מאגר סיפורי מורשת

הסיפור שלי הוא על סבתי סיביה גברילוב, בת יפה ומלכי צדק, שנולדה בעיר יפה ועתיקה הנמצאת בין ההרים הקווקזים והים כספי, בגבולותיה של רוסיה, ושמה דרבנט. 

 

העיר דרבנט דומה מאוד לירושלים בכך שיש לה אותן חומות והיא מוקפת הרים גבוהים. סבתא גדלה במשפחה מרובת ילדים ואבא של סבתא עבד בקולחוז (כמו קיבוץ), במקום משכורת קיבלו חלב, גבינה, דגנים, ביצים, בשר, יין ועוד, אמא שלה החליפה את המוצרים לבגדים, נעליים וכד'. לסבתא היה בית פרטי עם שטח גדול וסבתא אהבה לעבוד בגינה.

 

אחרי שסבתא סיימה בית-ספר היא רצתה לנסוע לאוקראינה וללמוד כימיה, אביה היה דתי, כל בוקר קם בחמש והלך להתפלל בבית כנסת שהיה במרחק חצי שעה. הוא לא הסכים שבתו תיסע לאוקראינה מפני שחשש לשלוח ילדה יהודייה לבדה, שמא תישאר שם ותתחתן עם גוי.

 

בשנת 1969 סבתי התחתנה ועבדה כמורה למתמטיקה ונולדו לה 4 ילדים, אמא שלי היא הילדה השלישית. בשנת 1994 המשפחה עלתה לישראל וסבתא התחילה ללמוד עברית באולפן ואחר כך התקבלה ללימודים בירושלים.

 

לאחר שסבתא הייתה 3 שנים בארץ, התחילה ללמד מתמטיקה בתיכון במרכז הארץ, היא עבדה באותו בית-ספר עד שיצאה לפנסיה בשנת 2014, אך ביקשו ממנה לעבוד גם עכשיו עם ילדים שעושים 5 יחידות בגרות והיא עובדת יומיים בשבוע בתיכון.

 

כשהייתי אצל סבתא ראיתי אלבום תמונות וכשפתחתי אותו לא היו בו תמונות אלא היו שם ברכות ומכתבי תודה שסבתא קיבלה מהוריהם של תלמידיה, מתלמידיה וממנהלה. התחלתי לקרוא את המכתבים והיה כתוב בכולם שסבתא היא מורה נהדרת ומדהימה, בכל המכתבים הודו לה על העזרה, על התמיכה ועל ההבנה. אני דפדפתי וראיתי שאפילו כתבו לה גם שירים. ועכשיו סבתא ממשיכה לעבוד בפתח תקווה ואני מבקרת אותה כל חודש.

 

קולחוז – משק שיתופי) הוא כינוי למשק שיתופי בברית המועצות. כחלק מתוכנית החומש של סטלין כפו שלטונות ברית המועצות על האיכרים, בתקופה המכונה "קולקטיביזציה", להתאחד בחװת חקלאיות שיתופיות, בהם הרװחים מתחלקים בין חברי הקולחוז. באופן כללי הקולחוזים נחלו כישלון חרוץ וההשתתפות בהם הייתה שנואה על האיכרים.(ויקיפדיה)

 

תשע"ה, 2015