מאגר סיפורי מורשת

נולדתי במרוקו, בשנת 1953 והגעתי לארץ בשנת 1955 למעברת גבים והייתי בת שנתיים. אני לא זוכרת המון אבל סיפרו לי שהיה קשה.

היום שמי ציונה. אבל הגעתי לארץ עם שם אחר. קראו לי מסודי. הגננת החליפה לי את השם. למרות שקראו לי מסודי על שם סבתא שלי. אמא שלי לא התנגדה כי הסבירו לה שזה חלק מהעלייה לארץ. הגענו ממרוקו ישר למעברה והיינו 7 אחים בחדר אחד קטן, כי במעברות לא היו חדרים. עברנו לבית רגיל כשהייתי בגן. בבית הייתה אמבטיה מפח ובשיכון הייתה מקלחת ללא מים חמים. למקלחת היו מחממים מים בקומקום.

כסף לא היה לנו ולהורינו, היו לנו תלושים. היינו קונים עם תלושים ומקבלים מצרכים ממחסן המצרכים. זאת הייתה תקופת צנע ולא היה מספיק מכלום. גם האוכל שקיבלנו היה בהקצבה. אבל אף אחד לא התלונן. לאט לאט המצב השתנה והיה יותר שפע. בימים ההם זה היה נראה כך, מי שהגיע מחוץ לארץ עם כסף, פתח מכולת וזאת למרות שעדיין הכל היה נקנה בתלושים והוא עשה הסכם של המרת התלושים בכסף עם הרשויות.

כילדה אני זוכרת שלא חגגו לנו אף פעם ימי הולדת. אבל  זה לא היה חסר לנו כי לאף אחד לא חגגו. אני גם זוכרת שלא יצאנו הרבה מהבית. הייתי הרבה עם האחים שלי. תמיד אני נזכרת ביום שישי שכל המשפחה הייתה סביב השולחן והיו הרבה צחוקים. היינו מתלבשים יפה ואף פעם לא חשוף. את השמלות היפות שהיו לנו כילדות אמא שלי תמיד תפרה.

איך הגעתי לאופקים?

אני זוכרת את היום הזה כאילו זה היה היום. באותו יום ירד גשם וחברה שלי הציעה לי לבוא איתה לאופקים. היא וחברות שלה הסתדרו עם הנהג מבחינה כספית והגענו לאופקים ל"מועדון השושנים" הייתי אז בת 22. התיישבתי והיה בחור שישב לידי עם מישהי. אני וחברות שלי קמנו ורקדנו והוא כל הזמן הסתכל עלי. כשהוא ניסה לדבר איתי אמרתי לו שיש לו חברה והוא אמר שהיא לא חברה שלו.

מאז אותו יום הפכנו להיות זוג. שנה וחודשיים היינו חברים וכשהציע לי נישואים התחתנו. רציתי להישאר לגור בשדרות והוא לא רצה. הוא עבד בסיני והיה רתך שם ולא הייתה לי ברירה כי ההורים שלי אמרו שהאישה הולכת אחרי הבעל.

היינו באים לאמא שלי הרבה. כשהיינו באים היו שמים פרימוס עם קערה מנחושת זהובה ואמא שלי הייתה שמה ערק בכל קערה ולכל אחד מאתנו היה פרצוף מעוות מהריח המשכר.

אני זוכרת שביום העצמאות כל שנה מצעד העצמאות היה בבאר שבע. אני זוכרת שתמיד היו הרבה חיילים. אני גם זוכרת שבאופקים פעם היו הרבה מקומות בילוי. היום אני מאוד קשורה לעיר אופקים למרות שמבחינתי פעם היה הרבה יותר מה לעשות. בה ומרגישה שנולדתי פה.

הזוית האישית

אביב וציונה הן דוגמה יפה לסבתא מפנקת ונכדה אוהבת…ולמרות זאת אביב לא הכירה את הסיפור של סבתא ציונה ולא ידעה שבגלל האהבה סבתא הגיעה לאופקים… במהלך הסיפור של סבתא ציונה אביב הייתה מרותקת ובקשב רב ינקה את הסיפור של סבתא שלה ונראה שלא הבינה איך סבתא שיש לה היום הכל … הצליחה לחיות בדוחק שכזה.