מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

סבא יעקב הביא כסא לגן כי לא היו כסאות

במשחק כדורסל אם סבא שלי
תמונה של סבא שלי
החיים בשואה

שמי יעקב ואני הסבא של ירין תורג'מן. נולדתי בגרמניה, בשנת 1944. עליתי לארץ באוגוסט 1949

השנה אני משתתף יחד עם נכדי ירין בתכנית הקשר הרב דורי וביחד העלנו את הסיפור:

הנס הגדול

נולדתי בשנת 1944 בגרמניה וזאת במהלך מלחמת העולם השנייה, הוריי היו מניצולי השואה אשר חיו תחת אימת הנאצים, ברצוני לספר בקצרה על הנס והמזל שלהם לשרוד את המלחמה ואת התלאות והפחדים אשר הם עברו.

אבי, עבד מגיל צעיר במפעל גדול לייצור בגדים לציבור הרחב וזאת בברלין, בירת גרמניה, בשלב שבו השתלטו הנאצים ועלו לשלטון שינה המפעל את יעודו ותפר מדים לצבא ולמשטרה. אבי היה עובד מסור ויעיל במקום עבודתו ובעל המפעל מאד העריך וחיבב אותו.

בשלב מסוים נעצר אבי יחד עם אחותי והובל למקום איסוף של יהודים. על מנת להישלח למחנה ריכוז. אימי שנודע לה על המקרה פנתה בתחינה לבעל המפעל, מר שולץ אשר כתוצאה מקשריו ועבודתו למען הצבא והמשטרה, הצליח לשחרר את אבי ואחותי.

החיים בצל האיום לאחר השחרור מהמעצר העביר מר שולץ את משפחתי לאחד הסניפים אשר היו לו באזור שניקרא "שלזיה" אשר גם שם עסקו בתפירת מדים. שם למעשה נולדתי. כמובן שהחיים גם שם היו מלאי פחד וחששות, לא היה מספיק אוכל וההורים שלי סיפרו כי היו לוקחים בשר מסוס אשר נהרג בהפצצות. אחותי אשר הייתה בת תשע נאלצה ללכת מידי יום כשעה וחצי על מנת להביא לי חלב פרות מהכפר הקרוב. פעם במספר חודשים היה אבי חייב לנסוע לברלין ואימי ואחותי היו במתח עד שהוא חזר משם.

עלייה והתיישבות כמובן שהם עברו חוויות ומצבים קשים רבים במהלך המלחמה. אחותי בגיל 14 מיד בסיום המלחמה עלתה לבד באמצעות "עלית הנוער" לישראל נקלטה בקיבוץ "נען", אנחנו הגענו חצי שנה אחריה. גרנו במחנה עולים בכפר יונה ובשנת 1949 עברנו לנהריה. גרנו באוהלים לאחר מכן בצריפונים מפח, משם עברנו לבתים בגבעת "כצנלסון".

כולנו נקלטנו במדינה, הצלחנו להקים משפחות, נולדו נכדים, וחיים באושר ובכבוד.

הזוית האישית

לגן הילדים אשר אליו הלכתי הייתי חייב להביא איתי כסא קטן כתוצאה מכך שלא היו בגן כסאות לישיבה.

מילון

אולסדורף
עיר בגרמניה

ציטוטים

”החיים בצל השואה היו קשים אך אם הקושי לא ביתרנו על החיים נולדו ילדים “

הקשר הרב דורי