מאגר סיפורי מורשת

"זה היה בסוף הקיץ

הם היו האוהבים הצעירים

ברגעים הכי יפים של החיים"

סבא נולד ביגוסלביה לשעבר-היום סרביה. בכפר קטן  בצ'קה פלנקה . הוא נולד בפברואר 1946 להורים ניצולי השואה, הבן הראשון שנולד בכפר לאחר המלחמה והשואה הנוראה. למרות שהם חיו בסביבה נוצרית הם שמרו על היהדות. במסיבת האירוסין שלנו, הדליקו נרות חנוכה. אני זוכרת שלאחר הדלקת הנרות האמא של סבא תרזה שרה את השיר "מה עוז צור ישועתי  לך נאה לשבח"  מתחילת השיר ועד סופו במנגינה שנשמעה כמו במקהלה. ואבא שלי הסתכל עליה בהתרגשות ודמעה זלגה מעיניו. וברגע הזה הוא הבין שיש במשפחה של סבא יסודות יהודיים ואמונה באלוהים.

החיים במחיצת סבא היו תוססים ומעניינים ולא שגרתיים. סבא עבד בתעשייה הצבאית ולאחר שהמפעל נסגר עבר לעבוד ברשות שדות התעופה . ולאחר מספר שנים עבר לעבוד בתעשייה האווירית בנתב"ג. כמנהל אבטחת האיכות של המוצר.  כל חייו  עבד במטוסים משרותו הצבאי בחיל – האוויר ועד עבודתו בתעשייה הצבאית והאווירית.

אני עבדתי במשך 30 שנה בסוכנות היהודית. במחלקת הנוער והחלוץ, שעסקה בשיגור שליחים מהארץ לחו"ל. להפצת החינוך הציוני, לנוער בחו"ל . שהביא בסופו של דבר לעליית נוער  יהודי לארץ מכל רחבי העולם. במיוחד היה גל עליה של אלפי עולים חדשים בני נוער ממזרח אירופה. פרוייקט גדול שהייתי שותפה לו בצד המינהלי.

הקמנו משפחה ונולדו לנו שלושה ילדים.

הבת הבכורה אורית ולה ארבעה ילדים:

רון: הייתה רקדנית מצטיינת בצבא ,רקדנית בלט קלאסי, רקדה בבלט הישראלי, סטודנטית שנה א' בבית הספר לאחיות באוניברסיטת ת"א.

עמית: חיילת בחייל האוויר ממשיכה מורשת סבא, גם הוא שירת בחיל האוויר.

שגיא: תלמיד כיתה י' בבית ספר זיו וספורטאי מצטיין.

ניבה: בת הזקונים הנכדה הקטנה שלנו. תלמידה בכיתה ה' בבית ספר השלום. חרוצה, חברותית, עם כוח נתינה, ועזרה לכל אחד. רקדנית מחול בלהקת עתודה הורה ירושלים .משחקת טניס, וחברה בתנועת הצופים " שבט היובל".

הבת השנייה שלומית: ולה שלושה ילדים מוכשרים ילידי ארה"ב.

שרון: בוגרת שנה ב' באוניברסיטת "אמרי" בארה"ב לומדת רפואה ציבורית.

גבריאלה (גבי): מתעתדת ללמוד באוניברסיטה בבוסטון כלכלה ומנהל עסקים.

איתן: תלמיד כיתה ח' בבית ספר היסודי ושחיין מקצועי בנבחרת ספורט.

הבן השלישי צחי: אמן בוגר אוניברסיטת בצלאל סיים את לימודיו בהצטיינות וכיום דייל אוויר בחברת "אל – על" .                        

 

אני סבתא של ניבה, באתי מבית ספרדי , אבי יליד מצרים ואימי ילידת קובה.  גדלתי כבת יחידה עם 4 אחים. החינוך בבית היה מסורתי ושמרני. הייתי בגן דתי "בית צעירות מזרחי" ולמדתי בבי"ס  דתי "למל". הכל סבב סביב השכונה. שיחקנו : משחקי חברה. במיוחד הייתי קשורה לאחי התאום. איתו חלקתי את הילדות, הבגרות, הצבא והנישואים. התחתנו, הקמנו משפחות והמשפחה שלו והמשפחה שלי קשורים בקשר אהבה עד עצם היום הזה….בבית שמענו מוסיקה ספרדית לאדינו כמו ההווי והשירים ב"בוסתן הספרדי". האוכל היה אוכל ספרדי, מה שנקראה בספרדית "סופריטו". בשבתות אחרי התפילה בבית הכנסת היינו יושבים סביב השולחן ואוכלים "חמין". זו הייתה המסורת עד אשר התחתנתי.

התחתנתי וזו הייתה נקודת המפנה בחיי. נכנסתי למשפחה יגוסלבית , ניצולת שואה חמה ותומכת. האוכל המוסיקה השמחה והעצב נמהלו יחדיו. שמעתי הרבה מוסיקה סרבית מסורתית, מוסיקה צוענית ומוסיקה שמחה עם פזמונים שחוזרים על עצמם. המוסיקה תפסה מקום במיוחד בשמחות של המשפחה הקרובה והרחוקה. היו מתכנסים הדודים מנהריה ומקבוץ עין חרוד בבית של ההורים של סבא אלכס, יושבים סביב השולחן שותים יין חריף שנקרא שליבוביץ' עשוי משזיפים (שזיף יגוסלבי)  או מאגסים או מדובדבנים. אוכלים גולש עם נודלך (עשוי מבצק מיוחד) מרק עוף  מרוכז וסלט כרוב מתוק …. ופוצחים בשירה שותים מספרים בדיחות צוחקים אחד על השני ומאושרים.

השמחה הייתה מתפרצת מעצמה. כך חגגו את מסיבת האירוסין של סבא וסבתא של ניבה וחשוב כמובן לציין את העוגות הטעימות שאמא של סבא תרזה, הכינה: נפוליון, עוגת ז'רבו , עוגת שכבות של בצק ריבה ואגוזים ועוגת רגויאנצ'י והכל מעשה ידייה של סבתא תרז.

מי שירש את האומנות באפיה ובבישול זו האמא של ניבה אורית שיודעת להכין מטעמים ועוגות כפי שסבתא תרז הכינה. עוגות כאלה אכלנו בבית קפה ז'רבו בטיול משפחתי שנסענו להונגריה. המסורת מבית הוריו של סבא עברה לביתינו. (הבית של סבא וסבתא של ניבה). תמיד התנגנה בביתנו מוסיקה סרבית שמחה, מסורתית, בלקנית, מכל האזורים של יגוסלביה לשעבר, כך גם אני סבתא של ניבה ספגתי והתחברתי למוסיקה, לתרבות, לאוכל, ולהווי החיים היגוסלבי.

דברים שסבא אלכס כתב על המוסיקה בעבודת השורשים של עמית אחות של ניבה. "המוסיקה, המחול, הדרמה והקומדיה הינם כלי ביטוי אשר בהם משתמש האדם בכדי לבטא רגשות של שמחה, עצב, אושר, עוני, שלום ומלחמה ובקיצור חיים.

ברצוני להביא דוגמא מהווי משפחת סבי ולתאר איך המוסיקה ובעיקר שירה היוו גורם משמעותי במהלך חייהם. אבא של סבי יוהן, יליד קרואטיה, אשר כילד קטן עבר לגור אצל דודתו בעיירה קטנה בחבל וודינה, בסרביה . סבא יוהן נולד בשנת 1923 בתקופה של משבר כלכלי גדול בעולם וגדל בבית עני. דרך המוסיקה והשירים אשר נוגנו בבתי הקפה והמסעדות בעיירה, אפשר להבין איך המוסיקה השפיעה על כל מהלך חייו בתקופה קשה של דלות ועוני. הסיפור של סבא מבוסס על ניסיון אישי שלי, תוך כדי שליחות של שנתיים בסרביה בשנים 1998-1999.

המוסיקה הייתה מוסיקה שנוגנה בעיקר על ידי הצוענים בבתי הקפה, המסעדות שאליה באו האנשים בערבים לאחר יום עבודה בכדי לשכוח לפעמים, לשמוח, ולפעמים להיזכר.

כנהוג בבלקן במדינות, כמו  יגוסלביה לשעבר, רומניה והונגריה, הנגנים היו באים לכל שולחן ומנגנים לפי בקשתו של האורח בנפרד. דרך המוסיקה והשירים ניתן היה להבין מה מרגיש האורח, האם הוא שמח או עצוב, האם זו אהבה נכזבת או צרות של קיום וכן הלאה….תמיד היה שיר שהתאים לכל מצב נפשי שלכל אחד.

מספר סבא על חוויה מרגשת שקרתה לו כאשר נכנס למסעדה בבלגרד בירת סרביה. ניגשו אליו הנגנים הצוענים ושאלו איזה שיר ברצונו לשמוע. הוא ביקש שיר ישן מאוד. שאל הנגן איך אתה כאחד שלא חי פה מכיר את השיר, אמרתי לו שהשיר ידוע לי מאבא. גדלתי על השירים והתרבות הזו, השיר היה שיר אהבה ושם השיר "שתי שושנים אדומות". השיר מספר על אהבה נכזבת ופרידה ושיר זה יכול להתאים גם לאדם וגם למקום. הסביר סבא שבשבילו לחזור לארץ הולדתו לאחר מות אביו ולשמוע את השיר במקום שבו שמע אותו גם אביו, הייתה חוויה מרגשת עד דמעות. הצועני ניגן בלהט ולאחר שסיים אמר ,"אדוני אתה רוצה שאנגן עוד פעם?" וסבא ביקש שינגן, אבל הפעם בשביל אביו שבשמים שישמע את השיר בגן-עדן. כמובן שהנגן ניגן ברגש ובהזדהות".

"גם אם קשה לי להגיד מילים יפות מאלה..

 תדע עכשיו שרק אותך אני אוהבת.."

תשע"ו