מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

סבתא רוחמה דור שמיני בארץ

סבתא רוחמה יחד עם נועה ויובל
סבתא בכיתה א בבית ספר מעלה בירושלים
ילדותי וילדות הורי נפגשו עם אירועים חשובים בתולדות ירושלים ומדינת ישראל.

ירושלים הנצורה

ילדותי וילדות הורי נפגשו עם אירועים חשובים בתולדות ירושלים ומדינת ישראל. אבי התגורר בילדותו בעיר העתיקה בשכנות טובה בדרך כלל עם הערבים. ואמי, בשכונת ימין משה שבירושלים. עד שנת 1918 שלטו התורכים בארץ, ולאחר מכן הגיעו הבריטים. אני נולדתי לקראת תקופת המנדט הבריטי בשנת 1945. זכורים לי כילדה מראות קשים מאותה תקופה. הבריטים חוקקו כל מיני חוקים נגד היהודים ובשעות מסוימות היו מטילים עוצר ברחובות ואז, היה אסור ליהודים לצאת מהבתים אל הרחוב. כאשר העוצר היה מסתיים היינו עורכים קניות וסידורים לבית ולמשפחה. הייתה אווירה קשה מאוד, פחד ומתח ואם היו תופסים מישהו שהפר את העוצר ויצא לרחוב היו אוסרים אותו. באותם השנים היהודים קיוו מאוד שתהיה להם מדינה משלהם ושהבריטים יעזבו.

אבי היה חייל בהגנה שזה היה הכוח הצבאי המרכזי לפני הקמת צה"ל. בשנת 1947 הייתה הצבעה והלטה באו"ם על הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל. באותו ערב כל היהודים נצמדו למקלטי הרדיו והאזינו במתח רב לתוצאות ההצבעה. כל מדינה הייתה צריכה להגיד אם היא בעד/ נגד/ נמנעת. בסוף ההצבעה רוב המדינות היו בעד הקמת מדינה יהודית וחלוקת הארץ בין הערבים ליהודים. כל היהודים יצאו לרחובות, רקדו ושרו בשמחה.

סבתא ומשפחתה בחצר ביתם בירושלים

%d7%aa%d7%9e%d7%95%d7%a0%d7%94-%d7%a9%d7%9c-%d7%a1%d7%91%d7%aa%d7%90-%d7%a2%d7%9d-%d7%9e%d7%a9%d7%a4%d7%97%d7%aa%d7%94

סבא-רבא חנניה כחיל במלחמת השחרור

%d7%a1%d7%91%d7%90-%d7%a8%d7%91%d7%90

מלחמת השחרור

כבר למחרת פרצה מלחמת השחרור כי הערבים לא היו מרוצים מהחלוקה של הארץ. המלחמה נמשכה שנה וחצי, זו הייתה תקופה קשה מאוד, היה מצור ולכן היה חוסר במזון ובמים ואנשים אגרו מזון. אני כילדה זוכרת שקיבלנו הקצבה למוצרים בסיסיים כמו: קמח, סוכר, ביצים, אבקת חלב, ושמן. היינו צריכים לרכוש אותם תמורת תלושים שקיבלנו, זכורים לי התורים הארוכים לקבלת המזון. חוסר גדול מאוד היה במים, היינו באים לחלוקת המים עם פחים כדי לקבל מים שהקציבו לנו מהבאר.

בעלי, דני (ז"ל) גם הוא נולד בירושלים. הוא היה בין אלו שיצאו לרחובות בריקודים. כבר בילדותו הוא הרבה לכתוב שירים וסיפורים בעיקר מהוואי ירושלים. סיפור אחד שלו נקרא "הבאר", בו הוא סיפר על ירושלים בימי המצור, והסיפור התפרסם בשבועון לילדים. אני רוצה לצטט לכם קטע מהסיפור:

"מים טובים נמצאו בבאר, בגבעה המתנשאת למול שכונתנו. איש אינו יודע מי גילה באר זו שהייתה חבויה ונסתרת בין סלעי הענק הפזורים על הגבעה. אך משהגיע השמועה על גילויה – עשתה לה זו כנפיים. מים! מים! חזרה והדהדה הקריאה בחוצות השכונה ומחוצה לה וכמו חשמלה את היקום כולו, ולא עברה שעה כולה וכבר ראית המון אדם זורם לעבר ההר. עשרות ומאות נהרו לשם ובידם כלים מכל הבא ליד. גברים ונשים, ילדים וקשישים, אפילו נשים מהשכונות המיוחסות שבמרכז העיר, הטריחו עצמן ובאו עם דלייהן. כולם, כולם, זרמו לכיוון אחד- הבארה!!"

סיפור זה תיאר את המצוקה הגדולה של חוסר מים בירושלים. במלחמה זו נפצע אבי בעינו ובידו. אמא הייתה איתנו שאבא היה מגויס למלחמה וכאשר הוא נפצע הייתה דאגה גדולה הנטל נפל על אמא, הדאגה למזון ולילדים. המקלט שלנו היה מקלט שכונתי במרחק הליכה. ולשם היינו הולכים כאשר היו פגזים ואזעקות. סבתי רוחמה עזרה לאמי הרבה מאוד בטיפול הילדים והבית. היו גם הפוגות במלחמה זו ואז אחרי כמה מבצעים של כוחותינו הגיעו להסכמי שלום.

תלושים לקרח שחולקו בימי הצנע בירושלים

%d7%aa%d7%9c%d7%95%d7%a9%d7%99-%d7%a7%d7%a8%d7%97

תלושים לקרח

%d7%aa%d7%9c%d7%95%d7%a9%d7%99-%d7%a7%d7%a8%d7%97-2

הכרזת המדינה

ב- 14 במאי 1948 הכריז דוד בן-גוריון על הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל היא מדינת ישראל. אחרי הכרזת המדינה הייתה שמחה גדולה בארץ. למדתי דברים רבים והסקתי מסקנות רבות במשך חיי איך לנהל את החיים ואיך למצות את הטוב שבחיים. בינתיים גדלתי קצת והורי דאגו לי ולאחיותי לבתי ספר טובים ולחינוך טוב. למדתי בבית ספר מסורתי שנחשב לאחד מבתי הספר הטובים בירושלים. נהניתי מאוד מהלימודים ומהחברה.

כשהייתי הכיתה ד' התחלתי ללכת לצופים, וזה תרם לי הרבה מאוד מבחינה חברתית. בית הוריי היה בית חם מאוד והיה מקום מפגש לחברי ולחברותיי. אמי הייתה מכינה כל מיני מאפים מיוחדים לי ולחבריי. המצב בארץ היה לא תמיד רגוע ולפעמים היו התקפות מצד הערבים.

מבצע "קדש"

היה "מבצע קדש", זאת הייתה מלחמה קצרה ונקראה "מלחמת סיני".

מלחמת "ששת הימים"

בשנת 1967 פרצה מלחמת "ששת הימים", זאת הייתה מלחמה בין ישראל למצריים, ירדן, וסוריה. המלחמה נמשכה שישה ימים, ואני הייתי בת 21, גרתי עם הוריי ואחיותיי. המקלט שהיינו בו היה מקלט ציבורי שכונתי. איך שפרצה המלחמה רצנו כולנו למקלט, כל משפחה קיבלה מקום במקלט. סידרנו מזרונים על הרצפה כי ידענו שהיה עלינו לישון במקלט. רוב האנשים במקלט היו נשים ולילדים, כי את רוב הגברים גייסו למלחמה. הייתה אווירה קשה וכאשר הייתה הפוגה, היינו רצים הביתה, לוקחים מצרכי מזון, ומתכוננים ליום הבא. היו גם עוד נערים ונערות בני גילי והשתדלנו לעזור לאימהות במקלט. אני למשל, ריכזתי את כל הילדים הקטנים והייתי מאין גננת להם במקלט, בצורה כזאת הקלתי על האימהות.

בשעות הלילה היינו עושים תורנות שמירה על המקלט, והנמצאים בו. האנשים במקלט התנהגו יפה מאוד ועזרו אחד לשני. ככה עברו עלינו שישה ימים כשכל הזמן היינו שומעים מטוסים שחגים מעלינו, אלו היו מטוסי מלחמה. ביום השישי התחלנו להרגיש שהגיע סוף המלחמה, הניצחון היה גדול, הודיעו לנו שאפשר לעזוב את המקלטים ולחזור הביתה. שמענו שירושלים העתיקה שוחררה, והכותל המערבי חזר להיות בידינו. הייתה שמחה גדולה, מהולה בעצב, שמחה על הניצחון אבל עצב על הנפגעים במלחמה. לא כולם שמעו עדיין מהבעלים או מהילדים שבמלחמה.

הדבר הראשון שכולם עשו אחרי סיום המלחמה זה לרוץ לכותל להתפלל במקום הקדוש ליהודים. אפשר לתאר את  הדרך לשם, מלאה באנשים, וכשאחד מחייך לשני הייתה הרגשה גדולה של אחדות בקרב האנשים. המלחמה במשך ששת הימים הייתה גם בצפון, וגם בדרום, ועם ירדן. לאחר המלחמה כתבו הרבה משוררים שירים שתיארו את הקרבות כמו: גבעת התחמושת.

צה"ל לא התמקד רק בגזרת ירושלים, אלא גם גוש עציון שוחרר ונכבשו כל ערי השטחים. תוצאות המלחמה היו שחצי האי סיני נכבש כולו וצהל הוכיח את כוחו כמגן על מדינת ישראל. ישראל נהנתה מעשר שנים של שקט בגבולה הדרומי. ירושלים שוחררה ורמת הגולן היתה בידינו. כתוצאה מכך, ארצנו נהנתה משגשוג כלכלי בתחום החקלאות, התעשייה, הבנייה ומגידול אוכלוסין. לאחר המלחמה הייתה תקופה של ציפייה לכל המשפחות לשמוע פריסות שלום מהחיילים. כל יום שעבר קיבלו עוד ועוד הודעות מהחיילים, סך הכול הייתה הרגשה של ניצחון בקרב העם.

נישואין

כמה חודשים לאחר המלחמה הכרתי את דני בעלי, גם הוא היה בין הקבוצות הראשונות שהגיעו לכותל. לאחר עשרה חודשים התחתנו בחולון והקמנו משפחה שכללה שני בנים. השקענו הרבה מאוד זמן לטיפול וחינוך הילדים, הקפדנו לטייל איתם הרבה בארץ ולהעביר להם  את מורשת המדינה, ואת סיפור שושלת המשפחה. הילדים אהבו מאוד לטייל בארץ ולשמוע סיפורים על כל מקום ואתר שבו ביקרנו.

כיום, המשפחה התרחבה  ונוספו לנו שני נכדים מקסימים שאיתם אנו יושבים ומעבירים את הסיפור מדור לדור.

דמויות נייר שנקראו "פרסים" מהאוסף של סבתא.

%d7%93%d7%9e%d7%95%d7%99%d7%95%d7%aa-%d7%a0%d7%99%d7%99%d7%a8

הזוית האישית

סבתא רוחמה: פרויקט זה של הקשר הרב דורי, היה מאוד מעניין ומפרה הפרויקט חיזק את הידע במורשת העם שהעברתי לנכדי היקרים. גם אני וגם נכדיי נהנינו ועדיין נהנים מהמפגשים האלו ביחד,פעם בשבועיים. אחד הדברים החשובים לי להעביר לנכדי הוא – היה אדם טוב ישר מכבד את הזולת ולא שוכח את מורשת העם.

נועה: אני נהניתי ממש בפרויקט בגלל שעכשיו אני יודעת הרבה יותר דברים על סבתא ממה שידעתי פעם, וגם בגלל שהפרויקט הזה קירב אותי לסבתא הרבה יותר מפעם.

יובל: אני נהניתי כי במהלך הפרויקט למדתי על חייה ועל חיי המשפחה של סבתא. למדתי על מלחמות ועל ההיסטוריה של ירושלים זה קירב אותי עוד יותר לסבתא.

תודה לדפנה

רוחמה, יובל ונועה מודים מאוד לדפנה ארואסטי שרכזה את הפרויקט בצורה מעניינת מיוחדת וסוחפת. תודה גם לדליה המדריכה שידעה לכוון אותנו ולעזור לנו להפיק את המיטב מהפרויקט.

מילון

ארגון ההגנה
ארגון ההגנה היה הארגון הצבאי הגדול והמרכזי של היישוב היהודי והתנועה הציונית בארץ ישראל בתקופת המנדט הבריטי, בין 1920 ל-1948, והיווה למעשה את התשתית להקמת צבא ההגנה לישראל עם הקמת המדינה.

ציטוטים

”היה אדם טוב, ישר, מכבד את הזולת, ולא שוכח את מורשת העם.“

הקשר הרב דורי