מאגר סיפורי מורשת

הקרב על גבעה 69

שמי יפה יוסף. נולדתי בישראל בשנת 1954. גדלתי בהרצליה ולימים שירתתי כמורה חיילת בעיירה הצפונית חצור הגלילית.

את הסיפור שאספר בהמשך שמעתי עוד בילדותי מפי הורי יצחק ורחל. הסיפור הוא על דודי, מאיר (מרצ'ל) אברמוביץ, שאותו לא זכיתי להכיר לצערי הרב, אשר נהרג במלחמת השחרור בקרב על גבעה 69.

מי היה דודי אברמוביץ מאיר (מרצ'ל)?

דודי מאיר בן משה וג'נטה, אחיה של אמי, נולד בחודש מרץ 1920 בעיר רמניקול-סראט שברומניה. הוא למד בבית-ספר יסודי ברומניה ועסק כצבעי בבגרותו. מיד עם שחרור אירופה מעול הכובש הגרמני, עם סיום מלחמת העולם השנייה יצא דודי בנתיב-הבריחה מאירופה  והעפיל לארץ-ישראל באונייה "הגנה" בשנת 1946. הורי שכבר אז גרו בהרצליה עזרו לו למצוא דירה. מאיר עבד במקצועו כצבעי מיד עם עלייתו ארצה.

כשהחלה ההיערכות בעקבות הכרזת העצמאות של המדינה, מאיר התגייס לצה"ל ושירת בחטיבת "גבעתי". עם תום ההפוגה הראשונה במלחמה, התחדשו הקרבות והמצרים תקפו את עמדות החטיבה באזור ניצנים. מאיר היה בין מגיני גבעה 69 ובקרב עליה נפל ביום ג' בסיוון תש"ח (10.6.1948). התאריך העברי בו נפל דודי מאיר הוא אותו התאריך העברי בו נפטרה אמי (אחותו של מאיר) בגיל 82.

ביום י"ז באלול תש"י (31.8.1950), הועבר למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בנחלת יצחק.

המקום בו נערך הקרב

גבעה 69 היא אחת הגבעות ברכס ממזרח לרצועת חולות מישור החוף. שמה ניתן לה בגלל גובהה מעל פני הים. הגבעה נמצאת כקילומטר מזרחית לקיבוץ ניצנים, שנמצא מזרחית לכביש החוף. בתקופת המנדט בנו הבריטים שלושה מגדלי מים כדי לספק מים

למחנות הצבאיים בסביבה ולכן כונתה הגבעה גם בשם "גבעת שלושת המגדלים".

תיאור הקרב

פלוגה מגדוד 53 של חטיבת גבעתי התבססה בגבעה. ב-9 ביוני 1948 החליפה אותה פלוגה אחרת – פלוגה ב' מגדוד 51. הפלוגה בה שירת דודי מאיר (מרצ'ל). מפקד הפלוגה היה חדש ולא הספיק להכיר את אנשיו ולהכין אותה לקרב. חלק מהלוחמים לא ידעו עברית.

קרב גבעה 69 בו השתתף דודי נערך ב-10 ביוני 1948 בין כוח של הצבא המצרי והפלוגה של מאיר. הקרב הקשה והעקוב מדם הסתיים בכיבוש הגבעה על ידי המצרים ובנסיגת הפלוגה עם אבדות קשות. 20 הרוגים, פצועים רבים ושבויים (אחד מהשבויים היה שכן של הורי). דודי נהרג בקרב זה והוא בן 28 בלבד.

סיפורו של דודי מעלה בי רגשות שונים המשמשים בי בערבוביה: עצב וכאב, על כי לא זכה לחיות ולהקים משפחה, עצב והחמצה על כי לא זכיתי להכירו, גאווה על גבורתו והרגשת שייכות למדינה שלנו.

כשהקמתי משפחה , נהגנו בעלי ואני להשתתף בטקס הנערך ביום הזיכרון לחללי צה"ל בגן בן שפר ליד האנדרטה לזכר הנופלים בני הרצליה וממשיכים בכך מדי שנה. בשנים האחרונות מצטרפים גם נכדינו.

תוך כדי העלאת הסיפור נדב שאל אותי כמה שאלות. למשל, איך אני יודעת את הפרטים על דודי שלא הכרתי. עניתי ששמעתי עליו מהורי, בני משפחה ואנשים שזכו להכירו. כשכתבתי על אוניית המעפילים שבה עלה דודי, אוניית "ההגנה", שאל באיזו אנייה עלו הורי ומתי. הורי עלו בשנת 1940 באנייה "דאריין ב".

ציטוט:  "ונזכור את כולם"

הזוית האישית

בעקבות הסיפור נדב ביקש השנה להצטרף אלינו לטקס יום הזיכרון לחללי צה"ל הנערך בגן בן שפר בהרצליה.