מאגר סיפורי מורשת

אבא של אבא שלי נולד בעיר שקוראים לה בצרה בעירק, בשנת 1910 להוריו אברהם וזיזה הייתה חווה גדולה של פרות, כבשים, עזים וסוסים. להוריו 8 ילדים, 5 בנות ו-3  בנים. והוא נולד אחרי ארבע בנות ולכן הוא היה הילד המפונק בבית. בגיל עשרים הוא עזב את בסרה וירד לבגדד עיר הבירה שבעיראק הוא קנה שם חנות, דירה והתחיל לעבוד בשוק הגדול שקראו לו מידן. זה חנות של כל-בו והוא היה מוכר. באותה שנה הכיר את אמא ויקטוריה שנולדה בשנת 1914 בעיר כות. להורים אליהו וסלחה. אבא חייט, ואמא עכרת בית. נולדו להם 6 ילדים, 3 בנות ו- 3 בנים. ובשלב מסוים שאמא ראתה שהיא כבר בוגרת היא ירדה לעיר הגדולה, לבגדד ושם עשו לה שידוך וכך הכירה את אבי. אבא נולד בעיר שקוראים לה בסרה בשנת 1910 להוריו אברהם וזיזה הייתה חווה גדולה של פרות, כבשים, עזים וסוסים. להוריו 8 ילדים, 5 בנות ו-3  בנים. והוא נולד אחרי ארבע בנות ולכן הוא היה הילד המפונק בבית. בגיל עשרים הוא עזב את בסרה וירד לבגדד עיר הבירה שבעיראק הוא קנה שם חנות, דירה והתחיל לעבוד בשוק הגדול שקראו לו מידן. זה חנות של כל-בו והוא היה מוכר. באותה שנה הכיר את אמא ויקטוריה שנולדה בשנת 1914 בעיר כות. להורים אליהו וסלחה. אבא חייט, ואמא עכרת בית. נולדו להם 6 ילדים, 3 בנות ו- 3 בנים. ובשלב מסוים שאמא ראתה שהיא כבר בוגרת היא ירדה לעיר הגדולה, לבגדד ושם עשו לה שידוך וכך הכירה את אבא.

 

עליתי לארץ בשנת 1951, העליתי לארץ בשנת 1951, הייתי בת 8 בערך. אני זוכרת שירדנו מהמטוס ואנשי הסוכנות שאלו את אמא אם הביאה איתה כסף והיא אמרה שהיא העבירה את הכסף דרך איראן לארץ. והסוכנות אמרה שהיא צריכה להלוות חלק מהכסף למדינה כי המדינה הייתה ענייה וייתנו לה איגרות חוב לעשרים שנה. ואמא אמרה לאבא אתה רואה שמה הערבים לקחו את הכסף ופה היהודים לוקחים את הכסף. אנחנו גרנו באוהלים וכעבור כמה חודשים עברנו לצריף שבדי שאנגלים היו גרים בו בראשון לציון הייתי בת 8 בערך. אני זוכרת שירדנו מהמטוס ואנשי הסוכנות שאלו את אמא אם הביאה איתה כסף והיא אמרה שהיא העבירה את הכסף דרך איראן לארץ. והסוכנות אמרה שהיא צריכה להלוות חלק מהכסף למדינה כי המדינה הייתה ענייה וייתנו לה איגרות חוב לעשרים שנה. ואמא אמרה לאבא אתה רואה שמה הערבים לקחו את הכסף ופה היהודים לוקחים את הכסף. אנחנו גרנו באוהלים וכעבור כמה חודשים עברנו לצריף שבדי שאנגלים היו גרים בו בראשון לציון.

 

בגיל 11 אמא שלי שלחה אותי לעליית הנוער ברמת הדסה בטבעון, הייתי ברמת הדסה בסביבות 8 חודשים ומשם אספו קבוצה לקיבוץ געתון בגליל המערבי ליד קיבוץ יחיעם. בקיבוץ הייתי 5 שנים. אני הייתי בלהקת מחול. בזמן שהותי בקיבוץ נולדה לי עוד אחות והיינו 4 בנות ובן ואני הבכורה שביניהם.

 

ב-1959 עזבתי את הקיבוץ מכיוון שאמא התנגדה שאשאר בקיבוץ כי הקיבוץ שומר הצעיר ואינו מאמין באלוהים. כשחזרתי הביתה היא שלחה אותי לדודה שלי שלא היו לה ילדים בתל אביב. הייתי בת 16 וכבר התחלתי לעבוד במפעל לנעליים. שעבדתי במפעל לנעליים ופעמיים בשבוע הייתי הולכת לקן של השומר הצעיר לפעילויות.

 

בשנת 1961 התחתנתי ולא הלכתי לצבא. גרתי בשכונות מונטיפיורי בתל אביב, שם נולדו לי שתי הבנות רחל וסמדר. התגרשתי, וכעבור 3 שנים התחתנתי שנית ונולדו לי שני בנים שחר ואורן. וגרתי בתל אביב באותה דירה עד עכשיו.

 

בלפור היה איש לח"י והתגייס גיוס ראשון של צה"ל והשתתף בכל המלחמות שהיו בארץ. והוא נפטר לפני 13 שנים בשנת 2003. בכל הזדמנות שיש הילדים והנכדים מתארחים אצלי והפוך. ויש לי 4 ילדים,13 נכדים. את ילדי גידלתי כמעט לבד מכיוון שהבעל השני היה 21 שנים חולה.

 

גידלתי את ילדיי עם השפעה חינוכית שהלימודים הם הדרך היחידה שיכולה להועיל בחיים. הבת הגדולה רחל למדה בטכניון מהנדסת מחשבים (תוכנה).הבת השנייה סמדר למדה באוניברסיטה בן גוריון שני תארים יועצת פדגוגית. הבן השלישי שחר למד יועץ מס. הבן הרביעי אורן למד מדעי המדינה באוניברסיטה בן גוריון ותואר נוסף באוניברסיטת תל אביב.

 

תשע"ו 2016