מאגר סיפורי מורשת

החנוכייה היא, כמובן, עם 8 זרועות ושמש שניתן להוציאו כדי להשתמש בו להדלקת הנרות האחרים, כדינו של שמש, וחוץ מזה יש עליה מגן דוד שהוא סמל יהודי, וחרוט עליו "נר של חנוכה".

החנוכייה ניתנה בפעם הראשונה בתאריך ה- 20/10/1943 לסבתא שלי שקראו לה שרה לנדא, ע"י סבא שלי, אלכסנדר לנדא, כמתנה לעשרים וחמש שנות נישואין, שנקראת חתונת כסף.

על גבי החנוכייה חרוטה כתובת מ ה-20/10/1918, שזה היה מועד הנישואין של סבא וסבתא שלי, ועד ל-20/10/1943 לציון האירוע.

החנוכייה הזאת ליוותה אותי כל החיים ובעצם היא הגיעה לביתנו כשהייתי בת 3. אני לא זוכרת את עצמי עם חנוכייה אחרת. מאז ועד עצם היום הזה אני נכחתי בכל חגי החנוכה בהדלקת נרות בחנוכייה זו : בבית ילדותי עם סבי וסבתי, בבית הוריי ואחר כך בביתי עד עצם היום הזה.

אני גדלתי בטבריה, עיר קטנה וכולם ידעו על החנוכייה שברשותי ומידי שנה בקשו ממני להביא אותה להדלקת נרות בבית הספר. סבתי חרדה מאוד לחנוכייה והיה עלי לשמור עליה כעל בבת עיני.

כאשר סבתי נפטרה, היא הייתה בבית אמי וכל שנה התכנסנו בביתה להדלקת החנוכייה.

כאשר אמי עברה לבית אבות, אחותי ואני התחלקנו בחפצים שהיו לה. אחותי קבלה פמוט כסף גדול מאוד שסבתי קבלה ליום נישואיה, ואני בקשתי לקבל את החנוכייה הזאת.

החנוכייה שמשה אותנו בעוד שני אירועים משפחתיים מרגשים: בפעם הראשונה כאשר בתי השנייה, תרזה, נשאה בחנוכה וסבא שלה הדליק בחתונה את החנוכייה.

ובפעם השנייה כאשר האחיינית שלי, תמר, נשאה גם היא בחנוכה, האבא של החתן התכבד להדליק את החנוכייה בחתונה.

כל שנה מתכנסים כל בני משפחתי באחד מימי החנוכה. אז ברק, הבן הצעיר שלי מתכבד בהדלקת החנוכייה. כך שמאז שאני זוכרת את עצמי החנוכייה איתי בכל ימי החנוכה.

למרות גילה, החנוכייה מושלמת, מצבה טוב, והיא משמשת כחפץ נוי אצלי בסלון, במשך כל ימות השנה.

הייתי רוצה שהחנוכייה תישאר ,כמובן, במשפחה ותימסר לאחד מילדי, אינני יכולה לקבוע למי מהם. אני אשאיר את הבחירה בידיהם, כי יש לי עוד חפצי ערך שקבלתי מדורות קודמים: פמוט כסף מסבי וסבתי ליום נישואי, וכן גם את מתנתו של אבי לחתונת הכסף שלו עם אמי : כוס אליהו הנביא, שתי תחתיות ושש כוסיות מכסף משובץ בזהב ועוד…שהם יתחלקו בהם.

מה שחשוב לי שהחנוכייה תמשיך לעבור במשפחה.

החנוכייה, חוץ מהיותה חפץ, היא משמשת עבורי כסמל של ילדותי, נעורי ובגרותי.

אני גדלתי עם סבי וסבתי, ועם הורי ואחותי, שנולדה לי בגיל שמונה, כמשפחה רב דורית, בדירה אחת מאוד צפופה בת שני חדרים. יחד עם זה הבית היה מאוד מיוחד, סבא וסבתא דתיים, מקפידים על קלה כחמורה, והורים שכבדו אותם מאוד ושמרו על כל מה שהיה משותף בינינו לבינם: כשרות, והתחשבות בשבתות ובחגים, למרות שהם לא הקפידו במצוות.

הדו קיום בינם לבין סבא וסבתא שומרי מצוות, סבתא צדקת ממש שהייתה מאכילה אנשים עניים בימי חמישי ונתנה להם אוכל לשבת, לבנינו זה היה דבר יוצא מן הכלל.

כאשר הייתי בת שלוש עשרה עברנו ביחד לבית בן שתי קומות בקומה התחתונה גרו סבא וסבתא ובקומה העליונה גרנו הורי, אני ואחותי, אבל למרות שגרנו בדירות נפרדות בבית מרווח, בהשוואה לבית הקודם שלנו, המטבח היה משותף אכלנו את כל הארוחות, ללא יוצא מן הכלל, בדירה של סבא וסבתא. גם כל הטקסים הדתיים זאת אומרת הקידוש, ההבדלה, הדלקת נרות חנוכה והסוכה המרווחת שהייתה לנו בחצר כל אלה היו משותפים. זאת אומרת, שאותה חנוכייה היא לא רק חפץ של חנוכה היא מהווה עבורי סמל מאוד מרגש של מערכת היחסים הזאת.

סבי נפטר ואז אבי עבר מטבריה, שהייתה עיר מגורי לחיפה והפך ממהנדס דואר טלפון וטלגרף של אזור טבריה, שכלל מאז מלחמת ששת הימים גם את החרמון והגולן, למהנדס מחוז הצפון מהחרמון, עד שכם ועד נתניה כולל בקעת הירדן. במסגרת עבודתו הוא נתן לא רק שרות אזרחי אלא גם לצבא.

כאשר עברו הורי לחיפה הם לקחו איתם, כמובן, גם את סבתי לביתם בכרמל. כל אורח החיים הזה הדתי מצד אחד וחילוני מן הצד השני המשיך להתקיים בבית הורי לא רק עד פטירתה של סבתי. אמי המשיכה בכך. גם אני כאשר נישאתי לבעלי אבינעם, שלא בא מבית כשר, היה לי ברור, שהבית שלי יהיה בית כשר אחרת סבתי וסבי שגדלתי איתם לא ישתו בביתי אפילו כוס מים. מאז ועד היום, למרות שאני בן אדם חילוני לכל דבר, אני שומרת על כשרות וממשיכה לשמר את המסורת של בית הורי, כולל סדר משותף גדול למשפחתי ולשפחתה של אחותי המורחבות.

זאת אומרת שהחנוכייה הזאת מסמלת עבורי את החיים המיוחדים של שילוב של תרבות עולם ויהדות מאוד צמודים זה לזה.

תשע"ו

מורות מובילות ריקי באגר ולילית קניגסברג