מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

סיפורו של סבא שמואל גרופי

סבא שמואל ויותם
סבא שמואל בצבא
ראשית חייו של סבא שמואל

עלייתנו לארץ

הורי עלו לארץ מתימן בשנת 1950. לעליה זו קראו "מרבד הקסמים", אני נולדתי שנה לאחר העליה.
ברדת הורי מהמטוס נלקחה אחותי לבדיקה רפואית ולאחר מספר ימים אמי בקשה לדעת מה קורה עם הילדה, נאמר לה שהילדה נפטרה הורי ביקשו לדעת את מיקום הקבורה ותעודת פטירה לאחר מאמצים חוזרים ונשנים לא נמצאה אחותי הגדולה עד עצם היום הזה.
לאחר שנה במחנה העולים עברנו לקריית עקרון וגרנו באוהל עד למעבר לבית פרטי. בילדותי גרנו ברחוב ללא כבישים וללא תאורת רחוב. הזמנים הללו היו קשים להליכה לגן ואף יום אחד בדרכי שקעתי בבוץ ולא יכולתי לשחרר את רגליי מהבוץ. עד אשר שכנתי מרייטה שמעה את זעקותיי ושחררה אותי מן הבוץ, היא לקחה אותי לביתה, רחצה אותי, החליפה לי בגדים ונתנה לי לאכול ,עד אשר אמי הגיע ולקחה אותי הביתה.
בגן הילדים חוויתי אירוע טראומתי שבו לפתע פתאום נשמע אזעקת מלחמה וכולנו נכנסנו מתחת לצריף והסתבר אחר מכן שפרצה מלחמת סיני.
בילדותי
חיינו ללא חשמל ונאלצנו להדליק עששית בבית כדי להאיר את החדרים. כמו כן היה לנו מקרר ללא חשמל ונאלצנו לקנות קרח מידי יום ,על ידי חנווני שהגיע עם עגלת קרח וקראו לו "מושלה בעל הקרח" ויתר המוצרים הגיעו באותה הדרך (נפט, חלב, גלידה ולחם). לאחד מהם קראו "משה בעל הנפט" והשימוש בנפט היה לפתיליה ולבישול וכן לפרימוס (מעין פתיליה בעלת עוצמה) שבו אמי הרתיחה את הבגדים לכביסה. זכור לי את עגלת החלב המיוחדת שבה היו כדי חלב ובתוכם הייתה גלידה ביתית שהטעם שלה זכור לי עד היום. בשכונה שלי גרנו משפחות מכל העדות: בולגרים,רומנים ותימנים וכך נחשפנו לכל מיני מאכלים ותרבויות שונות.
למדתי בבית ספר יסודי בקריית עקרון "אוהל מאיר" ובכל בוקר נאלצנו להגיע מוקדם כדי להתפלל לפני תחילת הלימודים. בזמנו לא הייתה הסעה והלכנו ברגל בכל מזג האוויר, כך היו ימים שהייתי מגיע לבית ספר רטוב עד לשד עצמותי. בכיתות לא היה מזגן, וכך היינו נאלצים ללמוד בקור עז או בחום כבד.
בהפסקות היינו יוצאים לשחק, ויאמר לרעתי כי הייתי מתעצבן מכל שטות קטנה שהייתה מובילה לידי אלימות, עד כדי כך שמנהל בית הספר הזמין אותי לשיחה. חרוט בזיכרוני עד היום שהמנהל הצליף לי מכות בטוסיק באותה השיחה, ולבסוף הושעתי לשלושה ימים מבית הספר. 
תיכון כנות
לאחר שסיימתי את בית הספר היסודי עברתי ללמוד בתיכון ב"כנות" פנימייה חקלאית ושם למדתי חקלאות וגם עיוני. זו הייתה אחת התקופות היפות בחיי, מכיוון ששם למדתי מהי ציונות ואהבת המולדת. אורח החיים היה מעניין מכיוון שהיה לנו יום גדוש, שגם לומדים בו וגם עובדים בחקלאות ובערב היה לנו חוגים.
הייתה מסורת שבו כיתות ט' היו חייבים להישמע להוראות של הבוגרים ולבצע כל מטלה שהם ביקשו כגון: צחצוח נעליים, שטיפת חדרים וגיהוץ. כאשר הגיעו אלי וביקשו ממני לשטוף את החדר כמובן סירבתי ועל כן החטיף לי מכות כמובן החזרתי לו, לפתע פתאום הגיע מרכז הפנימיה והפריד בינינו. לאחר מכן החל לצעוק לעבר הבוגר "בוא ואני אחזיר לך אם אתה גיבור על הילד קטן…"לימים כאשר אני הייתי בוגר עצרתי את בני כתתי מלעשות מעשים מסוג זה,מאחר וזה משפיל.
בכנות הייתי מאוד חזק, ועל כן לא חששתי ללכת מכות מול הבוגרים. כמו כן הבנות ביקשו ממני להתערב בכל פעם שהבנים היו מציקים להן, מכיוון שאני הייתי הכי חזק בכיתה. במסגרת הלימודים בכנות היה לנו שבועיים גדנ"ע בבאר אורה, שם לימדו אותנו מה זה חיילות ואיך תהיה המסגרת בצבא, בדיוק כמו הפעילות בגדנ"ע. יש לציין שהייתי חניך מצטיין בחינוך גופני.
במסגרת הלימודים בכנות עבדתי בחקלאות בשני ענפים, פלחה- שזה גידולי שדה, ורפת- שבו היינו נאלצים לקום מוקדם מאוד, בכדי לחלוב את הפרות. היתרון בכך היינו מסיימים מוקדם, אך מדי פעם היו מזעיקים אותנו בלילות לבצע המלטה של פרה. וכך חלפו להם ארבע שנות לימוד ועשיה שהשאירו בי חותם עד עצם היום הזה. 
צה"ל
כאשר סיימתי את הלימודים, לא היה לי ספק שאני אלך ליחידה מובחרת. ולכן התגייסתי לסיירת "שקד", שזו הייתה אחת היחידות המובחרות של צה"ל. את הטירונות בצענו בתוך סיירת שקד, והיא ארכה כארבע חודשים. זו הייתה טירונות קשה מאוד. התחלנו כ70 טירונים וסיימנו כ28 טירונים. לאחר הטירונות עברנו הכשרה כארבעה חודשים הנקראת "אימון הלוחם" ומיד הצטרפנו לפלוגה מבצעית. אני נשלחתי לפלוגה מבצעית א' שעשתה סיורים בגזרת תעלת סואץ, אלה היו סיורים מסוכנים מאחר ולאורך כל הציר היו לנו מארבים מצד המצרים וכן מוקשים בדרך העפר, ובנוסף לכך היו יורים עלינו מהצד השני. מכל כלי הנשק זכור לי שמטוסים צללו וירו עלינו, בפגזים ובמקלעים ולמזלנו הם החטיאו את המטרה לכן אני פה. סיור כזה החל בחמש בבוקר ונגמר בתשע בערב וזו הייתה שליחות גדולה למען המוצבים שהיו לאורך התעלה וחיכו להספקת מזון ומצרכים. ביחידה היינו ארבע פלוגות שמידי שלושה חודשים היינו מחליפים מקום פעילות. ובכך סיימתי שלוש שנות שירות עם סיפוק והנאה גדולה למרות כל הסיכונים.
המלחמה הראשונה הייתה בעודני חייל בסדיר וקראו לה מלחמת ההתשה והיא התנהלה בעיקר ברצועת עזה ובסיני משך המלחמה היה כאלף ימים, הסיורים היו לאורך כל הגזרות בסיני, בבקעה וברצועת עזה לצערי בתקופת הסדיר היו לנו מספר חללים שנהרגו במהלך המלחמה הזאת וכולם חרוטים בזיכרוני. המלחמה השנייה הייתי במסגרת מילואים וקראו לה מלחמת שלום הגליל והיא הייתה בעקבות ירי על יישובי הצפון ללא הרף. תפקידנו במלחמה היה להוביל את כל הכוחות לתוך לבנון מאחר והטנקים והכלים הכבדים לא היו מסוגלים לנווט, לכן אנו היינו פלוגת הסיור של כל החטיבה ובכך היינו פותחים את צירי התנועה לכולם. בזמן הכניסה לתוך לבנון נתקלנו בהתנגדויות מעטות של אנשי פת"ח בדרכנו.
מחלמת יום כיפור
המלחמה השלישית נקראת מלחמת יום כיפור שזו הייתה מלחמה קשה מאוד שגרמה לי להבין שהייתי בהלם קרב בערך כשנה. המלחמה החלה בצהריי יום כיפור, באותה עת הייתי בצומת בילו וראיתי תנועת כלי רכב צבאיים רבים, מיד הבנתי שאני אמור להתכונן לגיוס, עליתי על מדים ארזתי חפצים אישיים והמתנתי לאוטובוס ליחידה.
את המלחמה התחלנו בנסיעה על ג'יפים לכיוון סיני והיינו פלוגת סיור של "חטיבה 500". כל בוקר הייתה לנו מטרה והיא להכניס את פלוגת הטנקים לעמדות אש. מידי פעם היינו נזעקים לחלץ נפגעים מתוך הטנק הבוער אלו היו מחזות קשים למראה שבו נאלצנו להוציא חיילים מתוך הטנקים במצב קשה מאוד. היו מקרים שבו נזעקנו לטנק בוער שבו חיילים זעקו לעזרה, אך לא יכולנו להגיע עקב התפוצצות של התחמשות שבטנק. מלחמתנו החלה בבלימת המצרים שחצו את קו בר לב ואנו התמקמנו באזור שנקרא ציר עכביש, וטרטור, שאלו היו הצירים המרכזיים שבוא חצו המצרים את התעלה לכיוונינו. כך ביצענו את המשימה מבוקרו של יום ועד רדת החשיכה. את קרב הבלימה נהלנו מעמדת חולשה עקב כמות החיילים המעטים שהיינו, וכן בגלל האבדות הגדולות שהיו לנו, לאחר כשבועיים ביוזמת מפקד האוגדה אריאל שרון, החלה מלחמה קשה והיא צליחת התעלה אל הצד המצרי. למקום הזה קראו "ראש גשר" שבו כל הכוחות שלנו חצו את תעלת סואץ' לצד השני. באותה עת המצרים הפגיזו את כוחותינו באש חזקה כולל מטוסים שצללו לעברינו. המעבר אל הצד השני היה קשה מאוד והייתה לחימה קשה עם אבדות גדולות. לאחר שחצינו את התעלה תפקידנו היה לפתוח צרי תנועה לכוחות הכבדים. לאחר מספר ימים הצלחנו לכתר את האוגדה- "הארמיה השלישית" של המצרים ובכך למעשה הסתיימה הלחימה בכיתור הצבא המצרי.
משפחה 
לאחר מלחמת יום כיפור ניסיתי לעבוד בעבודות שונות, אך לא הצלחתי להתרכז עקב מה שעבר עליי במלחמה עד אשר הכרתי את אילנה שהפכה להיות אשתי תוך כדי כך החלטתי ללמוד הוראת נהיגה עברתי את המבחנים בהצלחה ובכך הפכתי להיות מורה נהיגה עד עצם היום הזה. במרוצת השנים נולדו לנו שלושה ילדים:אסף, אריאל, רעות.  לאסף: סער הילי ואביב לאריאל: יותם אליה ואלונה לרעות: זוהר ואיתן וזהו בעצם השבט של משפחת גרופי שטרם הסתיים..כל שבועיים אנו נפגשים בסופ"ש ליום המשפחה, כולל ארוחה משפחתית.
תמונה 1
תשע"ו 2016

מילון

התמדה
ההתמדה היא תכונה של מי שאינם מפסיקים במה שהם עושים. הם מלאי נחישות להמשיך, שקדנות, עקביות ועקשנות לא מתפשרת, למול הפיתוי להפסיק את המאמץ.

ציטוטים

”למדתי על המשפחה ועל דרכו של סבא במיוחד שלש המלחמות שהיה בהם“

הקשר הרב דורי