מאגר סיפורי מורשת

רקע

סבא יוסי עבר מספר שלבים בחיים וביניהם השלב בו היה ימאי, חייל בחיל הים ולימודים בבית ספר ימי "מבואות ים". קדמה לכך העלייה לארץ ישראל ממצריים והשתלבות במרקם החברה הישראלית.

ילדות ועלייה ממצרים

סבא יוסי נולד במצרים תחת השם יוסף בוהדנה (השם בוהדנה מקורו במרוקו. סביו של סבא הגיע ממרוקו למצרים, שם נולד סבא רבה דוד ובנו יוסף – סבי קיבל את השם הזה). סבא יוסי למד במצרים בבי"ס יהודי של הסוכנות היהודית ובגיל 10, בשנת 1957, המשפחה של סבא עלתה לארץ ישראל. זה היה זמן קצר לאחר מלחמת סיני, בה מצרים הובסה ע"י ישראל ובעקבותיה החלו רדיפות של יהודי מצריים. בשל כך המשפחה עלתה ארצה וכל רכושה הוחרם ע"י שלטונות מצריים.

בארץ התמודדה המשפחה עם התנאים הקשים ששררו אז בארץ, הם גרו במעברה בצריף דל, שבע נפשות בחדר אחד. באותה תקופה היה "צנע" בישראל וחלק גדול מהמצרכים חולקו בתלושים (לסבא יש עד היום את התלושים האלה). בשל התנאים הקשים נאלצה המשפחה לשלוח שניים מבניה, ביניהם סבא, לפנימיות על מנת להקל על כלכלת המשפחה סבא למד בפנימיית ישיבה בחדרה במשך שנתיים.

סבא עזב את הישיבה ועבר לבי"ס בקדימה, שם למד עד כיתה ח' (באותה תקופה לא היו חט"ב), מאחר וסבא היה בתנועת "הנוער העובד והלומד" הוא נעזר במדריך הראשי בקבלת ספרי לימוד לצורך המשך לימודים בפנימיית "מבואות-ים", ששימשה גם כבי"ס תיכון.

לימודי ימאות

כפי שצוין לעיל סבא אהב את הים וזה היה צעד לקראת היותו ימאי. במבואות ים שהיה בי"ס לימאות ודייג, למד סבא את הימאות. במסגרת הזו הם הפליגו בסירות מפרש, למדו על המצפן, למדו לעבוד על סיפון אנייה, לתחזק אותה ולהשיטה לכל מיני יעדים. במשך שנתיים במסגרת פנימייה, למד סבא את המקצוע ובסיום הלימודים היה אמור להפליג הפלגה לימודית במשך שנה על אניית סוחר כהשלמה ללימודים של מבואות ים. בדיעבד הוא הפליג שלוש שנים רצופות ולאחר מכן המשיך כחייל צה"ל בחייל הים עוד שלוש שנים.

תקופת ההפלגות בצי הסוחר

עם סיום הלימודים, בשנת 1963, הצטרף סבא לצי הסוחר בחברת "צים" שאז הייתה שייכת להסתדרות. הוא התחיל להפליג על אניית משא שנקראת "האלון" אנייה זו הייתה אחת מבין שלוש אניות דומות שהיו בנויות לבצע את אותה העבודה, כלומר להגיע לאפריקה, למדינות שונות על-מנת להביא גזעי עצים לתעשיית העצים והנייר בארץ.  שיטת העמסת העצים על האנייה הייתה מאוד מיושנת, כאשר האנייה הייתה עוגנת בשפך נהר, המקומיים היו גוררים את גזעי העצים במעין רפסודות ארוכות, כאשר כל גזע עץ שקל בין 5 טונות ל- 20 טונות. הגזעים היו מובאים קרוב לדופן האנייה ומשם היו מועמסים ע"י מנופי האנייה ומוכנסים למחסנים. לבסוף, לאחר שהמחסנים היו נסגרים היו מוסיפים עוד עצים על הסיפון עד לגובה של 5-7 מטרים, ואלה היו נקשרים עם שרשראות ע"מ שלא יתדרדרו. עבודה זו הייתה מאוד קשה והסיפונאים היו עושים אותה ומידי חודשיים האנייה הייתה עושה סיבוב אפריקה- ישראל וחוזר חלילה.

המדינות מהן הובאו העצים הן גאנה, גבון, ניגריה, וחוף השנהב. באותה תקופה התנאים במדינות אלו היו מאוד נחשלים וע"מ להגיע לחוף מהעגינה במפרץ היה צורך לעלות על גוררת מקומית שהייתה מביאה את המלחים לעיירה הקרובה (גם היא נחשלת), שם מקומות הבילוי היו מעטים ועלובים. באחת הפעמים סבא לא רצה להמתין לגוררת ע"מ שתחזיר אותו לאנייה ויחד עם עוד שני מלחים עלו על סירת עץ מקומית שתיקח אותם לאנייה, תמורת תשלום לבעל הסירה. באמצע המפרץ הסירה התמלאה מים והמלחים יחד עם סבא נאלצו לשחות לחוף כמה שיותר מהר מפחד כרישים ובלית ברירה המתינו לגוררת שלקחה אותם לאנייה כשהם רטובים ומלוכלכים מבוץ, וכל המלחים האחרים צחקו מהם.

בהמשך סבא הפליג באנייה שנקראה "מזל" (אנייה זו הייתה אניית משא גם כן, למעשה כל האניות שבהן הפליג סבא היו אניות משא).  אנייה זו הפליגה למדינות אירופה  באזור הים התיכון וכן לארה"ב בחוף המזרחי ועד למקסיקו. ההפלגות באנייה זו היו יותר מהנות בזכות המקומות שאליהן הגיעה.

בין הנמלים שאליהם הגיע סבא היו פיראוס ביוון, גנואה, ליוורנו, ועוד באיטליה. עיר הבירה וולטה שבמלטה (סבא היה במלטה הן כמלח בצי הסוחר בחברת "צים" והן כמלח בחייל הים. ישנה תמונה של המשחתת בה שירת סבא בחייל הים שכתוב עליה ק-42 והיא מצולמת בכניסה לוולטה שבמלטה בשנת 1967-8).

האנייה עגנה גם במרסיי בצרפת, בברצלונה שבספרד, המשיכה לאיים הקנריים ומשם לניו יורק בארה"ב. לניו יורק הגיע סבא בעיצומו של חורף כשהטמפרטורה הייתה 10 מעלות מתחת לאפס ומשם הוא המשיך דרומה לאורך החוף המזרחי של ארה"ב עד מיאמי שבפלורידה וככל שהדרימו, הטמפרטורה עלתה והיה חם. המסע של האנייה הסתיים בורה- קרוז שבמקסיקו, ההפלגה הלוך חזור נמשכה כחצי שנה.

הפלגות לפרס

בהמשך הפליג סבא מאילת לפרס באנייה שנקראה "פטרייה" (פירוש המילה "מולדת") האנייה הייתה ישראלית והפליגה תחת דגל זר "של מדינת ליבריה שבאפריקה" וזאת מטעמים של מסחר וביטחון, כי אניות שהיו תחת דגל ישראלי היו נתונות באיום מצד גורמים עוינים, ה"פטריה" הפליגה בים סוף (מה שנקרא הים האדום, מבחינה גיאוגרפית הוא נחשב כשלוחה של האוקיינוס ההודי) לאורך קו ההפלגה ישנן מדינות מוסלמיות עוינות, ולכן הדגל הזר. האנייה המשיכה במפרץ הפרסי עד לפרס עצמה והועמסה בנפט גולמי שהובא חזרה לאילת ושם פרקו את הנפט. ההפלגה הלוך חזור נמשכה כחודש.

באותה תקופה בשנת 1965 עלה הצורך לשפץ את האנייה ועל כן הוחלט לשלוח אותה ליפן, שם עלתה על מבדוק יבש (מבדוק יבש הוא מעגן מיוחד שהאנייה נכנסת אליו ואז סוגרים שער מיוחד מאחורי האנייה ומרוקנים את המים שמציפים את האנייה עד שהיא עומדת על משטח יבש תוך שהיא נתמכת בחמורי עץ). אז משפצים את האנייה, את הקרקעית, את הסיפון, את המכונות ואת המחסנים של הנפט.

התקופה ביפן הייתה קסומה במיוחד עבור סבא. המבדוק היה בעיר "ססבו" שביפן וזה היה גם הנמל של הצי השביעי של ארה"ב. ע"מ לספר את ההרפתקאות שסבא עבר ביפן לא יהיה מקום לשאר הסיפור.

האנייה "פטריה" בזמן התיקונים ביפן

נמל סאסבו שביפן. המבדוק היבש בצד ימין שם נמצאת האנייה "פטריה" בזמן התיקונים (סבא, הגבוה, מצולם יחד עם עובד נמל יפני) התקופה חורף 1965-66

התקופה בחייל הים

בשנת 1966 סבא התגייס לצבא במסגרת חייל הים ושירת על המשחתת "יפו" (בקוד הצבאי היא נקראה ק-42). בחיל הים האניות נקראות אח"י והפירוש "אניית חייל ים". השירות היה במשך שלוש שנים, וסבא מילא תפקיד של טורפדן ותותחן נ"מ. בשנת 1967 פרצה מלחמת ששת הימים וכפי שידוע היה זה ניצחון מוחץ על כל האויבים דאז והיה צורך לפטרל לאורך חופי הארץ מסוריה ועד מצריים. באותה מסגרת סוכלו פעולות אויב וטרור  הן ע"י אח"י יפו והן ע"י אח"י אילת שהקוד שלה היה ק-40.

המשחתת "יפו"

תמונה זו צולמה בעת פטרול שגרתי של המשחתת 'יפו' אחרי מלחמת ששת הימים בחורף 1968

המשחתת 'יפו' עם השם הצבאי ק42 בביקור גומלין בנמל 'ווטלה' שבאיי מלטה השנה 1968

צוות המשחתת 'יפו' מצולם בחרטום האנייה מסביב לתותח, לאחר מלחמת ששת הימים ביוני 1967. (סבא בעיגול האדום)

למרבה הצער אח"י אילת טובעה ע"י המצרים בעזרתם של הרוסים ליד חופי סיני. היא נורתה ע"י טילים מתוך נמל פורט-סעיד שבמצריים והדבר גרם למותם של 40 מלחים. שאר המלחים שנשארו בחיים נמשו ע"י אח"י יפו ושאר כוחות ההצלה.

באותן שנים אירוע רדף אירוע. הצוללת "דקר" אבדה בים התיכון לאחר שיצאה מנמל דובר שבאנגליה שם היא נרכשה ובשל תקלה טכנית היא טבעה. לימים היא נמצאה בין יוון לאיטליה במעמקי הים עשרות שנים לאחר שטבעה, כמובן שאח"י אילת חיפשה אחריה חודשים.

בתחילת 1969 הגיעו "הסטילים" (ספינות טילים) הראשונים של חייל הים. ספינות אלו היו נתונות בהסגר בנמל שרבורג שבצרפת מאחר והיה אמברגו על הנשק שסופק לישראל, ובמבצע מיוחד הן הוברחו מצרפת לישראל ואח"י יפו לוותה אותן עד חיפה. הן היו שלוש במספר. במשך השנים הסטילים שנרכשו ע"י ישראל היו יותר חדישות, ואפילו אבא שלי, אלעד, שירת על אחת מהן את שירותו הצבאי.

במסגרת השירות הצבאי של סבא היו ביקורי גומלין בכמה מדינות ידידותיות לישראל, ביניהן יוון, איטליה, מלטה וצרפת. ביקורים אלו היו כיף גדול למלחים. לאחר סיום השירות הצבאי בשנת 1969 שירת סבא בשירות מילואים בחיל הים במשך 10 שנים בעיקר בזירת ים סוף (אילת, חופי סיני וכו' השירות של המילואים היה על ספינות חיל ים קטנות) בביטחון שוטף ופטרולים ימיים.

סיכום

לאחר השירות הצבאי ובהמתנה לשירות חוזר בצי הסוחר סבא עבד כמסגר רתך במפעל ע"מ שלא להתבטל עד לציוות באנייה, באותה תקופה סבא הכיר את סבתא נעמי. סבתא התנגדה שסבא יפליג שוב וההודעות לגביי הציוות הועלמו ע"י סבתא ומאז סבא חדל להפליג, הוא עבד כמסגר רתך כ-10 שנים והוא ב-1972 סבא וסבתא נישאו וכ-10 חדשים לאחר מכן נולדה אמא שלי.

בשנת 1978 סבא התגייס למשטרה כחוקר, בין היתר עסק בחקירות נוער, פשעים חמורים, חקירות מגזר.

הזוית האישית

נועם: סבא יצא לגמלאות בתחילת 2003.