מאגר סיפורי מורשת

גלגולה  של חטיפת התינוקת

בהיותי בת 10 חודשים נחטפתי והיכן זה קרה? ביום עליית הורי לארץ.

בתמונה  הורי אני בת 10 חודשים 

עליתי עם הורי בתאריך 29.01.1951, לארץ ונשלחנו למחנה עולים בשער העלייה שליד חיפה. לילה זה היה לילה גשום וסוער הורי היו עייפים ומותשים מהטיסה ושנתם הייתה עמוקה.

אמי התעוררה לפנות בוקר והניקה אותי ותוך כדי הנקה נרדמה שוב מרוב עייפות, אבי התעורר מיד אחריה ולא ראה אותי לידה, נכנס לבהלה איך נעלמתי?!

מיד התחיל החיפוש אחרי המשפחה התעוררה וכול האוהלים מסביב מבוגרים נרתמו לחיפוש ואת הילדים השאירו לפיקוח האימהות. חיפשו וחיפשו והזמינו נוטרים (שוטרים של היום) לחיפוש אחרי. המשפחה התפצלה לקבוצות חיפוש. אבי סיפר שהנוטרים שאלו אותו אם יש פנס באוהל כי חשבו שאולי זאבים נכנסו לאוהל וחטפו אך היה פנס, אבי היה בחרדה נוראית עצם המחשבה שזאבים אולי חטפו ולקחו להר הכרמל שממול שאין סיכוי שימצא אותי.

אבל כל קבוצה המשיכה לחפש אף על פי החשש שאפסו הסיכויים.

בינתיים אמי התפצלה עם בת דודי בחיפוש, בבוץ ובקור ובעייפות, על אף הקושי הן המשיכו בחיפוש בין האוהלים הגדולים והחשוכים אמי כמעט, התייאשה מהחיפוש אך בת דודי שכנע אותה להיכנס לאחד האוהלים הגדולים שהיה מקדימה ואמי פסלה את דעתה להיכנס ולחפש באוהל הענק ללא אור והקושי בדבר ואך אמי השתכנעה והגיעו לפתח האוהל וראו אישה זקנה בפתח ושאלו אותה אם ראתה מישהו שנכנס עם תינוקת ענתה בחיוב. כן הילדה נכנסה פנימה לבד. אמי כל כך כעסה ואמרה לה איך יתכן ילדה בת 10 חודשיים נכנסה לאוהל לבד? מיד רצתה לעזוב, אבל בת דודי בעקשנות סחבה אותה להיכנס. ברוב יאושה של אמי מחיפוש באוהל החשוך והענק צעקה את שמי "לילי". מיד נשמע  קול בכי של תינוק וזו הייתי אני.

אושרה של אמי היה גדול סוף סוף חזרתי לזרועותיה וחיבקה אותי בחום ואהבה, השמה הייתה גדולה, כולם חזרו מאושרים ונרגשים לאוהלים.

פורים בילדותי

חגגנו את פורים בשמחה ובהתלהבות, כל שנה חיכינו לחג הזה כי בישוב, מגדל העמק הייתה תהלוכה גדולה כמו עדלאידע בערים הגדולות. בחג זה זכורה לי במיוחד סיטואציה מאוד מצחיקה, חברתי ואני התחפשנו אני- לרקדנית חברתי – רקדנית הוואי שחורה. נדברנו אצלנו בבית הגיעה לביתי ונקשה בדלת. אחותי הצעירה ממני הייתה בת 10 פתחה את הדלת והתחילה לצרוח כולנו רצנו לדלת וראינו את חברתי צבועה כולה בשחור, צחקנו ניסינו להרגיע אותה והראנו לה שזו חברתי, אחותי ממש נבהלה משום ש אף פעם לא ראתה אדם שחור.

פורים אצלנו

אז נסענו רבות לתהלוכת עדלאידע בת"א נסענו באוטובוס לתחנת הרכבת בחיפה ושם עלינו לרכבת שנסעה לת"א  הרכבת הייתה מלאה בילדים והורים עם תחפושות מקוריות {שהכינו הילדים וההורים.}היה פיצוצים וקול רעשניים ושירה {כיופים.}היינו שולחים משלוח מנות לכל השכנים והקרובים. את  משלוחי המנות חילקו הילדים. בפורים נהגנו לשחק במשחק קלפים מעניין ומצריך מחשבה ותחכום.

היום

אנו באים לבית הספר עם תחפושות קנויות (לא כולם). עושים משחקי הגרלה, כגון: "גמד וענק", החלפת משלוחי מנות.ועוד… לא כולם הולכים יחד לתהלוכה כמעט כולם הולכים רק עם משפחתם. משלוחי מנות בין הקרובים לנו. לא משחקים משחקי חברה שקשורים לפורים. אלא משחקים בסמארטפון.

אני בפורים – התחפשתי לרקדנית

הזוית האישית

שי שירה:  היה לי כיף בעשייה עם סבתא. גילתי את הצד של חטיפת התינוקת והילדות של סבתא לילי שלא הכרתי, התרגשתי ונהניתי.

אודליה: היה לי כיף. גליתי דברים שלא ידעתי עליהם שהכרתי את שי. כמו חטיפת התינוקת למדתי מושגים ומשחקים שלא שמעתי עליהם.