מאגר סיפורי מורשת

מלחמת לבנון, מוצאי שבת, שנת 1982.

הגיעו לביתנו שני חיילים וגייסו את ג'קי (סבא של מאיה). האווירה היתה קשה, חושך, רוחות חזקות ושקט באוויר.

 

אחרי שגיסו את ג'קי, יצאתי עם שתי תינוקות אחת בעגלה ואחת ברגל. ליאת, הלכה ברגל. היה לה תחביב לקחת את המפתחות ולשחק אתם. לפתע, נשמעה אזעקה חזקה, רצנו מהר הביתה ומסתבר שהמפתחות לבית אבדו. היינו חסרי אונים, עד ששכן טוב עזר לנו לחפש את המפתחות. מצאנו והיינו שמחים.

 

עבר חודש ולא שמענו מג'קי החייל שגויס. לפתע, קיבלנו טלפון שהחייל ג'קי נמצא בלבנון ולא יכול ליצור קשר. מי שהתקשר אמר שאפשר לשלוח חבילה עם מתנות. למחרת, רצנו לקניות. קנינו הפתעות קטנות ודברים טובים. לקחנו קופסה גדולה, קישטנו אותה, כתבנו שירים וגם מכתבים יפים. ארזנו את החבילה וכתבנו את הכתובת שנתנו לנו.

לקחתי, (סבתא פיורה) את החבילה לעבודה,כדי לשלוח אותה. בנסיעה לעבודה, הנחתי את החבילה על הספסל וחיכיתי לאוטובוס . האוטובוס הגיע, רצתי לאוטובוס ושכחתי את החבילה על הספסל. באמצע הנסיעה, שמתי לב שהחבילה נעלמה ונבהלתי נורא. ביקשתי מנהג האוטובוס שיעצור. ירדתי מהאוטובוס ורצתי מהר, כשתי תחנות, כדי למצוא את החבילה. הגעתי מתנשפת והחבילה נעלמה. היה לי עצוב מאוד כי רציתי מאוד שג'קי החייל יראה את מה שהכנו לו וזה עשה לי הרגשה רעה מאוד.

 

אחרי שבוע קיבלתי טלפון מרחוק רחוק רחוק, ג'קי היה על הקו והוא סיפר שהוא התרגש מאוד מהחבילה שהכנו לו עד דמעות. אמר שהציורים והסיפורים של הבנות היו מקסימים. חשבנו על "אנשים טובים באמצע הדרך, אנשים טובים מאוד" .

 

50 שקלים שאבדו ביום חורפי וקר. נשבה רוח חזקה, סביבי עפו באוויר חפצים רבים. לפתע, בין החפצים והניירות גילתי 50 שקלים. לא האמנתי, שמחתי מאד. לקחתי את השטר לכיסי והתחלתי לדמיין מה אני אוכל לעשות עם הכסף. חלמתי על טיול קניות והרבה כיף. לקחתי את השטר ויצאתי לקניות. לפתע, נשבה רוח עזה והעיפה לי את 50 השקלים. רצתי אחרי הכסף, צעקתי ולא עזר, הכל נעלם.

אז חשבתי לעצמי, אולי זה היה מגיע יותר למישהו אחר ולא לי וכך שכנעתי את עצמי שכסף שבא בקלות הולך בקלות.

 

תשע"ו