שלושת ילדינו היום מהנדסים, שניים מהם בתפקידים חשובים בתעשיות בטחוניות ואיילון סמנכ"ל טכני של מפעל בארה"ב.

במהלך ההפצצות בקריית שמונה שלפני מבצע ליטני (1978) אאידה בליווי רופא סיירה בין המקלטים על מנת לתת טיפול רפואי לאנשים המרותקים בהם ועל פעולה זו קיבלה אות לשבח מיושב ראש הכנסת דאז יצחק שמיר.

ב-1979 הצלחנו סוף סוף לרכוש את ביתנו הראשון במושבה יסוד המעלה.

בשנת 1982 גויסתי עם גדוד התותחנים שבו שירתתי במילואים במלחמת לבנון הראשונה והשתתפנו בפריצה בגזרה המזרחית. שהינו שם שלושה ירחים והמשכנו לשרת בלבנון מילואים עד שמלאו לי 9 חודשים.

בשנים אלו יותר ויותר תקציבים ממשלתיים הופנו לפיתוח לאזור היו"ש ופחות ופחות לעיירות פיתוח וביניהם קריית שמונה. המצב הלך והפך קשה ובסופו של דבר נאלצנו לעזוב את הגליל העליון בשנת 1984. עברנו לדירה בהוד השרון שבה גרנו 12 שנה. אאידה עבדה כראש צוות בבית לוינשטיין ואני כמנהל הנדסה וייצור בחברה לאלקטרוניקה. כמובן שבמשך השנים האלו המשכנו לעבוד משרות מלאות פלוס ובמקביל חיפשנו לנו עבודות צדדיות להגדלת הכנסות המשפחה.

ב-1996 עברנו לבית רחב מידות בקדימה.וכמה חודשים לאחר מכן פתחתי עסק עצמאי לתכן מכני בעיקר עבור ציוד אלקטרוני ובשנת 2000 נכנסתי כשותף ומנכ"ל של חברת תכנון אחרת שמיקומה היה ביבנה. בחברה זו השגנו גישה לפרויקטים מאוד רציניים מול חברות מובילות בשוק האזרחי והצבאי כאחד.

בסוף שנת 2007 קרתה לאאידה תאונה קשה בבית. במשך חודש הראשון עברה מספר ניתוחים ולאחר מכן בילתה שבעה חודשים בשיקום במקום בו עבדה מקודם. כתוצאה מתאונה זו אאידה מוגבלת הליכה ומתניידת לרוב על כיסא גלגלים.

בשנת 2012 החברה שלנו נקלטה כמחלקת תכנון מכני של חברה בינלאומית המונה כרבע מיליון עובדים.

המשכתי לנהל את מחלקה זו עד הגיעי לגיל 70 (2015) פרשתי לגמלאות, חמישים ושבע שנים לאחר שהתחלתי לעבוד.

aida-and-amram-ben-ari
מאז פרישתי אני עוסק בכל מיני פרויקטים טכנולוגיים שיכולים לשפר את התנהלותה של אאידה ואנו מנסים במעט השנים שעדיין שנוכל בהם לטייל בעולם למרות מגבלותינו לשלושה-ארבעה טיולים בשנה.

הזוית האישית

התוכנית הייתה מהנה ומעניינת למרות שסיימנו הכל מאוד מהר.

מילון

כרמל
במחוז אנטרה ריוס נוסדה ע"י יהודים במאה ה-18

ציטוטים

”"כל יום הוא יום"“

הקשר הרב דורי