מאגר סיפורי מורשת

שמי מזל גבאי נולדתי בתאריך 1.4.1960 בעיר מקנס שבמרוקו. נולדתי בבית הוריי ויילדה אותי מיילדת. בת לאליעזר ורחל במשפחה 6 אחים ואחות. נשארנו 5 אחים ואחות. בגיל שנה עליתי עם משפחתי לארץ ישראל. מסיפורי הוריי היו לנו למעשה חיים מאד טובים ואמידים במרוקו – בעוד מרוקו עדיין מדינת חסות צרפתית. אחיי הגדולים ממני למדו והשכילו בבתי ספר וחיינו חיי רווחה , אך בשנים האלו כשברקע קמה מדינת ישראל (מה שעורר התרגשות רבה בקרב יהודי מרוקו ), החל מאבק לאומי מרוקאי בממשל הצרפתי שהביא לעצמאותה של מרוקו – חלה הרעה בבטחון היהודים במרוקו.

בשנים אלו בוצעו פיגועים כנגד מטרות הממשל הצרפתי ואף נגד היהודים שזוהו עם הממשל הצרפתי. גם בעיתונות החלה הסתה כנגד היהודים, טבחים ופרעות אשר הגבירו את חששם של יהודי מרוקו ויחד עם זאת הגבירו את רצונם לעלות לארץ ישראל.

מה שהכריע את הכף וגרם להוריי לעזוב את מרוקו ולעלות ארצה היה הפגיעה במוסדות החינוך בהם למדו 5 אחיי הגדולים באוקטובר 1960, שליש מבתי הספר כי"ח – כל ישראל חברים, הולאמו על ידי הממשלה המרוקאית. הבעיה הגדולה הייתה שעם החלטתם לעזוב את מרוקו, חל איסור מוחלט על עליה לארץ ישראל מתוך קנאות וזעם של המוסלמים, שראו בעליה כחיזוק של מדינת ישראל הצעירה.

הצהרת שר הפנים של מרוקו דריס מחמדי בשנת 1956: "הממשלה לא מוכנה לאשר את יציאתם של יהודים מהמדינה וגם לא מוכנה לאפשר להם להוציא איתם את הרכוש שצברו".

בשנת 1959 הציונות הוצאה אל מחוץ לחוק והוגדרה כפשע חמור על ידי הממשל המרוקאי.

העלייה לישראל

הוריי היו נחושים  לעלות לארץ ישראל ועלו בעלייה בלתי לגאלית. נאלצו לצאת מהמדינה בחשאי דרך הים בלבד בספינות מעפילים. יצאנו הוריי 5 אחיי בגילאי 3-14 ואני בת שנה וחצי .. ללא רכוש ומעט בגדים במזוודה ממרוקו לאיטליה. שם גרנו בעיר נמל בדירת מסתור במשך 8 חודשים עד שישראל שלחה פעילים – אנשי מוסד, שהבריחו אותנו מאיטליה לישראל … בשנים אלו עד 1967 עלו 300,000 יהודים ממרוקו לישראל. מנמל חיפה שלחו אותנו לעיר בית שאן – שם גדלתי והתחנכתי. בית שאן שוכנת סמוך לגבול ירדן.

אירוע משמעותי שקרה לי בילדותי – מלחמת ששת הימים

בשנת 1967 פרצה מלחמת ששת הימים, הייתי בת 7 תלמידה בכיתה ב'. גרנו 8 אחים וזוג הורים בדירת 2 חדרים, כולנו נוכחנו בבית בזמן שנפלה קטיושה על הבלוק שגרנו בו. למזלי הטוב היינו בחצי הבלוק שלא נפגע, אבל אחד השכנים שלנו נילכד בהריסות ומת. במלחמה זו נפגעו הרבה מתושבי בית שאן אשר גרים סמוך לגבול ירדן וגם הרבה מצאו את מותם. האירוע השפיע על חיי מאוד, במשך ילדותי פחדתי לישון לבד ופחדתי ללכת לחברים ולבית הספר, כל רעש קטן הבהיל אותי.

למרות הכל תמיד דאגתי ללמוד כמו שצריך ולצבור ידע 

יזמות צעירות

כילדה אהבתי מאד לשחק: שבע אבנים, קלאס, תופסת ועוד.. היתה לי חברה אחת טובה בבית הספר שקראו לה אריאלה ועוד שלושה חברי שכונה. התחביבים שלי: קריאת ספרים. אני ואריאלה היינו נוהגות להקים דוכן מכירות כאשר כל אחת היתה מביא חפץ כל שהוא מביתה היתה מעמידה אותו למכירה, בכסף שאספנו הינו קונות ארטיק.

הזוית האישית

סבתא מזל: היה לי כיף במשך כל מפגשי תכנית הקשר הרב דורי. הפרויקט קירב אותי יותר לנכדים שלי ולתקופת ילדותי.