מאגר סיפורי מורשת

נולדתי בראשון לציון, שהייתה אז מושבה קטנה והחווית שאני זוכרת מילדותי המוקדמת קשורות למלחמה ולחגים. במלחמה היו אזעקות שבהם רצנו למקלט שהיה בבית השכן, ופעם אחת, לא הספקנו לרוץ, ונאלצנו להתחבא הין הבלוקים שהיו מפוזרים במגרש ליד ביתנו. די פחדתי, אבל הכל עבר בשלום. ועוד סיפור שקשור לראש השנה. גרתי ליד בית הכנסת הגדול, ובחצר היה לנו לול תרנגולות, ולידו צמח עץ אזדרכת. בסביבות ראש השנה הפירות של העץ מבשילים לכדורים ירוקים.

יום אחד, שמעתי קולות נוראים מלול התרנגולות. הסתכלתי וראיתי שני נערים מטפסים על הגג של הלול כדי לקטוף את פירות האזדרכת. היה נהוג אז לזרוק את הכדורים בין הילדים. כמו מלחמת ילדים. מכוון שפחדתי שהלול ישבר, ביקשתי מהם לרדת, ומאותו יום והלאה, קטפתי בעצמי הרבה ענפי פירות, וכששמעתי קולות מהלול, הצעתי לילדים שבאו, את הפירות שהכנתי להם בבית. וככה התרנגולות היו מרוצות, הילדים היו מרוצים, ומלחמת הכדורים בחגים, נמשכה כרגיל…

גדלתי בתל אביב, גרנו בבית בן כמה קומות עם הרבה דיירים, כשפרצה מלחמת השחרור, הייתי בן חמש, היו לנו מידי פעם אזעקות, בבית לא היה מקלט, ולכן בזמן האזעקה, הדיירים ירדו למטה, והצטופפו בחדר המדרגות בכניסה לבניין. אנחנו גרנו בקומה שלישית, ולכן היינו צריכים לרדת את כל שלוש הקומות. חלק מהדיירים עלו קצת במדרגות, וישבו עליהם, ואני מאוד קינאתי בהם, כי הם השקיפו על כולנו מלמעלה.

 

גם אני רציתי לעלות ולשבת שם, אבל ההורים שלי לא נתנו לי ומשכו אותי למטה. אז לא הבנתי למה, אבל היום אני מבין שהם רצו לשמור עלי, כדי שלא אעלה למקום מסוכן. כשנתיים לאחר המלחמה, עברנו לדירה חדשה בתל אביב. הבית היה במקום שהיום הוא מאוד מרכזי (כיכר רבין). אבל אז ,זה היה מקום נידח בקצה הצפוני של העיר. הכבישים לא היו סלולים, ולא היו מדרכות. למרבה האירוניה, המקום נקרא שדרה אבל לא היו שם עצים. בחורף הרחוב היה הופך לשלולית ונהר. ביום כזה לא הייתי הולך לבית הספר (איזה כיף) נהגנו להסתובב ליד השלוליות, לדוג ראשנים, ולפעמים אפילו לגדל אותם עד שהם הופכים לצפרדעים (באמת, לא במשחק מחשב). בכלל, נהגנו לשחק הרבה מאוד ברחוב, כי לא הייתה טלוויזיה, מחשב או טלפון. משחקי הרחוב היו : סטנגה, בנדורות (גולות), סמל (קפיצת חמור), חמש אבנים, מחניים, והבנות היו קופצות בחבל ומשחקות קלאס. לפעמים היינו משחקים משחקי קופסאות בבית.

סבא וסבתא הם ממשפחות שומרות מסורת ולכן לקראת פסח היינו מכשירים את הכלים. סבתא מספרת שהיא עבדה בפרך, בגלל שהיא הייתה הבכורה במשפחה. היא הייתה אחראית לנקיון  הארונות. היא הוציאה את כל כלי החמץ, רחצה את הכלים המיוחדים לפסח והכניסה אותם לארונות, צחצחה את כל כלי הכסף ועזרה הרבה בקניות. את כלי הזכוכית היה צריך להשרות במים למשך שלושה ימים. בסעודת ליל הסדר, כבר הייתה עיפה, ולא כל כך נהנתה. אצל סבא היה אותו סיפור, אבל מי שעשה את כל העבודה הייתה אמא של סבא, כלומר סבתא רבתא.

סבתא מספרת: בערב יום העצמאות הלכנו כולנו לבמה המרכזית שם היו הופעות של אמנים וזמרים שנמשכו מספר שעות, ואחר כך רקדנו ריקודי עם במעגלים אל תוך הלילה. למחרת, ביום העצמאות עצמו, נפגשנו בדרך כלל עם חברים והאזנו ביחד לתכניות רדיו המיועדות לחג. (לא היו לנו מכוניות, ולכן לא יכונו לצאת לטיולים).

 

סבא מספר: יום העצמאות, המיוחד שבו היה שהיינו כל הלילה מחוץ לבית. היינו בתנועת נוער מתכנסים בערב, חולצות לבנות ומכנסים בצבע כחול הייתה התלבושת האחידה, אחרי הצפירה לסיום יום הזיכרון, היינו הולכים לבמת הבידור שהייתה אז במגרש ריק ענק, במקום שבו נמצא היום היכל התרבות. הייתה שם צפיפות נוראית של אנשיר, אז נאלצנו ללכת יד ביד כדי לא ללכת לאיבוד.

 

לאחר תום השירה והריקודים, לקראת חצות, התחיל האירוע שנקרא קומזיץ. הכנו מראש את המדורות, הדלקנו את המדורה, שמח, שירה, ריקודים. הייתה מדורה קטנה ששם הכנו את הקרטושקס (תפוחי אדמה צלויים). לאחר האוכל היינו כולנו שחורים ,מפויחים ומסריחים. לפנות בקר היינו חוזרים הביתה וישנים עד הצהריים. אחת לכמה שנים היה מצעד צבאי בתל אביב, אז כמובן לא היינו חוזרים הביתה אלא הולכים השקם בבוקר לתפוס מקום ישיבה בנתיב של המצעד. (לא היה חידון תנ"ך).

 

הבידור היחיד המרכזי היה קולנוע. היינו נוהגים ללכת לסרט פעם בשבוע. זו הייתה הוצאה כספית וזה לא היה מקובל ללכת יותר מפעם בשבוע. הייתה תקופה שלא היו כתוביות בגוף הסרט, אלא כותרות בצד. זה היה מקרן נפרד שהופעל ידנית על יד אדם שקידם את הכתוביות לפי הבנתו של מה שמתרחש בסרט, הוא לא תמיד שלט בשפה של הסרט, לכן הרבה פעמים או שהוא פיגר, או שהוא מיהר ולא תמיד היה קשר בין הכתוביות לבין המתרחש בסרט, ואז היו צעקות מהקהל. בילוי נוסף, בעיקר בשבתות היה הליכה לים.

חוף תל אביב היה אז מזוהם, לכן נכנסנו לים לעיתים רחוקות. רק בשנים מאוחרות יותר, הפסיקו לשפוך ביוב לים והיה ניתן להתרחץ בו. סבתא מוסיפה, שאנשי ראשון נהגו להתרחץ בים של פלמחים  ליד שפך נחל שורק שהיה נקי, חולי, וכיפי. הרבה פעמים היינו הולכים לבריכת גורדון.  

 

אזדרכת: "סוג של עץ, שפירותיו הכדוריים מבשילים לקראת ראש השנה, והיו משמשים למשחק ילדים."

"אִזדרכת מצויה (שם מדעי: Melia azedarach) הוא עץ נשיר ממשפחת האזדרכתיים (Meliaceae) – היא משפחת התולענה. מקום גידולו הטבעי בדרום ובמזרח אסיה (הודו, סרי לנקה, דרום סין, יפן, אינדונזיה, אוסטרליה ובדרום-מערב האוקיינוס השקט – איי שלמה). ויקיפדיה.

 11/3/16, תשע"ו