מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

סיפורה של ליפשה אלקוביץ

תמונה של תומר ותמר
תמונה של תמר עם אמא שלה ואחותה הגדולה
ילדותה של אמא של סבתא

שמי הוא תמר ושם נכדתי הוא תומר. תמר ותומר שייכים שניהם למשפחת עצי הדקל. תמר הוא אחד משבעת המינים הגדלים בארץ ישראל ועליו כתב דויד המלך בספר תהילים "צדיק כתמר יפרח". דוד המלך המשיל אדם צדיק לעץ תמר שפירותיו משובחים. כשם שלעץ יש שורשים כך גם לאדם יש שורשים והם הוריו ואבות אבותיו.

שורשיה של אמי ז"ל מגיעים לרבנים צדיקים ומפורסמים הן מצד אימה והן מצד אביה. מצד אביה היא דור 12 לרב המפורסם והצדיק "יום טוב ליפמן הלר ז"ל, שהתפרסם בזכות פירושו הנפלא למשנה שנקרא על שמו "תוספות יום טוב". מצד אימה היא נינה לרב המפורסם "יוסף דב הלוי סולובציק" שחיבר שאלות ותשובות בספר על המקרא. ספריו נקראים בשם "בית הלוי", לכן אין זה פלא שאמי עצמה הייתה אישה צדקת. אמי נולדה ברומניה בשנת 1924. היא גדלה בבית דתי מאוד והיתה תלמידה מצטיינת. בבית ספרה חויבה ללמוד שפה זרה וזו היתה צרפתית. היא ידעה שפה זו היטב, והופתעתי לגלות, שכשאני למדתי צרפתית בבית ספר תיכון בארץ, היא עזרה לי רבות ,ואף הכינה אותי לבגרות בשפה זו.

לאמי היו אחות ואח. אחיה "אברהם יצחק הלר" ז"ל היה מחלוצי משפחתנו שעלה ארצה ,ובעקבותיו, כשישה שבועות לפני קום המדינה, עמוסי געגועים לבן והאח, עלו הוריו ואחותו. אחרי הדרך הארוכה שעשו לא"י ועקב המצור בי-ם, לא הצליחו להיפגש איתו. הוא נפל במלחמת השחרור בקרב האחרון על הגנת כפר עציון, בגיל  21 (13.05.1948). הוא נודע בחכמתו וטוב ליבו, ולצערי לא זכיתי להכירו. עם אחותה של אמי "אראלה" ז"ל ,שעם עלייתה ארצה גרה בפרדס חנה , היו לי קשרים נפלאים. היא היתה לי כאמא שנייה. זכיתי ממנה להרבה חום ואהבה ,ובכול דבר חשוב התייעצתי איתה ושמעתי לעצתה.

אמי היתה נערה יפה מאד מבית עשיר. אביה היה סוחר שעסק בפורצלן ונקרא סבא פייביש. אבי היה בחור צעיר ונאה מבית חילוני. הוא התאהב באמי שהיתה מבית דתי. היא הסכימה להינשא לו בתנאי שיבטיח לה שמרגע שיתחתנו הוא ינהל אורח חיים דתי שמשמעותו שמירת השבת והחגים כהלכתם , כולל הליכה  לתפילה בבית הכנסת ושמירת כשרות. עלי לציין שאבי ז"ל כיבד את הבטחתו ושמר על אורח חיים דתי.

להורי נולדו שתי בנות, אחותי הבכורה שנולדה ברומניה ושמה סימה ואני שנולדתי בארץ.

בזמן השואה אמי נאלצה לענוד את הטלאי הצהוב ,ונותרה לבדה עם אחותי התינוקת, הן הסתתרו במרתף. לא שמעתי מאימי הרבה על תקופה  איומה זו. לאחר השואה כשהרוסים שלטו ברומניה והשליטו משטר קומוניסטי, נאסרה עליית יהודים ארצה.

בשנת 1950 קיבלו סוף סוף הורי אישור עליה לארץ בתנאי שיוותרו על אזרחותם הרומנית, וישאירו את כל רכושם ברומניה. לכן למרות שהיו אמידים מאוד ברומניה, עלו ארצה בחוסר כל. הם התיישבו בצריף במעברה בפרדס-חנה. תנאי המגורים היו קשים, והם סבלו מקור ומרטיבות בעונת הגשמים ומחום בקיץ הלוהט. אחר כך עברו הורי מהמעברה לדירה קטנטונת בת חדר וחצי, כולל מטבח מאד קטן, בשכונה דתית על יד בני ברק. שכונה זו נקראת "שיכון ה." שם נולדתי בשנת 1952.

בעבר, אמי גדלה בבית עשיר, ואף התחתנה עם בחור עשיר, לכן לא ידעה מחסור עד השואה. אך בארץ ישראל נאלצה לחיות בצמצום רב. למרות זאת, דלת ביתם היתה פתוחה לרווחה לקרובי משפחה, אפילו הרחוקים שבניהם, וגם לאנשי השכונה שבאו להתייעץ איתה ולהיעזר בה, כיוון שידועה היתה בחוכמתה וברוחב ליבה.

אמי עמדה שעות במטבחה הקטן, ובישלה למשפחתה ולאנשים הרבים שאהבו להיכנס לביתה. המטעמים שהכינה הפיצו ריח נפלא למרחקים, והיא היתה ידועה כבשלנית מעולה. קרובי משפחה רחוקים מכל הארץ הרבו לבקר בביתנו וליהנות מהאוכל הטעים והחמימות המשפחתית שהעניקה להם. באותם הימים עדיין לא היו לרב האנשים מכוניות פרטיות ולא טלפונים, לכן האורחים שהגיעו בלי להודיע מראש נשארו ללון בביתנו הקטן במשך מספר ימים. הארוחה המשותפת והלינה בביתנו יצרה אווירה שמחה. כולם הרגישו נח לבוא שוב ושוב לביתנו.  אצלנו היה נהוג להשתמש בפתגם 'אם יש מקום בלב יש מקום לכולם'.

בשבת אמי נהגה לשים סירים על הפלטה ,והאורחים שתמיד סעדו על שולחננו, התפלאו כיצד הפלטה הכילה סירים עם סוגים כה רבים ומגוונים של אוכל.

בימי החול אמי נהגה לסרוג אפודות וסוודרים לכל בני המשפחה, רובם נשארו  לנו למזכרת יקרה עד עצם היום הזה.

כל חייה היתה אמי בעלת אמונה חזקה והקפידה במצוות. לכן למדתי בבית ספר חרדי לבנות בשם "בית יעקב", בבית ספר חרדי זה חויבו הבנות מגיל 12 לגרוב גרבים ארוכות גם בקיץ ושרוולים עד אחרי המרפק. הייתי חניכה ב"בתיה "תנועת נוער דתית לבנות בלבד".

במלחמת יום כיפור, כשנולד בני בכורי דרור, התגלתה אצל אימי מחלת הסרטן. היא עברה 3 שנים של טיפולים, שבהם למרות מצבה טיפלה בנכדה דרור באופן קבוע. היא נפטרה בשנת 1976 בעודה בת 52 בלבד. יום לפני פטירתה אמי אמרה לי "אמא יש רק אחת כי אהבה של אמא היא אהבת אמת ללא גבולות ואינה תלויה בקבלת תמורה". אמי השרישה בי ערכים של יושר, מוסר ועזרה לזולת.

אני מתגעגעת אליה מאד .מכיוון שהיא נפטרה בעודי  צעירה, לא היה לי מספיק פנאי ותבונה לדלות פרטים נוספים מעברה, להתייעץ עימה לגבי בעיות מחיי היום יום, וללמוד את התבשילים המיוחדים שהכינה.

אמי נמצאת בליבי ומנסה אני ללכת בדרכיה הטובות.

מאמינה אני באמונה שלמה, שבזכות צדקתה וצדקת אבות אבותיה, יש בכוחה לפנות לקב"ה בבקשה לשנות את רוע הגזירה כך למשל, לפני מספר שנים חלתה אחותי והרופא אמר שנותר לה לחיות חודשים ספורים בלבד. למרות שלא היה זה יום הזיכרון למותה של אמי, עליתי לקברה, ובפעם הראשונה מאז מותה ביקשתי ממנה ,שבזכותה ובזכות אבות אבותיה תשנה את רוע הגזירה, ואמנם כך היה. אחותי החלימה מאותה מחלה, ועד היום היא איתנו, ואנו נהנים מאישיותה ומאהבתה.

מתגעגעת אני אלייך אמא ומרגישה אני שהחמצת את החוויה הנהדרת להיות סבתא לנכדתי המקסימה, תומר, וכן לנכדי עברי ומעין היקרים.

תומר בחרה לכתוב באמצעותי על המשפחה שלי, במסגרת פרויקט בית הספר הנקרא "קשר דורי". תומר, אף היא כמוך, ניחנה ברגישות וטוב לב, ולכן מכל בני המשפחה ביקשה להכיר בהרחבה דווקא אותך. כעת, גם תומר נינתך מחוברת אלייך דרך הסיפורים שלי, וחושבת איך היית בתור נערה-אישה. היא מדמיינת אותך כאישה עדינה ומשפחתית.

אמא יקרה את נמצאת בליבי יום יום, ומעתה גם בליבה של נינתך תומר.

יהי זכרך ברוך

הזוית האישית

למדנו אחת על השנייה הרבה מאוד דברים שלא ידענו ואנחנו שמחות מכך.

מילון

"טוב שם טוב משמן טוב"
עדיף לבן אדם שיהיה לו שם טוב מאשר הרבה כסף או דברים חומריים אחרים

ציטוטים

”צריך להתקדם קדימה ולא לבזבז כוחות על מה שכבר היה"“

הקשר הרב דורי