מאגר סיפורי מורשת

שמי אסתר באומפלק, נולדתי במרוקו בשנת 1945 להורי, ריקה ואברהם אוחיון.

אחי עלה לארץ ב"עליית הנוער" בגיל 14 והתגעגענו אליו ואז היה אפשר לעלות לארץ בשנת 1963. לקחו אותנו בעלייה חופשית במטוס למרסי שבצרפת, אח"כ עברנו למחנה מעבר ואז אחרי שבוע ימים אמרו לנו שאנחנו עומדים להפליג לארץ ישראל על אוניה בשם "פלמיניה" לעיר קריית גת. הגענו לעיר וקיבלנו בית בלבד. היינו צריכים להסתדר בכוחות עצמנו, להשתלב בחברה ולמצוא עבודה. שלחו אותי ללשכת עבודה לשם מציאת עבודה ושם הציעו לי לעבוד בפולגת. הייתי הראשונה בבית שיצאה לפרנס את במשפחה בארץ. לא ידעתי בהתחלה מה בדיוק צריך לעשות אבל הסכמתי להצעה. צריך להתפרנס. קושי נוסף שעמד בפני הוא השפה. לא ידעתי כלל עברית ואפילו לא ניסיתי ללמוד. עם הזמן שמעתי את השפה הדבורה ולמדתי את אוצר המילים.

חוויה מהילדות

חוויה לא נעימה שזכורה לי מהילדות בטנג'ר (עיר במרוקו) הייתה כאשר הייתי בת 10 בשנת 1957. סבא שלי היה משותק, חמשת אחיי שיחקו ואחי הקטן נעלם. אמא הלכה מיד לחפש אותו. לפתע נשמעו צעקות מבעד לחלון "מלחמה! מלחמה! ". אחותי הקטנה ואני ניגשנו לחלון ומצאנו את אמי שרועה על הרצפה כאשר אדם רע מנסה לדקור אותה ובידיה אחי הקטן. מסתבר שזה היה מחבל שהיה בטוח שאמי כבר לא בין החיים והותיר אותה על הרצפה. מיד פינו אותה לבית החולים, שם שהתה שנתיים ואנו הילדים לא יכולנו לראות אותה. המשכנו לגדול עם אבא. לאחר שנתיים אמי כבר לא רצתה להישאר בטנג'ר אז עברנו לרבאט, בירת מרוקו. ברבאט, החיים היו טובים יותר, אמי חזרה לאיתנה הראשון, ילדה עוד 3 ילדים , זכתה לנכדים ונינים רבים ונפטרה בגיל 86, לפני 10 שנים.

חתונה אשכזנית או ספרדית?

ב 1967111 התחתנתי עם מיכאל, חתונה פשוטה וצנועה, לא המונית  שהתקיימה בבית הספר צ'יזיק בחדר האוכל של בית הספר. שם קיבלנו רק את המבנה של האולם והיינו צריכים לדאוג לשאר הפריטים אז הזמנו קייטרינג, מלצרים ותזמורת. באותה תקופה בקריית גת עדיין לא היו מוניות והיה רק איש אחד שהיה לו מונית והוא הסיע אותנו לצילומים. אבי מאוד רצה שהחופה תהיה עם הטלית שלנו ולא הסכמנו אז שכרנו חופה שאותה שכחנו במונית שהסיעה אותנו לצילומים. כבר לא היה ניתן להשיג את המונית ואבי שמח מאוד שלבסוף התחתנו עם הטלית שלו. החתונה הייתה מוצלחת, יפה ומושקעת. האורחים היו מעדות אשכנז וספרד שכן בעלי היה אשכנזי. כולם רקדו ונהנו יחד ולא היה מורגש כלל שמדובר במנטליות שונה. אפילו בארגוני החתונה הכל בא על מקומו בשלום ולא היו ויכוחים בעניין עריכת חופה בנוסח אשכנזי או ספרדי.

הזוית האישית

סבתא אסתר: חגגנו כיום 50 שנות נישואים באושר עם 4 ילדים ו 9 נכדים ומצפים לעוד כמובן.

אני שמחה להשתתף בתוכנית ייחודית זו ולספר לנכדתי את ההיסטוריה של המשפחה.