מאגר סיפורי מורשת

אני רחל יבגי בת 75 היום סבתא של אליה דוויק

נולדתי בקורסיקה בזמן מלחמת העולם הראשונה אחרי שאבא שלי אלי הצליח להימלט מהגרמנים הוא היה שבוי מלחמה בגרמניה הצליח לברוח הלך 19 יום בלי אוכל רק מים עשבים הוא היה מתחבא בתוך שדות ביום והולך בלילה לכיוון הגבול בשוויץ ושם הלבישו אותו בבגדים נקיים והטיסו אותו לקורסיקה.

אחרי שבאתי לעולם אמי רצתה לקרוא דזירה קלארי, דזרה מכיוון שהיינו בקורסיקה וזה היה השם של הצרפתייה מלכת שוודיה, אחותה הייתה נשואה לאחיו של נפוליאון  בונאפרטה, אז אמי החליטה לקרוא לי דייזי ושם שני רחל על שמה של אמא של אמא שלי. מגיל 10 הלכתי לעזור לאבי בחנות בגדים שהייתה לו כי לא אהבתי לשחק עם חברים ואהבתי לעזור לאבי בחנות. קראו לי דייזי עד גיל 10 וכאשר הגיעו האמריקאים לשחרר את צרפת באו גם לקורסיקה וכששמעו שקוראים לי דייזי פינקו אותי בשוקולדים וסוכריות. בגיל 10 מורה מכיתה ה סירבה לקרוא לי דייזי ומאז קוראים לי רחל.

בגיל 18 נסעתי לבירת פריז לחפש בן זוג יהודי הכרתי את יזראל ושם שני ג'ילבר אחרי חודשיים שהיינו ביחד התחתנו ועלינו יחדיו לארץ באוניה 5 ימים היינו יחדיו על האנייה וכאשר הגענו הגענו לחיפה אני לא רציתי לרדת מהאנייה רציתי לחזור להוריי מכיון שהבנתי שארץ ישראל רחוקה מדי מקורסיקה ממשפחתי. ובכל זאת נשארתי בארץ ישראל בלי משפחתי הבאתי ילדים והייתי מאוד עצובה לגדל את ילדיי בלי משפחתי וגם לבעלי לא הייתה המשפחה אז הילדים היו רק איתנו בלי משפחה וגם המצב הכלכלי היה מאוד קשה,כל שנה עברו דירה מכיון שמלפני יותר מ50 שנה אי אפשר היה להישאר יותר משנה באותה דירה. כשילדתי את ילדי השלישי אבי קנה לי דירה ברחוב ארלוזרוב בתל אביב שהיה עוד בקורסיקה. אחרי כמה שנים הוריי באו לבקר פעמיים בשנה והילדים זכו להינות עם סבא וסבתא. אחרי 25 שנה של נישואים עם יזראל התגרשנו והתחלתי להתחזק ולשמור שבת ומצוות. והייתי מאושרת וזכיתי להיות עם נכדיי ולטפל בהם ולפנק אותם עד היום והיום אני מאוד מאושרת….. אחרי כמה שנים האחים שלי והורי גם עלו לארץ ואחותי עברה לאילת ואחי עד היום באשדוד והוריי זכו להיקבר באילת כמו שרצו…. " החיים יפים"

הזוית האישית

תכנית זו מחזקת את הקשר ביני לבין הנכדה שלי וזו הייתה לנו חוויה כיפית ומעניינת.