סבתא מספרת על ילדותה, השרות הצבאי ובגרותה
סבתא פנינה הייתה משקי"ת חן וסע"ד
<?xml encoding="UTF-8">
ילדות
סבתא נולדה בראשון לציון להוריה סימה וראובן צוקלר. בשנת 1940 כשהייתה בת שלוש הוריה רכשו משק במושב נטעים. את הגן היא עברה במושב נטעים, בכיתה א' עברה ללמוד בבית ספר המשותף לנטעים ובית חנן בבית חנן. לבית הספר הלכו ברגל, החזרה מבית הספר לקחה לפעמים שעות עם חניות בדרך ובקיץ היו מתרחצים בברכות ההשקיה.
החיים במושב היו מלאי חוויות היו מבלים הרבה בחולות שהיו מלאים בהרבה תאנים וענבים. הם חיו חיי טבע. את החגים בבית הספר חגגו בצורה מאוד מעניינת ויפה: חג השבועות היה חג מאוד משמעותי. היו בבוקר עוברים במשקים ואוספים פירות ירקות וכל משפחה תרמה מכל גידולי המשק. בבית הספר כמה שבועות לפני החג היו מכינים את הטקס. הטקס היה מאוד מרתק והשתדלו שהייה קרוב למקורות. היו כוהנים וכרוז שהכריז על בוא הקהל לטקס. היו ריקודים ובסוף הטקס היה כרוז שמכר את כל התוצרת שאספו הילדים והכסף נתרם לקרן הקיימת.
אחרי שמונה שנים בבית ספר יסודי עברה לתיכון בראשון לציון הנקרא "בית הספר הראלי על שם קררי" באותה תקופה סבתא הדריכה בתנועת הנוער בנטעים "הנוער העובד" של תנועת המושבים שם הדריכה את כיתות ד-ה. בסיום התיכון התגייסה לצבא.
זה קרה בשבת אחת תמימה… בשבת אביבית יצאו כרגיל לכיוון החולות לראות איך החברה הבוגרים באותה תקופה משחקים בכדוררגל ולפתע הופיעו קבוצה של ערבים שגרו סמוך למושב נטעים בכפר נווה רובין שכיום הוא סמוך לקיבוץ פלמחים. קבוצת הערבים באו עם שבריריות שזה סוג של סכינים ודקרו שני בחורים ששיחקו כדורגל. והם הילדים רצו למושב והפעילו את פעמון האעזקה שהיה ממוקם על בריכות המים במרכז המושב. שחברי המושב שמעו את צלצול הפעמון הבינו שקרה משהו, כשהילדים סיפרו לחברי המושב רצו למקום עם החובשת של המושב. אחד מהחברים הבוגרים שהיה בחור חזק נאבק עם הערבים והם הצליחו שדקור גם אותו. למזלם הפציעה לא היתה קשה אך המקרה עצמו גרם לחששם של הילדים לחזור למקום נפלא זה שוב. עד אחרי מלחמת השחרור שכול הערבים שגרו בנווה רובין ברחו בלילה אחד שהחיילים התקיפו אותם. ומאז לא ראו אותם שוב.
שרות צבאי
סבתא התגייסה לצה"ל בשנת 5.9.1955. אחרי הטירונות הלכה לקורס מ"כיות. אחרי שנה בתפקיד עברה להיות משקי"ת חן וסע"ד. כשפרצה מלחמת קדש ירדה עם חטיבתה שהיא חטיבת 10 לסיני. בתום המלחמה חזרה בחזרה לבסיס. לסבתא היה שרות מעניין מאוד גם מבחינה חברתית. החברויות שלה נמשכות עד היום היא מספרת "כמעט פעם בחודש אנחנו 16 אנשים שנפגשים לארוחה ושיחת רעים. כל פעם בבית אחר".
אהבה: לסבא וסבתא יש סיפור מאוד מעניין….שסבתא היתה בת 16 נוצרה חברות בינה לבין סבא חיים ז"ל שנולד בירושלים ושירת במלחמת השחרור בחטיבת ירושלים. בגמר המלחמה עברה המשפחה של סבא למושב גן שורק. באותה עת הייתה תנועה לעבור מהעיר אל הכפר והוריו של סבא, סבא ואחיו בחרו בשינוי הזה. סבתא וסבא היו נפגשים עם כל חבורת הצעירים בימי שישי לסרט במושב נטעים שהוא בסמוך לגן שורק ומשם נוצרה החברות בינהם. חשוב לציין שסבתא הכירה את סבא שהוא היה בן 24 והיא הייתה בת 16. סבא רצה להתחתן עם סבתא לפני שרותה הצבאי. סבתא סירבה ואמרה שהיא רוצה קודם לשרת בצבא. בחוסר ברירה סבא חיכה.
בתאריך 3.9 בשנת 1957 סבא וסבתא נישאו במושב נטעים בבית העם עם אורחים רבים ושימחה גדולה.
ילדים
מיכל
בשנת 1958 בתאריך 6.10 בחג שמחת תורה נולדה דודתי מיכל. מיכל היתה ילדה עצלה בישיבה והליכה אבל בדיבור הייתה מאוד זריזה. לגן התחילה ללכת בגיל שנתיים עם גלאי 3 עד 6.את בית הספר יסודי למדה בבית חנן שהיה הבית ספר המשותף. את התיכון היא למדה בבית הספר בגבעת ברנר ובאותה תקופה היא למדה להיות מדריכה לריקודי עם. בתום התיכון התגייסה לצה"ל להנדסה ימית והייתה משקי"ת חינוך. בסיום השירות היא נישאה לשכן במושב גידי קורנבלום ושינו את שמם לדגן ויש להם כיום שלושה ילדים. היום מיכל משמשת לסגנית מנהל בבית ספר "רננים" שבראשל"צ.
בעז
בשנת 1960 ב 6.9 נולד לסבא וסבתא בן ששמו בעז. בעז כמו מיכל עבר את הגן במושב והיה מאוד מוכשר בציור. הציורים שלו היו תלויים בכל הבתים של החברים של סבא וסבתא ואחר כך כמו סבתא ומיכל, היה בבית הספר המשותף בבית חנן. בסיום הלימודים בבית חנן עבר לתיכון בגבעת ברנר. באותה תרופה היה מדריך נוער 4 שנים בתנועת המושבים . בתום הלימודים התנדב לגרעין עודד של תנועת המושבים והדריך בתענכים ילדים ומבוגרים. בתום שנת ההתנדבות התגייס למודיעין במדור הערבי. בשרותו הצבאי הכיר את אורלי מילס שכיום אישתו ולהם ארבעה ילדים. בעז בוגר בצלאל והוא עכשיו יועץ ארגוני וממשיך באומנותו.
יעל
בשנת 1966 בתאריך 14.6 נולדה אמי יעל. אמא שלי את הגן עברה במושב בית חנן וגם את בית הספר היסודי. בתום 8 שנותיה בבית ספר התחילה להדריך את הנוער במושב ובאותה תקופה למדה בגבעת ברנר. בסיום הלימודים התנדבה בשרות בגרעין עודד במצודת שפר ליד צפת. בתום השנה התגייסה לצה"ל והיתה פקידה פלוגתית בצנחנים. בתום השירות הלכה ללמוד במכללת שנקר עיצוב טקסטיל. אחר כך המשיכה להוציא תעודת הורה באומנות. לאחר מכן למדה תואר ראשון בתרפיה לאומנות וגם תואר שני .
כיום אמא תרפיסטית ומורה לאומנות. אמא נישאה לאיתי והולידה את שני אחיי שירה ויובל. אחרי זמן מה אמא התגרשה מאיתי והכירה את אבי שלומי שגב ז"ל. מנישואיו הקודמים היו לאבא ארבע ילדים ריי, רונה, רמון ורועי אחי ואחיותי. ואחרי זמן מה אמי ואבי הולידו אותי.
משוב על תכנית קשר רב דורי
בתהליך התיעוד והכתיבה חזרתי בזמן עם סבתי מיום הולדתה ועד היום. בחלק האחרון הגענו אלי נכדתה הקטנה ביותר. אני שבה וקוראת את הסיפורים ששמעתי מפיה וחושבת עד כמה הם מרתקים וכל כך שונים מהמציאות שאני חיה בה היום. סבתא מספרת כי היו להם מפגשים והם הרבו לשוחח אחד עם השני, תרבות השיח וחווית החברותה הייתה הרבה יותר מפותחת והחיים היו הרבה יותר צנועים.
הילדות שלנו מתווכת על ידי מסכים פחות מפגשים ושיחות פנים מול פנים. היום אפשר לדבר באמצעות מכשירים, בתקופת סבתי באו אחד אל השני, לא היו אמצעים טכנולוגיים. במעבר בין הזמנים וההשוואה בינהם גיליתי עולם אחר שהייתי שמחה לחזור בזמן ולחוות אותו. מרגישה שבפשטות ובהווי החברתי שהיה לסבתי במושב היה הרבה קסם.
עברתי עם סבתי תהליך יצירתי ומרתק, היא מלווה אותי מיום הולדתי והקשר עמה מאוד משמעותי עבורי. היא שותפה פעילה בחיי והיום אני מרגישה שזכיתי להיות שותפה גם בחווית ילדותה והתבגרותה בטרם נולדתי, בטרם נולדה אימי ואחיה.
סבתא, זו זכות גדולה להיות נכדתך ולעבור אתך את הפרויקט הזה. הרגשתי שנתנה לנו אפשרות לפתוח דלתות לעולמות חדשים עבורך ובמיוחד עבורי. היה לי תענוג לחלוק אתך את המפגשים וכבוד הוא לי שקבלתי סבתא כמוך.
אוהבת אותך עד מאוד, רום.
תשע"ו
מילון
תנועת המושביםתנועת בת של הנוער העובד והלומד אשר בעבר שימשה את בני המושבים כתנועת הנוער היחידה
ציטוטים
”כמעט פעם בחודש אנחנו 16 אנשים שניפגשים לארוחה ושיחת רעים. כל פעם בבית אחר“