מאגר סיפורי מורשת

בית הורים: 

בבוקר אביב תכול שמים ביום 22.4.1943 הגחתי לאוויר העולם, בבית החולים "הדסה " שעל הר הצופים. בת בכורה לרחל ומרדכי.

נורית קראו לי על שם סבתא בלומה – סבתה של אמי .

כעבור שנה נולד אחי – נח, כשם סבי שנפטר בהיות אבי בן חמש שנים, וכשם נח אחיו הצעיר של אבי , שנולד מיד לאחר מות האב, נקרא על שמו ונרצח בשואה. לאחותנו קראו – מלכה על שם אם אבי שנרצחה בשואה.

גרנו ברחוב יוחנן הסנדלר, רחוב קטן מרוצף באבנים מלבניות קטנות, ובתיו – בתי אבן בני שתי קומות, וגג רעפים אדום. לכל בית חצר מרכזית, מוקפת בגדר. המדרגות היו בחוץ ולהן מעקה ברזל מסוגנן. מהמדרגות נמשכה מרפסת לכל אורך הקומה השנייה וממנה נכנסו לדירות. על המדרגות ולאורך המרפסת פרחו עציצים ובהם יסמין , גרניום פיגם , קולאוס ועוד.

הדירה שלנו – בת חדר וחצי ומרפסת קטנה מהסלון. המטבח והשירותים היו בנויים בחוץ במרפסת הכניסה, מגיל 3-6 שנים ביליתי בגן סוקניק המאובזר והנפלא.

הימים ימי מלחמת העולם השנייה וטרום המדינה, חיינו בצניעות. הבריטים ערכו בביתנו חיפושים אחר נשק כי הדודים היו במחתרות.

ב- כט בנובמבר הצביעו האומות על הקמת מדינתנו. כולם יצאו בריקודים. החלום התגשם!

כט בנובמבר 1947 ההצבעה באו"ם להקמת מדינת ישראל

הכרזת העצמאות ע"י דוד בן גוריון ה' באייר תש"ח 14 למאי 1948

בימי מלחמת השחרור אבי היה מגוייס בהגנה על הר הצופים בגלל המחסור במצרכים בסיסיים, חילקו תלוש מזון לפי גודל המשפחה קיבלנו – אבקת חלב ואבקת ביצים, מעט מרגרינה או שומן – קוקוזין לבישול וטיגון. מעט סוכר חום ולחם שחור, אבי גידל מספר תרנגולות בלול קטן מתחת למדרגות . וזכינו לביצים טריות, ולפעמים למרק עוף וקציצות שרובן מלחם. אכלנו קציצות חובזה העשירות בברזל שאת עליהן ליקטנו בחצרות ובשדות. אכלנו ,פרוסות לחם עם ריבה, או מרוח במרגרינה וסוכר, דייסת אורז או קורנפלור, פירה, סלט ירקות העונה, מרקי ירקות וחמיצת סלק, פירות הדר בחורף ואבטיחים ומלונים בקיץ . במכולת של רכלבסקי, משפחת הסופר פרופ' חיים באר, קנינו בייגלך ופיתות.

בישלנו על פתיליות או פרימוסים, מקרר חשמלי לא היה לנו, רק מקרר קרח, וכל יום נאלצנו לסחוב קרח מבית החרושת .

בחדר האמבטיה היה דוד חימום – בוילר גדול שעבד על עצים, רחצה הייתה טרחה גדולה. את הכביסה הלבנה הרתיחו בדוד גדול שחומם על הפרימוס, ושטפו בגיגיות.

בשבתות ובחגים התפללו הורי – בבית הכנסת האשכנזי "שירת ישראל " של החזן ריבלין. וגם בבית הכנסת ישורון . אני אהבתי את בית הכנסת הספרדי " על המשמר " של הרב יעקב ברוך , סבן של בנות דודתי ניצה ולאה.

בשבתות טיילנו עם ההורים, ובקרנו את בני המשפחה והחברים.

ברחוב שלנו גרו בני כל העדות, צלילי האידיש התערבבו עם העברית והלאדינו.

בשנת 1950 עברנו לגור ברחוב הזית, בשכון חיילים משוחררים . אבי עבד כטכנאי רנטגן בבית החולים הדסה, ואמי תעבוד בהמשך במשרד האוצר.

בית ילדותי – ר'ח יוחנן הסנדלר 17 , גן סוקניק – ר'ח פרי חדש בזכרון משה .בית ספר למל – פינת ר'ח ישעיהו , ודוד ילין. בית הכנסת ":שירת ישראל – ר'ח יהודית . הבית החדש – – ר'ח הזית שבמקור ברוך . מועדון "בית הנוער ": במקור ברוך , ר'ח הטורים .בית הכנסת " על המשמר ": באבן ישראל .

זכרונות ילדות:

היינו ילדים עצמאיים ויצירתיים . מעטים הלכו לחוג נגינה ובלט כי להורים לא היה כסף עבורם.

שיחקנו בתופסת ,מחבואים, , סוס ארוך, צעדי ענק, בגולות בלורות ובגרעיני משמש – גוגואים ועג'ואים . וגם ב-דום שתיקה ו– צבע צבע. קיפצנו בחבל , ובמשחקי כדור.

סובבנו פורפרות- סביבונים , על ידי כריכתם בחוט ועם שחרור החוט הסתובבו הסביבונים. שיחקנו ב-שק קמח, וגילפנואלמבוליק מעץ שדמותו כמערוך קטן וגם מחבט מעץ עם ידית.

במשחק חבטנו עם המחבט ב- אלמבוליק וקראנו – אלאם סאלם פאצ' מי שהעיף את האלמבוליק הכי רחוק היה המנצח. אספנו פרסים, וזהבים.

פיצחנו באבן פיניונס – צנוברים שנשרו מהאצטרובלים הפתוחים.

בנינו טיארות – עפיפונים , קורקינטים מכונה להקרנת תמונות – סינמה בלאש שהורכבה מקופסת קרטון עם מנורה קטנה ושרשרת תמונות שהיו מסתובבות על גליל עץ ומוקרנות בחלון הקופסא. דיברנו דרך – טלפון שהיה מורכב מ -2 קופסאות פח מחוברות בחוט ארוך ביניהן.

טיפסנו על גגות הרעפים התלולים והמסוכנים , ופיזרנו לגוזלי היונים פירורים.

המדרגות שלנו שימשו מרכז לשעשועי הילדים. החלקנו על מעקה הברזל מקומה שנייה לקומה ראשונה. וגם ישבנו ושרנו:

"

הי הג'יפ … הי הג'יפ

איזה לילה מסביב"…….

"מוטי מוטי מוטי

זה לא סתם בחור אדיוטי "……

"על שפת ים כינרת

ארמון רב תפארת"

בחורף שיחקנו בבתים ב – חמש אבנים, ריכוז שנקרא מונפול, ריץ' רץ', חי צומח דומם, הרכבנו מטוסים רקמנו רקמות והדבקנו תמונות . הילדים הגדולים סיפרו ציזבטים וסיפורים.

למדתי בבית הספר העממי לבנות – למל שהיה ברחוב ישעיהו, פינת דוד ילין, מול קולנוע אדיסון, היו בו כיתות מ – א' – ח'.

תלבושת אחידה לא הייתה לנו, אך הייתה משמעת וכבוד רב בין התלמידות לצוות המורים. עם כניסת המורים לכתה , קמו התלמידות. המחנכות – א-ב – גברת יהודית עמית , הגברת איילה לובין חינכה בכתות ג-ד . וב – ה-ח הייתה המחנכת גברת לאה קוטלר .

אהבתי לכתוב חיבורים , תנך , היסטוריה , לשיר , לרקום לבשל, ולהתעמל .

העונשים שקבלנו – מכתב להורים, הערה ביומן , לצאת מחוץ לכיתה לזמן מסוים , לעמוד בפינה , לכתוב חיבור חינוכי ולפעמים להעתיק 100 פעמים – יותר לא אפטפט בכיתה. או – יותר לא אשכח את המחברת וכו'.

במשך השנה היו טיולים קצרים בסביבות בית הספר ובסוף השנה היה לנו טיול שנתי מחוץ לירושלים.

בהפסקות שיחקנו בחצר, ובחורף קיפצנו בשלוליות הגדולות.

בחצר היה אולם ספורט גדול ובו סולמות, מזרונים ו – "חמורים" . וחדר אוכל ומטבח בו למדנו שיעורי בישול ומשק בית , התלמידות הבוגרות, בישלו לכל תלמידות בית הספר. האוכל היה פשוט ומזין. מרקים, קציצות, אטריות, אורז, ירקות מאודים וסלט מירקות טריים. בערוגות גינת הירק, גידלנו צנוניות וצנון, גזר וקולרבי, בצל ירוק פטרוזיליה ועוד, אותם שילבנו במטעמי המטבח, ועליהם למדנו בשעורי החקלאות.

בחצר , ליד שער הכניסה , היה קיוסק קטן ובו תפוחים אדומים מסוכרים על מקל, במבליק, סוכריות אדומות בדמות תרנגול, מסטיקים, וופלים. בקיוסק גרו השרתים שצילצלו בפעמון גדול לציון תחילת השעורים וההפסקות.

תקופה קצרה הלכתי לצופים ואחר כך העדפתי את "בית הנוער " מטעם העירייה , בהנהלת מר עזריאל, שהיה ברחוב הטורים שבמקור ברוך, והיה שילוב בין תנועת נוער , ומתנ"ס וגם שימש כ- "גן שעשועים " לילדי הסביבה, במועדון היו הרצאות בהדרכת ניסים דבש, ומרצים מבחוץ, לקבוצתנו קראו – " הפרוזדור " וסיסמתנו הייתה – " פעל ושמח ", בפעולות היו חידונים רבים, אותם העביר החידונאי – שבח וייס שהפך לחבר כנסת, ושמש גם כיושב ראש הכנסת. שחקתי בחוג לדרמה, בהדרכת הבמאית אביבה גלי. למדנו – תרגילי נשימה נכונה, חיתוך דיבור, שפת גוף, ואפילו הליכה סינית.

בשנת 1955 העלינו את המחזה – "חלום ליל קיץ " מאת ויליאם שקספיר . השתתפו בו – יורם גאון בתפקיד – הנסיך ליסנדר , יוסף באשי בתפקיד – "ראש חמור " ו- בקי סוזין זמרת ושחקנית. – אנחנו היינו הפיות של טיטניה – מלכת הפיות ביער.

חלום ליל קיץ – אני יושבת שלישית משמאל. יורם גאון – עומד רביעי משמאל.

במועדון הייתה ספרייה וכל יום החלפתי ספר, לפעמים שניים.בקיץ, נסענו למחנה נופש בכפר ויתקין, שם למדתי לשחות.

את חגיגת הבת מצווה חגגנו במסיבה צנועה בהשתתפות בני משפחה, חברים וחברות. אפינו עוגות לקח, הכנו כריכים קטנים מקושטים וטעימים, כמתנה – קיבלתי את שעוני הראשון.

אני שומרת על קשר עם חברותי מגן הילדים אהובה פרוסק מינס , ואביבה ירושלמי דרור, ועם חברותי מבית הספר העממי והתיכון.

זכרונות מוזיקאליים משנות העשרים

כשהיינו צעירים בשנות העשרים, נפגשנו ובילינו בבתים הפרטיים, במסיבות שיחות ודיונים "ברומו של עולם " פיצחנו פיצוחים, התכבדנו בפירות ושתיה קלה, שתיה חמה ועוגה או עוגיות, כיבוד פשוט כיאה לתקופה טרום מסעדות מזללות, ופאבים. שרנו ורקדנו ריקודי עם במעגלים וזוגות , וריקודים סלוניים כמו – ולס, סלאו, טנגו, סמבה, צה, צה צה רומבה, רוקנרול. ופסאדובלה.שרנו בסלון,וסביב המדורה. שרנו שירי פלמ"ח, ושירי תש"ח , שירי אביב , פריחות ואהבות .הזמרות והזמרים המפורסמים ביותר היו –שושנה דמארי, יפה ירקוני, נחמה הנדל, אסתר עופרים, חוה אלברשטיין, ריקה זראי,ועוד.

הורים, ילדים, זיווגים, חתונה ונכדים

הורי סיפרו סיפורים, טיילו איתנו, ושיחקו . אבי בנה לנו משחקים, וגם כלובים לחיות שגידלנו כמו ארנבות, יונים, קיפוד, צב וכלבלב. אמי עבדה במשרה מלאה , אבל תמיד היה לה זמן בשבילנו, בשבתות ביקרנו את בני המשפחה והחברים ובקיץ נהגנו להתארח אצל הדודים שגרים ליד הים, או ששכרנו חדר במשפחה זרה.

ההורים היו שם בשבילנו. הייתה קירבה ופתיחות, אבל עד גבול מסויים. הם לא היו חברים שלנו. הם נהגו בנו באהבה ובנימוס ואנחנו ידענו את מקומנו ונהגנו כלפיהם בכבוד ומשמעת. ההורים חיבקו ונישקו אותנו אבל ביניהם, היחסים בינו לבינה היו טאבו לא דברו על כך בפומבי ובודאי לא לפני הילדים לא היה מקובל לשוחח לפני הילדים או איתם על לבטיהם ובעיותיהם. שיחות המבוגרים התנהלו בשו שו, אף אחד לא חשף את חייו לפני שכנים וחברים.

הילדים לא התבגרו טרם זמנם , והם בכלל לא רצו להיות כמו המבוגרים.הדירות היו לרוב קטנות וצנועות,מרוהטות ברהוט מינימלי והכרחי בלבד. אמצעי התקשורת היו מוגבלים.

ברוב הבתים היה רדיו, ולפעמים גם פטיפון. החנויות היו קטנות, המבחר היה דל, המכירה התנהלה על ידי זבנים לא היה שרות עצמי, הלבוש היה צנוע ולא מנקר עיניים וחושפני, קנו מעט בגדים, לא היו מותגים.

בסביבות גיל – 12 ערכה אחות בית הספר שיחה עם הבנות, שהתרגשו וצחקו, ועל החלונות צבאו הבנים, מנסים לשמוע מהנאמר. לאחותי מלי, קניתי את הספר – " לא החסידה". אני עשיתי זאת ולא אמנו היקרה והטובה.

הצעירים והנוער נפגשו בבתי הספר, בתנועה, בשמחות משפחתיות, ובבתי הכנסת, בשרות הצבאי , באוניברסיטה, בטיולים, ובמסיבות ,לפעמים במסעדות .

כך הכירו התאהבו ונשאו. אצל החרדים היה נהוג לזווג זיווגים בשידוך .

הקשרים בין הזוגות בגילאים הצעירים היו ברובם תמימים. הם לא נחשפו לטלה נובלות ורומנים בסרטים למבוגרים, את הבנות לימדו לשמור על צניעותן . הבנים והבנות לא התבגרו מוקדם כמו בימנו.

את גידי הכרתי בשנת 1954 "במועדון הנוער ". הערצתי את ידיעותיו ואת – " כוח המוח " ו – הצטיינותו בחידונים, ואפילו שהיה מגמגם קלות התייחסתי אל חכמתו וכישוריו.

אמרו שאנחנו "חברים " ומה זה חברים?

מבטי עיניים, ואם במקרה נגענו יד ביד.את מוטי אישי הכרתי בגיל 19. בחיפה. שרתתי בחיל הים ב "קומנדו הימי ", מוטי היה בן 21 שנים. האהבה פרחה. והחלטנו להינשא.

בילינו בסרטים וקונצרטים, עם החברים בטיולים ופיקניקים בטבע על שפת הים, ובמסיבות בבתים הפרטיים. שמענו מוזיקת ריקודים מתקליטים שסובבו על הפטיפון , לא היה – די גיי . לא שתינו כמעט משקאות אלכוהוליים והייתה שמחה אמיתית.

עם השחרור , חזרתי לירושלים להמשך לימודי. ולאחר שנתיים נוספות נישאנו בחתונה צנועה בירושלים ועברנו לחיפה. נולדו לנו ארבעה ילדים יקרים ומקסימים.

אמיר – בוגר תואר שני בכלכלה ויעוץ , אבא של רועי . עומר – [משתתפת בקשר הרב דורי ] ושחר.

אורן – בוגר תעשיה וניהול , אבא של יובל , שחף – [ משתתף בקשר הרב דורי ] ונועם.

אביטל – בוגרת אנתרופולוגיה וסוציולוגיה , "תומכת" בתזונה בריאה וכושר גופני , אמא של – איתי ותומר

אודליה – בוגרת תואר שני בשרותי אנוש.

ואנחנו :

נורית – לבורנטית רפואית במכון למחלות ריאה .

מוטי – מהנדס , מנהל בכיר בחברת חשמל, בבקרת הפיקוח על העומס הארצי.