מאגר סיפורי מורשת

מדינת ישראל ואני

החיבור הגדול ביותר שלי למדינת ישראל הוא דרך עבודתו של אבי ראובן ז"ל. עלינו לארץ מעיראק בשנת 1951 ואבי קיבל משרה במחלקת המדידות בתל אביב. מאחר והוא היה בעל ניסיון רב בעבודתו עוד מעיראק, הוא נשלח בארץ בליווי הצבא לסמן את גבולות הארץ ולאחר מכן לערוך את המפות של גבולות ארץ ישראל בשנות ה- 50 וה – 60.

במהלך עבודתו בסימון הגבולות בערבה הג'יפ שבו נסע עם אנשי הצבא עלה על מוקש, היו מספר נפגעים והוא יצא רק בפגיעות קלות. כבר אז היו דיונים מתלהמים על גבולות הארץ ויצא לי לשמוע הרבה סיפורים ולהכיר הרבה אנשים שהתארחו בביתנו ושמעתי דעות פוליטיות מגוונות איך צריכים להראות גבולות ארץ ישראל.

אחרי מלחמת ששת הימים והכיבוש הנרחב התחילו לדבר על הסדרה ורכישת קרקעות פלסטיניות ביהודה ושומרון. בגיל 65 הוא יצא לפנסיה ממחלקת המדידות והתחיל לעבוד על חוזה מיוחד. הוא ניהל את נושא הקרקעות ביהודה ושומרון במשרד הראשי בבית אל. הוא יצר מערכת קשרים טובה עם הפלסטינים. הם נתנו בו אמון שהוא ידאג שלא יגזלו את אדמותיהם הפרטיות ללא הסדר.

הוא עבד עד גיל 80  ובגיל 81 חלה ונפטר. בלוויה שלו היו אנשים מכל קצות הקשת הפוליטית והצבאית.על קברו חרטנו את המשפט "סימן גבולות לנחלת אבות"

ליהי היא נינתו של סבא ראובן אביה של סבתא לילי  

הזוית האישית

לילי: אני הרגשתי המפגשים של הקשר הרב דורי חיזקו ביני לבין ליהי וזה איפשר לליהי להבין את הרקע שלי ולי זה גרם לגל של נוסטלגיה.

ליהי: היה לי מאוד כיף להיות חלק ממפגשים אלה, זאת הייתה חוויה נהדרת עבורי. אני מרגישה שזה היה ממש זמן איכות שלי עם סבתא ואני מקווה שתמשיך לספר לי את סיפורי ילדותה.