מאגר סיפורי מורשת

לאחר געגועים רבים לעלות לארץ ישראל 

בשנת 1949 עלינו לארץ, יצאנו מצנעא, דרך כמה ערים  בתימן ובסופו של דבר הגענו לעדן שם קיבלו אותנו נציגים מהארץ ולאחר כמה ימים העלו אותנו למטוסים שזאת נקראת "עלייה על כנפי נשרים". העלייה לארץ הייתה חלק מהדרך על גבי בהמות וחלק על משאיות ,כמובן העולים תכננו כיצד לספק לעצמם את המזון בדרך, על ידי הצטיידות בקמח, שמן ומים וכמו כן בכסף ובדרך היו אכסניות ששם היינו ישנים וכמובן מכינים גם את האוכל. אצלנו האימא הכינה את האוכל וכל יום עברנו לאכסניות שונות, עד שהגענו לעדן.

 

 

    

 שירות צבאי

בשנת 1960 התגייסתי לצבא בתור נהג בחיל השריון שם שירתי 3 שנים ובשנת 1963 השתחררתי. בשנת 1967 פרצה מלחמת ששת הימים ומהתחבולות שעם ישראל עשה למצריים ולמדינות מסביבנו הוא הביס אותם בשישה ימים וזה היה ניצחון אדיר ובתקופתו של הרמטכ"ל יצחק רבין שבזמן ההוא חיברו עליו שיר נאצר מחכה לרבין  לאחר תקופה מסוימת פרצה מלחמת יום כיפור שהם הפתיעו אותנו והם השתלטו על קו בר-לב שהוא היה ממוקם על קו תעלת סואץ ואז בזכותו של הרמטכ"ל אריאל שרון הוא הצליח להשתלט על צבא מצרים שנקרא ארמיה שניה ושלישית וכך הכריע את צבא מצרים

 

 

                           

התאקלמות בארץ ובמעברה

הגענו למחנות של הצבא הבריטי.שם סיפקו לנו אוכל ובגדים ושרותי רפואה .גרנו שם כמה שבועות , ואז העבירו אותנו למעברות. במעברות סיפקו לנו אוהלים ותלושי מזון . ואחר כך היינו צריכים להסתדר בכוחות עצמינו. בהתחלה חילקו אותנו לגנים או לבתי ספר (לפי הגיל) . בתקופה ההיא שלט ראש ממשלת ישראל  דוד בן גוריון,וזאת הייתה תקופת הצנע (זו תקופה שלא היה מספיק אוכל לאנשים והם היו צריכים לחלק את האוכל לפי תלושים וגודל המשפחות לדוגמא: כל אחד היה מקבל חצי ביצה כמה כיכרות לחם לפי גודל המשפחה ועוד….). אני הייתי בישיבה שנמצאת בפתח תקווה ברחוב מונטפיורי ישיבת הרב קץ. לקח לנו כמה חודשים להתאקלם בארץ. בבית ספר למדנו חשבון ידיעת הארץ, היסטוריה, גאוגרפיה ועוד.

 

במעברה היינו תקופה מסוימת באוהלים ששם היו מיטות והיינו צריכים להביא מים מהברזים שהיו ממוקמים בכל מיני מקומות במעברה כמו כן שירותים גם היו מחוץ ואם כל הקשיים האלה היינו מאוד מאושרים ושמחים מעצם העובדה שאנחנו בארץאני זוכר בתור ילד שבשבתות היו מתאספים כמה משפחות והיו שרים שירי שבת וכך היו עושים כל מיני עדות קורדים: היו רוקדים במעגל ושמים מטפחת על הראש התימנים: היו כל אחד מביא איתו כל מיני מטעמים ושתיה חריפה וכך היו מקימים עונג שבת.

 

צנעא: "צנעא (ערבית ????? – "צַנְעַאא'") היא בירת תימן והעיר הגדולה במדינה. העיר מהווה את אחד ממחוזות תימן המכונה "אמאנת אל-עאסימה" (????? ???????), והיא מחולקת לעשר יחידות שלטוניות משניות. העיר שוכנת במרכז מערב תימן, על רמה בגובה של כ-2,200 מטר מעל פני הים….הקהילה היהודית בצנעא חוסלה עם עלייתם של יהודי תימן לישראל בתחילת שנות ה-50 של המאה ה-20, וברחבי המדינה כולה מתגוררים כיום כ-300 יהודים בלבד. בבתי הרובע היהודי." ויקיפדיה

 

 

 

מורה מוביל – אופיר ביכלר

 

תשע"ו