מאגר סיפורי מורשת

קוראים לי רחל סיסו. נולדתי בעיר קזנבלנקה שבמרוקו  בתאריך 26.9.1954 . שמי ניתן לי על שם סבתא מצד אימא ואבא. שם הילדות שלי הוא "קלי". השם המשפחה המקורי שלי הוא סרגה.

אני האחות הבכורה במשפחה. כאחות בכורה הרגשתי אחריות כלפי אחיי, קיבלתי ייחס מועדף מהם. הם התייעצו איתי בכול נושא או בכול בעיה שהייתה להם ואני עזרתי ותמכתי כפי יכולתי. יש לי אחות ושני אחים. אחותי לאה נשואה ויש לה חמישה ילדים והיא גרה בירושלים. אחי יצחק נשוי ויש לו שלושה ילדים והוא גר בראשון. אחי מוטי נשוי יש לו שלושה ילדים והוא מתגורר בראשון.

בילדותי חונכתי בגן ילדים פרטי שהיה בתוך כנסייה. זכורות לי שתי נזירות מחזיקות את ידיי ומובילות אותי לגן.

עם עלייתנו ארצה הגענו לדימונה בעקבות גל העלייה הגדול מצפון אפריקה בשנת 1962. לא בחרנו את המקום פשוט הביאו אותנו לשם. לאבי הייתה קליטה קשה מאוד. לא היה מים ולא היה חשמל. הדלקנו אור בעזרת "לוקס" מנורה הדומה לעששית ומהסוכנות קיבלנו שולחן כיסאות ומיטות לשינה. קליטתי בארץ הייתה יחסית קלה כיוון שהייתי ילדה קטנה ולכן מיד התחברתי לילדים בשכונה.

הילדות שלנו הייתה מיוחדת וכל המשחקים היו מתקיימים מתחת לפנס בשכונה היינו משחקים חמש אבנים, תופסת, ארבע מקלות, גומי, קפיצה על חבל ותחרויות ריצה. בחגים היינו מתכנסים כל הילדים לצורך תצוגת הבגדים והנעליים החדשות שקיבלנו מההורים מדי חג והייתה התלהבות גדולה. האווירה בחגים הייתה אווירה מיוחדת בבית לפני חג הפסח נרתמנו כל האחים לצבוע את הבית ולנקות אותו לקראת החג. היינו הולכים לאזור ההרים שהיה קרוב לביתנו לקטוף חיטה לקישוט שולחן החג.

המפגש בבית הכנסת היה מאוד מרגש כולנו היינו לבושים בבגדי החג והיינו מחכים לאבא לסיום התפילה מלווים אותו הביתה. אמי טרחה בהכנת המאכלים המיוחדים לחג אותם אני מכינה עד היום בכול חג על פי מסורת בית אמי. המנהגים בחגים היו בעיקר סביב האוכל כל חג יש לו את המאכלים הייחודיים לו. בראש  השנה אימא בישלה את הירקות עליהם מברכים בברכות ראש השנה. בפורים אמי נהגה לאפות עוגות ועוגיות למשלוח מנות ואנחנו הילדים היינו לוקחים את המשלוחים על מנת לקבל דמי פורים מהשכנים. בפסח אמי דאגה להכין את כול סוגי הריבות לכבוד המימונה שמציין את גמר החג. כילדה התחביבים שלי היו בעיקר: איסוף בולים, מפיות נייר, פוסטרים של זמרים זמרות, איסוף קטעי עיתונות של כדורגל אותם היינו מדביקים במחברת מיוחדת.

למדתי בבית ספר יסודי "יוספטל". ובהמשך בתיכון "ליימן" במגמת שרטוט טכני ארבע שנות לימוד וזה היה המקצוע שלי לחיים בו עבדתי בתחומים רבים. הלימודים מקנים לאדם ידע וכלים להתמודדות לאורך כל החיים. הטיולים בבית ספר היו מהנים מאוד כלי הרכב היה משאית עם ספסלים מעץ ואנחנו היינו יושבים בשורות.

שירי הילדות שלנו היו שירי ארץ ישראל היפה ושירי הלהקות הצבאיות שהיו מאוד אהובים. התגייסתי לצבא בשנת 1973 שבועיים אחרי שהתגייסתי פרצה מלחמת יום כיפור. לקחו אותנו לארוז מנות קרב במסגרת הטירונות. לאחר הטירונות עברתי לחר"פ בבאר שבע. השירות באריזות היה כיף, גידלנו עגבניות, שום, פלפלים, העבודה הייתה בעיקר בשדה. את בעלי הכרתי בדימונה נשאתי לו בשנת 1974 באולם האודיטוריום  של בית הספר התיכון בו למדנו האולם הועמד לרשותנו בחינם.

חוויתי לידה מחדש שבתי ליטל נולדה בשנת 1976. תחילה, עבדתי כמורה לספורט בחטיבת הביניים. לאחר מכן התקבלתי לעבודה בכור האטומי ושם עבדתי כשרטטת. כיום, אני עובדת בלשכה המרכזית לסטטיסטיקה כסוקרת סקרי משק בית איסוף נתונים לצורך חישוב מדד. מזה 15 שנה עובדת מדינה.

טרם יצאתי לגמלאות למרות שמפאת הגיל אני יכולה אולם אני ממשיכה לעבוד ולתרום את חלקי למדינה (כעובדת מדינה).  ילדי ונכדי מתגוררים באותה עיר בה אני גרה. יש לי ילדה אחת ושלושה נכדים. את בתי ונכדי אני רואה מדי שבוע וכולנו מסובים לארוחת ערב מדי יום שישי בשבוע מקדשים על היין, מברכים על הלחם והארוחה חמה כמו בבית אמי. טיילתי  ברחבי העולם במשך 4 עשורים. טיולי טבע ונופים באירופה, באמריקה ובסין. ויטנאם  באיים הקנריים ובאיים הקאריבים. מפלי הניאגרה השאירו בי חוויה מרהיבה.

סיפור שמלת הברית של אחי איזק:

שמלת הברית של אחי איזק היתה מיוחדת. היא נתפרה במיוחד לאירוע הברית שהייתה מסיבה גדולה ורבת משתתפים (במרוקו) עם כל הכיבוד והקייטרינג שהוזמן במיוחד לאירוע. השמחה הייתה גדולה מכיוון שאחי איזק נולד לאחר שתי בנות. השמלה הגיעה ארצה ושנים רבות עברה מאירוע הברית אחד לשני, למשפחה, לשכנים, לחברים וכול מי שהשתתף השתתף בשמלת הברית. כאות תודה היו מחזירים אותה עם סוכריות או שוקולדים.

הזוית האישית

רחל סיסו: נהניתי והתרגשתי מאוד לקחת חלק בתכנית זו. המפגשים החזירו אותי אל העבר שלי. מרגש מאוד !!! נועה בניטה : נהניתי לבלות עם סבתי אחת לשבוע במפגשים נעימים ומרגשים.