מאגר סיפורי מורשת

שמי זאב זיידנר, נולדתי ברומניה, בקום המדינה בשנת 1948.

חשוב לי לציין שאחים לא היו לי. בהיותי בן 13 הוריי החליטו לעלות לארץ ישראל מפני שברומניה עשו בעיות ליהודים וכי אבי תמיד רצה לעלות לארץ ישראל. כשהתחלנו לעלות לארץ נסענו ברכבת מרמינקול סרת לקורשיץ' שנמצאת בהונגריה ומקורשיץ' המשכנו לוינה שבאוסטריה. שם הכניסו את כל היהודים למחנה צבאי לשעבר, כי לא היה להם איפה להיות עד שהאניה מגיעה לאסוף אותם. היינו שם כמה ימים.

סבא בגיל 4

וכשהאניה הגיעה, היא אספה אותנו והפלגנו לטריאסט שבאיטליה ומשם המשכנו לוונציה. בוונציה נשארנו יום אחד ומשם המשכנו לכיוון ארץ ישראל. באניה היו עוד יהודים מכל מיני מקומות. באניה מצאתי חבר חדש. שיחקנו והשתוללנו המון ביחד. כאשר הגענו לפיראוס החלקתי ושברתי את הרגל מפני שהשתוללתי עם חברי והיה לי גם חום גבוה וכאשר הגענו לנמל חיפה שבארץ ישראל, הובהלתי לבית החולים והוריי נסעו למגדל העמק – המקום בו נגור.

אחרי שראו את המקום, חזרו לקחת אותי מבית החולים וגרנו במגדל העמק. היה לנו מאוד קשה להתאקלם עם האנשים שהתגוררו שם, מכיוון שלא ידענו לדבר עברית. אני ידעתי המון שפות: אנגלית, רומנית, פורטוגזית, גרמנית, ספרדית ועוד כמה. התאקלמתי מהר ולהוריי לקח יותר זמן ממני, מכיוון שלמדתי בביה"ס ובנוסף, חברים חדשים  שהכרתי לימדו אותי וכבר בגיל 16 דיברתי די שוטף.

בישראל הייתה בעיה מפני שהאנשים הותיקים לא קיבלו יפה ילדים ואנשים זרים וחדשים. אבל בסוף הסתדרנו – הוריי מצאו עבודה, אני נהניתי בביה"ס והכרנו חברים חדשים – בסוף הכל היה טוב והסתדרנו בעיר.

הזוית האישית

אביתר: העבודה המשותפת עם סבא היתה מעניינת. תהליך העבודה גרם לי להבין את מה שעבר על סבא שלי בילדותו.