מאגר סיפורי מורשת

סיפור עלייה והקמת משפחה

עליית הורי ארצה

אבי עלה ב- 1944 מתימן. אביו נפטר כשהיה צעיר מאוד. בתימן היה את "גזירת היתומים" גזירה אסלאמית שקבעה שעל המדינה לקחת  לחסותה כל נתין יתום מבני החסות (נוצרי או יהודי) לאסלם  אותו ולחנך אותו כמוסלמי. יהודי תימן נלחמו בגזירה זו ודאגו שהיתומים לא יתאסלמו לכן הבריחו את היתום או אמצו אותו. אבי שהיה יתום הוברח לעיר עדן ושם אומץ על ידי משפחת חבשוש העשירה. עם פרוץ מלחמת האזרחים בעדן אבי עלה לארץ ישראל. בארץ היה לו בן דוד והקליטה שלו הייתה קלה יותר. אמי עלתה מתימן בשנת 1949 בשנה זאת הורי התחתנו. החיים בארץ היו קשים מאוד. העולים גרו באוהלים, הפרנסה לא הייתה מצויה, עבודות לא היו והם עבדו בעבודות יזומות. אמי התחתנה צעירה מאוד בת 15. סבא וסבתא שלי, הורי אמי, גרו בפתח תקווה ואני הייתי קשורה אליהם מאוד. אני נולדתי ב 5.11.1950 שנה שהייתה קשה. אמי סיפרה כי שלג כבד ירד בכל הארץ, האוהלים קרסו ולא היה חימום. תינוקות רבים לא שרדו את הקור השלג הכבד ונפטרו. אבי גויס לצבא בשנותיו הראשונות ונלחם במלחמת קדש ומבצעים שונים שהיו  בשנותיה ראשונות של הקמת המדינה. אמי שהייתה צעירה מאוד נעזרה באמה, סבתי שטיפלה בי כתינוקת. השנים הראשונות בארץ היו קשות גם מבחינה כלכלית. אבי עבד בעבודות יזומות שחולקו למספר אנשים, כך יצא שלא עבד כל יום, לעיתים רק יומיים בשבוע.

ילדותי

נולדתי באוהל במושבה גן יבנה. שם ביליתי את כל ילדותי. החיים החברתיים היו גדושים בחוויות נפלאות. הקשר החברתי היה הדוק כמעט ולא בילינו בבית. היינו בחצר עם חברים, שחקנו במשחקי חברה ולעולם לא שיעמם לנו. את המשחקים בנינו בעצמנו. רכבנו על אופניים ברחובות, שחקנו בכדור, טיילנו בשדות החיטה, תירס ותפוחי האדמה.  אספנו פרחים וקלענו זרים . גם כשיצאנו לטייל יצאנו בקבוצות גדולות. כשטיילנו בשטחים הפתוחים  נהנינו מפירות עץ התאנה, שקמה, ענבים, סברס ותפוזים. הביטוי "משעמם לי" לא היה מוכר לנו. את החגים חגגנו עם שכנים רבים שהצטרפו אלינו או שאנחנו הצטרפנו אליהם. החגים יצרו קרבה ושכנות טובה. בגיל חמש נכנסתי לגן שרק חוויות נעימות  זכורות לי ממנו. הייתה לי גננת נפלאה בשם שמחה. אהבנו אותה מאוד. היא חיבבה עלינו את הטבע באמצעות טיולים רבים. כל נושא שעבדנו נחרט בזיכרוני. יצאנו לטייל בפרדסים, היינו במאפיה, הכנו ריבות ולחם ופרות מסוכרים. כל נושא שנלמד התנסינו בגן ואהבנו להגיע לגן. המסיבות שחגגנו בגן גם כן נחרטו בזיכרוני כמו חגיגת פורים וחגיגת שבועות. תנועות הנוער בזמני זכו לפריחה רבה. אני הייתי בתנועת הנוער "בני עקיבא". גם שם חיי החברה היו תוססים מאוד, יצאנו לטיולים רבים, מחנות קיץ. בגיל זה חיי החברה היו סביב תנועת הנוער.

סיפור שזכור לי בגיל 5 מאחורי בית הורי בגן יבנה היו שטחים פתוחים לכיוון מערב עד הים. אשדוד עדיין לא נבנתה. להורי היה משק עזר קטן בו גידלו עיזים, תרנגולות ותרנגולי הודו. אנו שתינו חלב עיזים והמשק שימש אותנו לצריכה עצמית. לילה אחד הגיעו מסתננים ערבים דרך הים וגנבו לכל האנשים את העיזים והפרות. קמנו בבוקר ולא היה לנו חלב. אמי מספרת שאבי רצה לצאת כי שמע רעשים. אמי שידעה שיש מסתננים פחדה מאוד ולא נתנה לאבי לצאת. לשמחתנו הרבה כשנודע לכוחות הביטחון על המקרה מיד הגיעו, תפסו את המסתננים והחזירו למשפחתי את בעלי החיים שנגנבו.

תנועת הנוער – בני עקיבא

נכנסתי לתנועת הנוער ילדה בכיתה ד'. מגיל זה חיי החברה סבבו סביב תנועת הנוער. כמעט בכל יום הגענו לסניף ושם בילינו את רוב שעות אחר הצהרים. כשגדלתי הייתי עוזרת מדריכה ומדריכה. השתתפנו בחידונים וזכינו גם בפרסים במסגרת התנועה. מחנות הקיץ והמסעות חיבבו עלינו את הארץ מאוד.

לימודים

את לימודי היסודי למדתי בגן יבנה מושבה קטנה. בית הספר היסודי היה כיתות א-ח. הכיתות היו מעורבות וגם המשחקים היו בהתאם- כדורגל ומחניים. בתיכון למדתי ב"גבעת וושינגטון" סיימתי את התיכון והמשכתי ללמוד הוראה בסמינר "גבעת וושינגטון". הלימודים בסמינר היו בתנאי פנימייה. בסיום לימודי בסמינר עברתי לעבוד ביישוב ספר. לאחר שנה עברתי לעבוד במרכז הארץ.

היכרות ונישואים

את בעלי רפי הכרתי כשלמדתי בסמינר, היינו חברים שלוש שנים וכשהייתי בת 21 התחתנו ב- 22/08/1971. רפי עבד במשטרת ישראל כחבלן וגרנו כזוג צעיר במגורי השוטרים בתוך מתחם ומבנה תחנת המשטרה ברחובות, במבנה זה  גרו משפחות שוטרים נוספות. המגורים במשטרה היו כמו מגורים בקומונה, כולם הכירו את כולם ועזרו אחד לשני.

לעיתים שבוע שלם לא הגיעו בני הזוג הביתה מסיבות ביטחוניות, ואנו השכנות עזרנו זו לזו. במשטרה נולדו לי שתי בנותיי. הילדים שחקו בחצר המרכזית בבניין המשטרה, לילדים לא שיעמם כי היו להם חברים רבים. המגורים במשטרה עזרו לנו כזוג צעיר, הצלחנו לחסוך מעט ולאחר כשש שנים קנינו דירה ברחובות. בדירה זו נולד בני

חגים במשפחה

החגים במשפחתנו נחגגו במסגרת המשפחה המורחבת אצל הסבים והסבתות. ילדי מאוד אהבו את החגים במסגרת המורחבת הם חיכו בכיליון עיניים לחגים ותמיד שאלו "מתי נוסעים לסבא וסבתא?". ילדיי נהנו מאוד מהמרחבים במושבה.

פורים במשפחה

את ההכנות לחג הפורים הכנו כחודש לפני החג, בעיקר התארגנו בקבוצות של שתיים-שלוש חברות וחשבנו על רעיונות. התחפושות היו מקוריות והכנתן הייתה בלילות כשהילדים היו ישנים. הסיפוק מהכנת התחפושות היה רב. בכל תחרויות התחפושות זכינו במקומות הראשונים וזה דרבן אותנו להכין ולהשקיע.

המגורים בעיר רחובות

בעיר רחובות עברנו מספר דירות. כפי שציינתי גרנו במשטרה אחר כך עברנו לרחוב בילו  לדירה חדשה שקנינו מקבלן. הדירה המעניינת ביותר שהייתה לנו  הייתה ברחוב "מנוחה ונחלה". הבניין נבנה על ידי הקבלן זלצר ונקרא "בית זלצר". דירה זו הייתה מעניינית מאוד היא נבנתה בסגנון ה"באוהאוס"  הייתה לנו חצר מרכזית שבה שיחקו הילדים. הדירה עצמה הייתה גדולה ומרווחת, מרוצפת במרצפות צבעוניות שהובאו מאיטליה, ומסביבה מרפסות מעוגלות בסגנון "הבאוהאוס". בבניין גרו משפחות מראשוני המושבה רחובות: משפחת סמילנסקי, משפחת בן גרא, משפחת גורודסקי ועוד משפחות רבות.  הבית הזה היה הבית המשותף הראשון ברחובות גרו בו גם פועלים בתקופת טרום המדינה. היום הבית מוכרז כאחד האתרים שבאים אילו מבקרים רבים. ברחוב "מנוחה ונחלה" ניתן לראות עוד בתים שאכלסו בעבר דמויות מוכרות בתולדות היישוב מול בית זלצר ממוקם מול בית ברוידא בו התגוררה רחל המשוררת.

מהבית המשותף עברנו לבית פרטי ברחוב ברנר.

פרישה

בגיל 50 פרשתי לפנסיה מוקדמת. כיום אני לומדת יומיים בשבוע נהנית לטייל ברחבי ישראל ובעולם, נפגשת רבות עם חברות, קוראת ספרים פותרת תשבצים, סודוקו ואופה הרבה. אבל  הכי אני  אוהבת לבלות עם נכדיי ומשפחתי, לצאת איתם לבלות בהצגות ומופעים ולארח אותם בביתי.