מאגר סיפורי מורשת

הורי קראו לי פיגה על שם סבתי מצד אבא שכל משפחתו נספתה בשואה. בשנת 1948 כשהייתי בת שנה עליתי לארץ עם משפחתי: אמי ריבה ילידת פולין, אבי ישראל  יליד פולין ואחי הבכור יעקוב יליד רוסיה. שיכנו אותנו במעברת עתלית באוהלים. הורי לא הסתגלו למגורים במעברה ועברנו לחיפה. גרנו בדירה בת שני חדרים עם שירותים  בחצר. מסביבנו ביחידות נוספות גרו עולים ממדינות נוספות. הייתה אווירה שיתופית של משפחה אחת גדולה עם עזרה הדדית והיו לנו הרבה חוויות משותפות.

כשהייתי בגן הילדים שינו את שמי מפיגה לציפורה שהוא שם עברי.

כשהייתי בכיתה ב' עברנו לגור בשיכון בקריית אליעזר, שם נולדה אחותי הקטנה נטליה (נטי). בדירה זו היו שרותים ואמבטיה בבית ולא בחצר, זו הייתה התקדמות גדולה עבורנו. בין השיכונים הייתה גינה ציבורית בה נפגשו בכל יום ילדי השכונה והמבוגרים. זו הייתה התקופה היפה בילדותי וזכורות לי ממנה חוויות מאוד נעימות. היינו משחקים תופסת, קלס,חבל קפיצה, מחבואים, דג מלוח, מלחמה, חמש אבנים,ג'ולות, גוגואים, גומי, סבתא סורגת וקווה קווה דה לאומה. הכנו הצגות וחילקנו להורים כרטיסי כניסה. בימי שישי הייתי נוהגת להיפגש עם חברים מהכיתה בטיילת בקריית אליעזר. בשבתות הייתי מטפסת עם חבריי על הר הכרמל, בדרך נהנינו מהפריחה של הרקפות והכלניות והיינו קולעים סלסלאות של פרחים מפרחים לא מוגנים כגון החרדל והחרצית.

בנוסף נהננו מהנוף המקסים של מפרץ  חיפה ומהאוניות השטות בים, בילינו הרבה בחוף הים של בת -גלים. אהבתי לנגן בחליל, לרקוד ריקודי עם והשתתפתי בנוער העובד והלומד. בקיץ היינו מתנדבים בקיבוצים לקטיף תפוחים.

כשהייתי בת 17 למדתי בסמינר אוהלו על שפת הכינרת במסגרת פנימיה, למדתי חינוך מיוחד .הכרתי שם הרבה חברים ולמדתי להיות עצמאית, בערבים נהגנו לבלות בקיבוצים הסמוכים לסמינר. במהלך לימודי בסמינר פרצה מלחמת ששת הימים, ראיתי את המטוס שהפלנו לסורים צונח לתוך מי הכינרת זו הייתה חוויה מפחידה מאוד. התגייסתי לצבא  בשנת 67 ושרתתי באשדוד כמורה חיילת.

בשנת 67 הכרתי את בעלי לעתיד, משה, באמצעות חברים משותפים, באותו הזמן משה היה גם כן חייל והמשיך לאחר מכן לקבע בחיל האוויר. משה, יליד הארץ בן בכור להוריו שולמית ילידת הארץ ודוב יליד צ'כיה למשה יש 2 אחים אהוד ואילנה.

בשנת 1969 נישאנו ועברנו להתגורר בקרית אליעזר בחיפה. לאחר החתונה התחלתי את העבודה שלי בהוראה כעובדת בחינוך משלים עם ילדים לקויי שמיעה בביה"ס "ניב" בחיפה שהיה ביה"ס מיוחד לילדים לקויי שמיעה, כאן התחילה ההתעניינות וה"רומן" שלי עם אוכלוסיית לקויי השמיעה. במקביל לעבודתי כמורה בביה"ס "ניב" השלמתי את לימודי ההוראה ללקויי שמיעה ולמדתי את שפת הסימנים. כשהבן הבכור עידו, אבא של אלמוג, נולד עברנו לגור בבסיס חיל האוויר ברמת דוד. בשנת 1976 יצאנו בשליחות מטעם הצבא לארה"ב ונאלצנו ל"עברת" את שם המשפחה מגלסנר לגל. כאשר חזרנו עברנו להתגורר בבסיס חיל האוויר תל נוף שם נולדו ילדינו איתי ושירה. זו היתה תקופה יפה עבור ילדינו שכן החיים בבסיסים הם באווירת קיבוץ והם יכלו להסתובב בצורה עצמאית.

במהלך השנים עבדתי במיח"א חיפה ובגן משולב באשדוד. בגן משולב לומדים ילדים רגילים יחד עם ילדים לקויי שמיעה. בעבודה זו תרמתי רבות לשילובם של הילדים ליקויי השמיעה בחברה הרגילה. תקשרתי איתם  בשפת הסימנים. במהלך עבודתי קיבלתי ילדים שהיו להם בעיות נוספות על לקות השמיעה,כמו: שיתוק מוחין. עבודתי נעשתה בשיתוף פעולה מלא עם צוות הגן, שכלל גננת נוספת וצוות פרא רפואי. עשינו עבודת קודש לקידומם ולשילובם בקהילה.

מרבית הילדים באו ממשפחות שגם ההורים היו לקויי שמיעה.לכן היינו הצינור המקשר והתומך בין הילדים להורים ולקהילה. בזכות עבודת קודש זו ילדים רבים לקויי שמיעה הגיעו לשילוב ולמדו במסגרות החינוך הרגילות. בהמשך ראינו את הצלחתם והטמעתם בחברה ובמקצועות השונים בקהילה. יצאתי נשכרת ולמדתי רבות מאוכלוסיית לקויי השמיעה על תרבותם ואורח חייהם ויכולתם ורצונם להיות כמו כולם על החובות והזכויות.

מזה 10 שנים אני גימלאית משרד החינוך. כתחביבים עסקתי: בקרמיקה, עיסת נייר, ציור, פסיפס, פיסול בחול וגבס. היצירות מוצגות בבית ובחצר. אני אוהבת ספורט, צועדת ברגל ומשתתפת באימונים.

הזוית האישית

ציפורה גל: אנחנו משפחה מאד מלוכדת ואני אוהבת לעזור ולבלות עם הנכדים. בקיץ אנו הולכים יחד לקאנטרי ולים, יוצאים לסרטים ולמקומות בילוי ולפעמים סתם נהנים בבית. כרגע אני ואלמוג התחלנו פרוייקט חדש בו אני מלמדת אותה לסרוג.

אני שמחה להיות חלק מתכנית "הקשר הרב דורי". בטוחה שאתרום וגם אתרם בקשר של סבתא ונכדה וגם אלמד ואסיר מחסומים של עבודה במחשב.