מאגר סיפורי מורשת

שנות הילדות

שמי חנה חיה קורצוויל. נולדתי בשנת 1950 תש"י להוריי יוסף צבי ופעשא ז"ל רייכנטל, בעיר ניו-יורק בארצות הברית. הוריי היגרו לארצות הברית  אחרי  מלחמת העולם השנייה. הם הגיעו מפולין שנתיים לפני שנולדתי. נקראתי חנה – על שם סבתא מצד אמי וחיה – על שם אמו של קרוב משפחתי שלא היו לו ילדים. יש לי אח אחד בשם יהודה, שנקרא על שם סבתא שלי איטא, איטא זה יהודית ויהודה אח שלי היה הנכד הראשון שנולד לאחר שהיא נפטרה.

עליתי לארץ בגיל שבע ולכן החמצתי את כל השירים הישראליים שלימדו בגנים. בנערותי אהבתי לשיר שירים באנגלית- שפת האם שלי. אהבתי לשחק במחבואים, חמש אבנים, גולות, חבל וקלאס. בחורף היינו אוהבים לצייר עיגול על אדמת הבוץ ולחלק אותו לחלקים. כל ילדה קיבלה חלק והייתה צריכה  לקלוע אבן לשטח של חברתה כך "כבשנו" וניצחנו. גם משחק מחניים היה אהוב עלי מאוד.

בכיתה ז' עברתי ללמוד בתיכון בית יעקוב בבית ספר "אולפנט" בתל אביב, שם התחלתי את החיים החברתיים שהיו מאוד מאד טובים. גם המורות היו מקסימות. התחברתי לשלוש חברות טובות מאד, כך שעד סוף כיתה י"ב היינו בקשר כמו אחיות, דבר שמאד השפיע על האישיות שלי ועד היום יש לנו קשרי ידידות עמוקים. זה נתן לי להבין שחברה וחברות טובות זה דבר מאוד חשוב ולא סתם כתוב בפרקי אבות: "קנה לך חבר" ו"אמור לי מי חברך ואומר לך מי אתה".

במשפחתנו תבשילים מיוחדים לשבת ולחגי ישראל. בשבתות אני מבשלת געפילטע פיש  בתוספת חזרת (משתדלת). במשפחתנו נהגו שלא לאכול בשבת סלטים כמו סלט ירקות חי ועוד סלטים למיניהם מכיוון שהיינו רגילים לאכול בימי חול ולכן הקפידו הוריי על מאכלים קבועים ומיוחדים רק לשבת, כמו געפילטע פיש, מרק עוף עם אטריות וקניידלאך, חמין, קוגל, וקומפוט לקינוח, כל זה כדי לייחד את השבת מיתר ימי השבוע.

שלוש פעמים בשנה הקפדנו לאכול קרעפלאך –כיסונים מבצק ממולאים בבשר. בילדותי ידעתי רק שמכינים אותם ביום שמכים בו מלקות, בערב יום כיפור-  נותנים מלקות בתפילת מנחה, בפורים כשמכים את המן ובהושענא רבא, כשחובטים את הערבות.

מלחמות

בשנת תשכ"ז פרצה מלחמת ששת הימים, באותו זמן הייתי בארצות הברית ועקבתי אחרי מלחמת הניצחון הזו עשרים שעות בצפיה בטלויזיה. המלחמה מאוד השפיעה עליי ועוררה בי געגועים עזים לארץ ישראל. מיד אחרי המלחמה חזרתי לארץ. אני זוכרת גם את מלחמת יום כיפור שהייתה הקשה לכל עם ישראל עם אבדות קשות. במלחמת לבנון בעלי השתתף כחייל קרבי והיה רחוק מהבית, הוא היה בלבנון ורק אחרי שלושה שבועות חזר. אני נשארתי בכל התקופה הזאת לבד עם חמישה ילדים.

נישואיי

התחתנתי בשנת תשכ"ח בהיותי בת תשע-עשרה. החתונה התקיימה באולמי תל-אביב עם התזמורת המפורסמת של מוסא ברלין. זו הייתה חתונה גדולה בהשתתפות כשש מאות וחמישים איש. החתונה הייתה במתכונת חב"דית שהייתה שונה מכל החתונות שהכרתי במשפחתי, והייתה הראשונה במשפחה המורחבת שלנו. בחתונה ניגנו את הניגון "ארבע בבות" והחתן אמר "מאמר"  היו  הרבה ריקודים, אוכל, ובסך הכל היה שמח.

הקשר שלי עם הרבי מליובאוויטש

מגיל שבע השתתפתי בקייטנות חב"ד ומאז אני מחוברת לרבי מליובאוויטש ולתורתו. למדתי בתיכון בית יעקב ומאד רציתי להיות עובדת סוציאלית, אבל מקצוע זה נלמד רק באוניברסיטה, ולא רציתי ללכת ללימודים בכיתות מעורבות. כשנכנסתי לרבי ליחידות, שנתיים אחרי החתונה, כתבתי לרבי בפתק שאני מאוד רוצה ללכת ללמוד עבודה סוציאלית, אבל היות ומסגרת הלימודים מעורבת לא הלכתי ללמוד שם. הרבי ענה לי שאותו גדר פריצות של בנים ובנות לפני החתונה יש גם אחרי החתונה, ושאני אנסה ללמוד בקורסים ולא לימודים רשמיים.

קייטנת חב"ד בה השתתפתי

העבודה

כשחזרתי לארץ, למקום מגוריי בנחלת הר חב"ד קרית מלאכי, מיד צילצל אלי הרב הרטמן, שעבד במועצה, ושאל אותי אם אני רוצה להיות עובדת סוציאלית? מיד עניתי בחיוב. עבדתי שנתיים כעובדת סוציאלית, לאחר מכן התגלה לנו שבתי הבכורה רבקה היא כבדת שמיעה. בעקבות זאת עשיתי תפנית והחלטתי ללכת ללמוד חינוך מיוחד.

משפחתי

יש לי בלי עין הרע שמונה ילדים, מתוכם שניים מילדיי שליחים של הרבי מליובאוויטש. מנחם בני שיחי' שליח באוקראינה ועדינה בתי שליחה בהר אדר. למנחם באוקראינה אנחנו כמובן, מאוד מתגעגעים אך מלאים בסיפוק על השליחות שלו.

הילדים, הנכדים והנינים ממלאים את כל חיי בשמחה וסביב זה אני כל היום, חושבת ומסייעת במה שאני יכולה. הילדים מגיעים אלי לשבתות, ולפעמים גם הנכדים הנשואים והנינים מגיעים אלינו  עם הנינים להתארח בשבתות.

הזוית האישית

גם עכשיו שאני כבר גמלאית, סדר יומי עמוס, אני מתנדבת פעמיים בשבוע בתלמוד תורה של חב"ד בנים ומסייעת בהוראת הקריאה בחשבון, זאת בעקבות התשובה הברורה והחדה שקיבלתי ב"אגרות קודש" פעמיים באותו מכתב. המסר היה לא להפסיק את ההוראה, ולהמשיך מתוך שמחה ואז ההוראה לתלמידים תהיה טובה יותר ולי זה יוסיף בבריאות.