מאגר סיפורי מורשת

סבתי עלתה לארץ בשנת 1951 לאחר קום המדינה. סבתי הייתה בגיל שנה וחצי,כשפרצה מלחמת העצמאות והיהודים קיבלו מדינה, עקב כך הממשל בעיראק אמרו לכל היהודים שיעזבו את המדינה.

 

אסור היה להם לקחת כלום, לכל נפש היה מותר לקחת מזוודה אחת בלבד !בנוסף לכך הם השאירו את ביתם פתוח לא לקחו מאום כולל ארונות מיטות וכולי ,נוסך על כך ממשלת עיראק החתימה אותם על מסמך ללא אפשרות חזרה לעיראק .והסוכנות היהודית עזרה להם להגיע לארץ במטוס, שהגיעו לארץ ישראל הארץ לא הייתה מיושבת והם גרו באוהלים, לא היה להם מיטות. עם הזמן הם קיבלו מיטות מברזל ולאחר מכן חייבו אותם לשלם עבורן.

הייתה תקופה קשה מאוד. לא היה מספיק אוכל והם קיבלו תלושים כדי לקנות לחם וחלב, הם התגברו על הקשיים מפני שלא הייתה ברירה ולקחו אותם למקום שנקרא מעברה בישוב פרדס כץ, שם הציבו אוהלים לכל העולים החדשים. באוהלים לא היה מקום לכולם והממשלה לקחה את שני אחיה של סבתי לפנימייה ההורים של סבתי עבדו מאוד קשה מבוקר עד ערב. סבתא של סבתא הייתה בבית איתם ועזרה בטיפול הילדים. אחרי שהמצב הסתדר קצת האחים של סבתי חזרו הביתה.

סבתא למדה בבית ספר יסודי "קוממיות" בשכונת פרדס כץ שבבני ברק הזיכרון של סבתי מבית הספר הוא המחנכת: שושנה, מנהל בית הספר: שמואל מאירי ואשתו דבורה מאירי שגם הייתה מורה בבית הספר. בתום הלימודים ביסודי למדה בבית ספר תיכון בבני ברק. מאחר ההורים של סבתי היו הורים שומרי שבת {דתיים} , סבתי לא עשתה שירות צבאי.  לאחר הלימודים עבדה במפעל למוצרי סריגה במזכירות.

 

סבתי התחתנה עם סבי יהודה בשנת 1970 ונולדו להם שלושה ילדים: דודי צחי יצחק דרור. דודי רותם משה דרור. אבי היקר יניב דרור. לסבי וסבתי יש 11 נכדים: -שילת,-לידור, -אורן, -הילית, -שליו נהוראי, -הלל שאול, -שילה מרדכי, אליה יוסף, -טוהר, -נועם שאול, -יקיר ניסים. 

תשע"ו 2016