מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

סיפורה של משפחת אנג'ל

עזרא אנג'ל עם הנכדה- ליאור אנג'ל
ילדות בנחלאות
ילדותי בשכונת נחלאות

ילדות בשכונת נחלאות שבירושלים

נולדתי בירושלים בשנת 1946 לזוג הורים נהדרים. לאבי קראו יחזקאל והוא היה עובד עיריה. לאימי קראו רחל והיא הייתה עקרת- בית.

אני הבן הבכור מבין שמונת הילדים של הורי. אחרי נולדו עוד שבעה אחים ואחיות. גרנו בשכונת נחלאות, בדירה של חדר אחד- היינו עשרה נפשות. אנו משפחה מסורתית, אז בכל יום שישי היינו מתלבשים חגיגי והולכים לבית הכנסת, חוזרים מבית הכנסת, אבא היה מקדש על היין וכולנו ישבנו סביב השולחן ואכלנו  ארוחת שישי משותפת. אף אחד לא היה נעדר מארוחות שישי משותפות.

תמונה 1
בית- הכנסת בנחלאות
תמונה 2
שכונת נחלאות

סיפור העליה מפרס של סבתי

אני זוכר סיפור של הסבתא שלי שעלתה מפרס בגיל 20. היו לה הרבה תלאות בדרך, היו צריכים לעבור מכשולי מים כאשר רוב הגוף נמצא מתחת לפני המים ורק הראש היה מעל המים. בדרך תקפו אותם שודדים וחיפשו אם יש להם כסף, זהב, תכשיטים ועוד. כאשר סבתי הגיעה סוף סוף לארץ חיתנו אותה עם אדם מבוגר והיה עליה לפרנס את המשפחה. נולדו לה שלושה בנים, אבי ועוד שני דודים שלי.

החיים בארץ היו אז קשים מאוד, היה רעב גדול ובשנת 1927 הייתה רעידת אדמה חזקה מאוד שגרמה לנזק רב, אבי התחתן בגיל 20 ואמי הייתה אז רק בת- 16. כאשר אמי הייתה בת- 16 אני נולדתי. גדלנו בשכונה עם הרבה ילדים, חיי החברה היו תוססים. תמיד בילינו את רוב שעות היום בחוץ עם החברים. שחקנו משחקים שלא צריך להשקיע בהם כסף כמו שבע אבנים, צעדי ענק, חרצנים של משמיש שהיינו אוספים, כדורגל שהיה עשוי מסמרטוטים, "אלמבוליק" – זה מקל קטן ומקל גדול ומעיפים את המקל כמה שיותר רחוק. היינו בונים קורקינט  מארגז ומגלגלים של עגלה זרוקה.

ימי-הנעורים

בגיל 14 עזבתי את הבית כי היה לי קשה להישאר בבית. עברתי לביה"ס החקלאי בעין – כרם, בית- ספר עם פנימייה. בבוקר היינו עובדים ואחר- הצהרים היינו לומדים. לאחר שנתיים שלמדתי, אחי שהיה צעיר ממני סיים את לימודיו ביסודי ובבית היו עסוקים למצוא לו מקום להמשך הלימודים. אני, כילד בכור המלצתי להם על בית – הספר שבו למדתי.

אבי ואמי אמרו שאחי יבוא ויראה את בית הספר ואם זה ימצא חן בעיניו אז ירשמו אותו לביה"ס החקלאי בעין כרם. קבענו יום ואחי הגיע. אני זוכר שבאותו הזמן עבדתי ברפת עם הפרות, נעלתי מגפיים והלכתי בתוך זבל הפרות. כאשר אחי הגיע למקום, הוא רק ראה אותי ברפת, הוא לא הכיר אותי כאשר קראתי לו, הוא אמר לי "זה מה שאתה עושה בבית הספר, שלום"… והתחיל לרוץ לכיוון האוטובוס. אמי צעקה לו שיעמוד, אך זה לא עזר והוא ברח משם כנשוך נחש. בבית הוא היה אומר לי: "אתה עובד בזבל של הפרות?".

תמונה 3
בית- הספר החקלאי

 

תמונה 4
בית- הספר החקלאי

סיימתי את הלימודים בתיכון ועברתי לסמינר – רופין ליד חדרה. אז קרה לי דבר לא נעים – התהפכתי עם הטרקטור.

תמונה 5
סמינר רופין

בגיל 22 התחתנתי, קבלתי מתנה לחתונה – סודה קלאב.

הזוית האישית

עזרא: כשהייתי בגיל 23 נולד בני הבכור אמיר. אמיר הוא אבא של ליאור איתו אני משתתף השנה בתכנית הקשר הרב דורי.

מילון

"אלמבוליק"
האלמבוליק (הדודס ) אני זוכר את המשחק המרתק הזה בילדותי בשכונה. זה היה אחד המשחקים החביבים עלינו ביותר. קודם כל הוא לא עלה גרוש. עשינו אותו לבד והוא בנוי על פיסת עץ עם ידית וכפיס עץ מחודד בשתי קצותי. ילדי השכונה מתחלקים לשתי קבוצות ונציג מקבוצה אחת אוחז באלמבוליק ושואל - מוכנים! ברגע שמאשרים לו שמוכנים הוא חובט באלמבוליק ומעיף אותו בעוצמה מקסימלית שהוא יכול אל על קדימה. אם האלמבוליק נתפס על ידי הקבוצה היריבה ביד שמאל הרי הקבוצה הפסידה. עכשיו היו הוראות הקפצת האלמבוליק במילות משחק בעברית ערבית ויידיש. "אלם, סלאם, פאץ'". שם המשחק בשפה הירושלמית נובע אף הוא מהשפעת שלוש השפות. "אלם" זה עפרון בערבית (זו צורתו של כפיס העץ המחודד בשתי קצותיו כעפרון. בוליק ( שילוב של בול עץ קטנטן בעברית עם צליל מהיידיש. האלמבוליק נכנס לסדרת משחקי ילדות שלא עלה גרוש ושעשינו אותם לבד בכוח האילתור של ילדותינו.

ציטוטים

”צריך ללמוד מטעויות, ולתקן כל הזמן את מה שדורש תיקון.“

הקשר הרב דורי