מאגר סיפורי מורשת

בסיום לימודי החובה בבית הספר המשכתי בלימודים לתואר ראשון ולמדתי במקביל שני מקצועות כלכלה וסטטיסטיקה.

בשנת 1976 התחלתי לעבוד במפעל גדול בתור כלכלנית והמשכתי לעבוד במשך כ- 14 שנה עד שעלינו ארצה. בשלב מסויים החלטנו שחייבים לעלות ארצה כי היחס כלפי היהודים לא טוב.

פנחס אבא שלי זכר שיש לנו משפחה בארץ וכתב מכתב למשרד הפנים בישראל, וביקש שיחפשו את בני הדודים שלו שעלו מאוקראינה לארץ בשנת 1920 ומאז אבד הקשר איתם.

בנוסף שלח להם גם תמונה של המשפחה המורחבת משנת 1920 בה גם הוא מופיע. במשרד הפנים הצליחו לאתר  את המשפחה וגילו שבידיהם קיים אותו העתק של התמונה!

בתאריך 24.4.1990 עלינו כל המשפחה –  הורי בעלי מוריס ושני ילדינו ארטיום וז'אנה. בארץ קיבלו אותנו בני הדודים שלנו: רזניקב דוד, דוב ונתן איידלין שזיהו אותנו מהתמונה העתיקה. הם עזרו לנו בתהליך ההתאקלמות בארץ. דאגו לכל  מחסורנו עד שקיבלנו את חפצינו מבריה"מ והכי חשוב נתנו לנו טיפים להמשך חיינו בארץ.

בחודשים הראשונים נערכו מפגשים רבים שלנו עם קרובי משפחה מכל הארץ שהושיטו יד בכל דרך אפשרית. עברו שנים והסתדרנו היטב בארץ ז'אנה למדה הוראה והפכה לגננת, ארטיום סיים תיכון עם בגרות טובה מאוד. ומייד התגייס לצבא ושירת במג"ב בלבנון בתאריך 10.2.2000 הבת שלי ז'אנה התחתנה עם דוד גיסר יליד הארץ ובמשפחתנו נולדו הצברים הראשונים: אביב ולוטן, נכדי האהובים.

החפץ שעובר במשפחתי מדור לדור הינו צנצנת ריקה בעלת ערך רגשי רב אותה קיבלה סבתי ז'ניה ליפשיץ בזמן השואה. באותה תקופה נאלצה משפחתה של סבתי נאלצה לברוח מאוקראינה המותקפת על ידי הנאצים. הם ברחו בפחד גדול, ללא רכוש והצליחו לקחת איתם רק מסמכים אישיים וכמה חפצים קטנים יקרים שהיו בתוך שקית קטנה מבד שסבתא תפרה להם. בדרך לא דרך הצליחו להגיע לאוזבקיסטן ובזכות האוצר הקטן  הצליחו להסתדר מעט ומיד התחילו לעזור למשפחות חדשות של פליטים אשר ברחו מהגרמנים והגיעו גם הם למקום הזה. סבא שלי היה מביא כל יום פליטים חדשים, מפוחדים ורעבים ומגיש להם עזרה עד שיסתדרו. יום אחד הגיעה לבית של סבא וסבתא אישה אלמנה עם ילדים קטנים. משפחתנו אמצה אותם במשך מספר חודשים וטיפלה בהם עד  שהאישה הצליחה לקום על הרגליים ולהסתדר. כאשר עמדה לעזוב  את ביתם של סבא וסבתא, רצתה מאוד להודות להם על כך שהצילו אותה ונתנו לה מחסה. אך מאחר וגם היא הייתה רק פליטה שברחה מהנאצים עם מעט חפצים אישיים לא היה לה הרבה מה לתת. מתוך מעט החפצים האישיים היא בחרה צנצנת קטנה מזכוכית לאחסון לאות תודה ולמזכרת ממנה. סבתא שלי שמרה על הצנצנת כל חייה כזכר לתקופה הקשה שעברה. כאשר נפטרה, אמי קבלה את הצנצנת ששימשה אותה לאחסון תה צמחים. כאשר אימי מניה נפטרה קיבלתי את הצנצנת המיוחדת, שתמיד מזכירה לי את אמי ואת החיים הקשים שעברה משפחתי בזמן השואה.

לסבתא ריטה היקרה

זו הפעם האחרונה במסגרת זו שאשמע על תולדותיך וזה חבל מאוד. כל שבוע נהניתי לשמוע ולדעת עוד. לא ידעתי הכל וגם הפעם אני לא יודע הכל זה היה כיף גדול לראות אותך בנוסף לאחרי הלימודים. אני מאוד עצוב שזה נגמר אבל תמיד אוכל לשמוע עוד בבית אחרי הלימודים.