מאגר סיפורי מורשת

נולדתי בשנת 1938 בהדסה הר הצופים בירושלים בפלסטינה בזמן השלטון הבריטי בארץ.

 

 

  השם זהבה ניתן לי ע"ש זאב-אח של אבי ששרת בצבא הפולני ונהרג.

 

עד גיל 5 גדלתי בירושלים. אבי היה חייט ותיקן בגדים לשכנים. היות ולא הייתה הרבה עבודה היה לאבי זמן פנוי – צעצועים לא היו לי, לגן לא הלכתי (כי לא היה כסף) אז אבי לימד אותי לקרוא. על מנת לשפר את המצב הכלכלי, אבי חיפש עבודה, ומצא מתפרה בתל אביב וקיבל משכורת קבועה כל חודש. עברנו להתגורר בחולון אז  הייתה עיר קטנה ליד תל אביב.

אבא נסע באוטובוס לעבודה בתל-אביב וחזר מאוחר בלילה. כשנודע להוריי שכל משפחתם נהרגה בשואה ,לא רצו שאשאר לבד בלי סבים וסבתות ודודים ודודות אז נולדה לי אחות, שקראו לה יהודית ע"ש סבא יהודה.

גרנו בחדר אחד, מטבח משותף עם משפחה אחרת. בחצר שירותים ומקלחת עם עוד 4 משפחות, לכן בלילה היה סיר על הרצפה כדי שלא נצא לשירותים. החדר היה קטן ולא היה מקום לפתוח את הספה של הוריי, הם ישנו על החלק העליון. ואני במיטת תינוק עם אחותי.

 

 

בגיל  5 וחצי הלכתי לכיתה א', אחרי חודש החליטה המורה להקפיץ אותי לכתה ב' כי ידעתי לקרוא.

אבל אבי לא לימד אותי חשבון ולא ידעתי גם להכין שיעורי בית ולכן אחרי חודשיים הורידו אותי חזרה ל-א'. 

היה לי מאוד קשה נפשית אבל התגברתי מפני שהייתי חברותית ואחת התלמידות הטובות, בכיתות הגבוהות יותר שלחו אותי עם עוד ילדה להשגיח ולשחק עם ילדי כיתה נמוכה כשהמורה שלהם חסרה.

אולי בעקבות זה, כשבגרתי החלטתי להיות מורה…

 

אכן, למדתי בסמינר לוינסקי וקיבלתי תעודת הוראה. בסיום הסמינר התגייסתי לצה"ל ולאחר הטירונות הייתי מאבחנת ומראיינת פסיכוטכנית.

 

 

התחתנתי לפני סיום השירות בצבא ולכן הרב היה צבאי.

 

 

היום, 40 שנות הוראה מאחוריי ובנוסף, עשר שנות התנדבות לאחר הפרישה לגמלאות. מאוד אהבתי את עבודתי ולמכתב הפרידה שכתבתי למורות קראתי ה'דפרסיה מהפנסיה'.

בהיותי בתנועת הנוער רקדתי ריקודי עם וכשבגרתי הייתי בלהקת ריקודי עם של יונתן כרמון, הופענו במקומות שונים בארץ ועד היום אני רוקדת בחוגי ריקודי עם.

 

בזמני החופשי משחקת ברידג' גם בתחרויות.  

 

http://www.flipsnack.com/ariellaka/fti0xs8mv.html

 

תשע"ה