מאגר סיפורי מורשת

שלום שמי דניס סולומון. נולדתי ב-30 למרץ 1938 לפני מלחמת העולם השנייה. הזיכרונות הכי ישנים שלי הם של אבי ודודיי בבגדי חיילים. כשדודיי ואבי חזרו מהמלחמה נולד לי אח קטן 6 שנים אחרי המלחמה ונהנו מאוד ביחד. היה לנו כלב לבן מהמם ושמו גרדה. היו כמה אנשים שצבעו את הגג באדום וחברי צבי ואני החלטנו לצבוע את גרדה באדום בוהק. חודשים אחר כך כולם התפלאו לראות כלב אדום רץ בגינה.

גרנו בבית גדול עם שתי קומות וסבא וסבתא גרו לידנו. דודי ודודותיי גרו באותו רחוב בו גרנו אז גם היו לי המון בני דודים באזור. יום אחד אני ובני דודיי החלנו לגנוב לסבא שלי את המכנסיים וברגע שיצאנו עם המכנסיים הוא התעורר ורדף אחרינו בכל הרחוב בתחתונים.

אחרי שגמרתי בית ספר הלכתי לאוניברסיטה ללמוד אדריכלות והייתי אדריכל לכמעט 50 שנה. אני עיצבתי בתים רבים ומבנים אחרים. אני גם צייר שמתמחה בצבעי מים. כל ילדיי עזבו את דרום אפריקה ולפני 3 שנים עשיתי עלייה.

כל שנה כשהגיעו החגים יצאנו לקייפטאון כדי שכל המשפחה תוכל להיפגש. היה לי גיס מאוד מצחיק בשם דוד ווילי. אפילו ששמו האמתי היה זאב כל הילדים קראו לו:"הדוד המתוק" בגלל שהוא היה נותן ממתקים לילדים שהוא היה פוגש. בפסח אחרי הסדר הוא היה רוקד מסביב שולחן והילדים עקבו אחריו כי הם ידעו שיפלו לו המכנסיים.

כשהייתי צעיר, מאוד אהבתי ספורט ושחקתי כדורגל בבית ספר יסודי ובתיכון שיחקתי רגבי וקריקט ומאוחר יותר שיחקתי גולף. כשהייתי צעיר מאוד אהבתי רכיבת סוסים והיה לי מזל שהיה לי סוס משלי ושמו "פרינס". רכבתי על "פרינס" כמעט כל יום וגם רכבתי בתחרויות. הייתה לי נפילה קשה ונפגעתי בכתף. אני מאוד מתגעגע לרכיבה אבל עכשיו אני זקן מדי.

יום אחד הוזמנתי לחתונה של חבר שלי. בשולחן ישבתי ליד נערה מהממת ושמה אנט. התאהבתי בה ברגע זה. התחלנו לצאת. הוריי אהבו את אנט ומשפחתי אהבה את אנט ושנה אחר מכן התחתנו. עכשיו יש לי שלושה ילדים: אנדי אמא של רובי, ליי אחותה התאומה של אנדי וסטיבן אחיהם הקטן.

יש לי אח קטן ושמו אריק והוא גר בשוודיה. כיום הוא רופא מאוד טוב. כשהיינו צעירים היינו רבים כל הזמן. יום אחד היינו בתוך האוטו של אבא שלי והיה לנו ריב גדול. בזמן הריב אחי בעט במעצור והמכונית התגלגלה במורד הכביש והתרסקה בעץ. המכונית הייתה הרוסה לגמרי. אבא שלי רתח מזעם. למזלנו לא נפגענו.

כשהייתי בן 10 ובן גוריון הכריז על מדינת ישראל ומהיום הזה נהפכתי לציוני והשתוקקתי לעשות עליה לישראל. מגיל זה התחלתי ללכת ל"בונים" ושם התחלתי ללמוד על הקושי לבנות את המדינה. כשהייתי צעיר לבוא ורק הצלחתי לעלות על הארץ בגיל 75.

הזוית האישית

אני כל כך שמח להיות כאן עם ילדיי והנכדים ונכדות שלי.