מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

סבתא לאה והקמת מדינת ישראל

לאה וכינרת גלמן
לאה בהיותה בת 4
נולדנו ביחד אני וישראל

לאה גלמן היא אישה בת 69, אמא ל-2 בנים וסבתא ל-8 נכדים.

לאה נולדה ב-23 בפברואר, 1948 בישראל במושבת הבילויים גדרה כחודשים לפני קום המדינה, בבית בו התגוררה משפחתה וגרה בו עד היום. מכיוון שהתקופה היא טרום הקמת המדינה וטרום מלחמת העצמאות, התחוללו באיזור קרבות עם אויבנו הערבים שבאו מדרום הארץ והיו קרובים מאד לגבולות המושבה גדרה, לא ניתן היה אפילו לחצות את הכביש הראשי כדי להגיע לבית החולים הקרוב ברחובות. לכן הרופא המיילדת היה צריך לשהות ולהמתין בבית המשפחה עד לרגע הלידה.

לאה קרויה על שם סבתא רבא שלה, שם הנעורים שלה היה רוזנבלט שפירושו ברוסית-"עלה שושן". להוריה של לאה קראו רחל ואברהם, האם רחל אף היא ילידת הארץ והאב אברהם שכינויו "אברשה" יליד אוקראינה, שעלה לארץ בשנת 1932כחלוץ יחד עם קבוצה צעירים במסגרת תנועת הכשרת היישוב, שמטרתה לבנות, להקים ולהגן על הארץ.

מכיוון ש"אברשה" אבא של לאה בא ממשפחה ציונית שהייתה לה זיקה חזקה לעלות לישראל, הוא הצליח לאחר תקופה קצרה, להעלות את כל בני משפחתו – הורים ואחים לארץ לפני עלית היטלר לשלטון ולפני השואה האיומה. ואילו רחל, אמא של לאה שאף היא ילידת גדרה השתתפה בצעירותה בפעילויות מבצעיות לשמירה על הישובים באיזור גדרה. היא היתה נערה ואישה שעסקה גם בפעילויות חברתיות רבות כמו פיקוד על סניף "מכבי צעיר" גדרה, ניהול סניף ויצ"ו (ארגון נשים ציוני בינלאומי) בגדרה ופעילה בארגון אמהות עובדות ועוד.

המשפחה הגרעינית של לאה מונה חמש נפשות, הורים ושלושה אחים, נעמי האחות הבכורה, לאה האמצעית והאח הצעיר בן ציון. אירוע מיוחד שאירע בילדותה, קרה במהלך מלחמת השחרור (העצמאות), כשלאה היתה בת כחודשיים נשמעה אזעקה בעת שאמה וסבתה עשו לא אמבטיה, סבתה עטפה אותה במהירות במגבת והן רצו חיש מהר למקלט שהיה בבית השכנים הסמוך. ההלם היה רב כשהמגבת נמצאה ריקה מתינוקת, ברם המזל שהיא נשמטה על המיטה ונשארה שם עד שבאו לאסוף אותה. הסיפור הזה מלווה את לאה עד היום ואף המגבת האמורה נשמרה אצלה עד לאחרונה.

מכיוון שזו הייתה תקופת מלחמת העצמאות, הערבים היו קרובים לגדרה, מטוסים מצריים הפציצו את האיזור, ואב המשפחה היה מגויס והשתתף במלחמה, החליטו ההורים של לאה שאמה, אחותה והיא יעברו להתגורר תקופה מסוימת עד יעבור זעם לבנימינה אל בית הדודים של אימה (שהם גם הוריו של הפזמונאי המפורסם, אהוד מנור ז"ל). לאחר הרגיעה חזרה המשפחה לגדרה והמשך ילדותה של לאה הייתה מקסימה וכמובן כילדה לא חוותה את הקשיים באותה תקופה בארץ, תקופת הקמת המדינה.

המשפחה התגוררה בבית פרטי בעל 3 חדרים וחצר גדולה. משפחה יפה ושמחה,תוך ציון שכולם אהבו את הגינה הגדולה ולמעשה רוב הפעילויות החברתיות והמשפחתיות התקיימו מחוץ לבית בגינה עצמה על הדשא, מתחת לעצים רחבי צמרת וערוגות פרחים וירקות שהיו בעיקר פרי טיפוחה של אמה של לאה. בימי שישי הבית כולו היה מוצף בפרחים

%d7%9c%d7%90%d7%94-%d7%91%d7%aa-8-%d7%97%d7%95%d7%93%d7%a9%d7%99%d7%9d-%d7%a0%d7%a2%d7%9e%d7%99-%d7%91%d7%aa-5
רעננים מן הגינה.

במרחב הציבורי היו כל השירותים הכרחיים כמו בית הכנסת ששימש מרכז חברתי לאנשי המושבה לנוער ולילדים, מרפאה, צרכניה, גני ילדים, בתי ספר, ספריה, בית העם ובית קולנוע, בית מכבי צעיר, מתקנים ומגרשי משחקים, כדור סל וכדורגל, בריכת שחיה וכו'.

המשפחה המורכבת של לאה, סבים/סבתות דודים/דורות בני/בנות הדודים היו נפגשים ומתכנסים הרבה בחגים ובשבתות כל משפחה תרמה את מיטב יצירותיה כמו סיפורים ומעשיות, שירה, תבשילים, מאפים למיניהם ותמיד מתנות לילדים. תקופת הילדות עברה בנעימים ובלי דאגות. ההורים ובני המשפחה הבוגרים מסביב אף פעם לא נתנו הרגשה לילדים שלמעשה החיים בארץ הצעירה שקמה הם לא קלים, הרבה קשיים מדיניים וכלכליים. החיים היו מאד צנועים וכל אחד הסתפק במועט, מוצרי מזון היו נמכרים בצרכניה במסורה, בתקצוב לכל משפחה. רק לימים ככל שהתבגרו הילדים הם הבינו שלמעשה החיים לא כל כך פשוטים. הבנה זו של הילדים, במיוחד ילידי הארץ, הובנה  על ידם במיוחד עם הגעת העולים החדשים הרבים לגדרה, שהיו פליטי השואה ומחנות ההשמדה באירופה.

ללאה כילדה היו תחביבים רבים שהיו נהוגים באותה תקופה כמו, אגירת אוספים שונים, מפיות מקושטות, בולים, עטיפות נייר מסטיק ושוקולד, קופסאות גפרורים, גלויות מאתרים שונים בארץ ובעולם. יבוש צמחים ובעיקר בר, והגדרתם. קריאת ספרים מסדרת "חסמבה" בהשוואה לימינו אלה שהנוער קורא את ספרי "ארי פוטר".  קריאת עיתונים כמו "דבר ילדים" ו"מעריב לנוער". התכתבויות עם בני נוער מכל הארץ שפרסמו את כתובותיהם, בעיתונים אלה, למטרת חליפת חוויות ואולי מאוחר יותר לקיים איתם מפגשים חברותיים. פעילות שהיום לא קיימת בכלל בשל כל אמצעי התקשורת המודרניים והחדישים.

עוד זכורים המשחקים ששיחקו הילדים באותה תקופה, הרבה משחקי חצר כמו: קפיצה בחבל, דג מלוח, שלום אדוני המלך, בלורות (גולות), חמש אבנים, קלאס, חמש מקלות, קלפים, ארץ עיר, משחקי קופסה רבים כמו: נחשים וסולמות, דמקה, שש-בש, שחמט, שבץ-נא, מונופול, מסעות שלמה המלך (שנמצא בידי לאה עד היום ומשחקת עם נכדיה), ועוד ועוד.

החוויה הזכורה ללאה מגן הילדים היא בניית גן ילדים חדש סמוך לבית הספר היסודי, היא הייתה המחזור הראשון בו, הגננת שמה – שרה שהייתה מאד אהובה וחמה ואירחה לא פעם את ילדי הגן בביתה. זכור לה שהגן נצבע בירוק ולבן וכן זכור לה היטב טקס קבלת התעודה לכיתה א'  ושלבשה בו חצאית לבנה וחולצה רקומה, מעשה ידיה אמה להתפאר.

בבית הספר היסודי בגדרה "ממלכתי ע"ש פינס" למדו מכתה א' עד ח'. יש לציין שמבנה בית הספר היה קטן ולא היו מספיק כיתות, לכן, נאלצו ללמוד בו בשתי משמרות בבוקר ואחה"צ. לימים בית הספר הורחב נוספו כיתות והסדר זה בוטל. מהגן עד כיתה ח' למדנו ובילינו אם אותם הילדים ופרט ללימודים בוצעו בבית הספר פעילויות שונות הכוללות עזרה לאותם עולים חדשים שהגיעו לגדרה, התלמידים עזרו להם להתאקלם בכיתות שלנו, בלימודים בלימוד העברית וכמובן מבחינה חברתית. בנוסף המחנכת בהסכמת הורי הילדים והילדים עצמם, הציעה הצעות לשינוי שמותיהם לשמות עבריים, למשל: ילדה שקראו לה 'אנסם' שמה שונה ל-'ענת' או 'הינדה' שונה ל-'הילה'. ללאה היה חשוב להזכיר שאביה לא פעם הצטרף לטיולים שנתיים של הכיתה.

cgkd

עוד בבית הספר היסודי החל מכיתה ו' ואילך הייתה לאה חברה בוועדות שונות כמו בריאות, קישוט ותרבות. בבריאות, התפקיד היה להיכנס לכיתות נמוכות יותר בשעת הפסקת האוכל הגדולה לבדוק שהילדים מוציאים את מפיות האוכל הכריך והפרי שלהם, לבדוק שידיהם נקיות ושהם יושבים בצורה מסודרת ואוכלים ליד השולחן, הייתה מחברת שבה נרשמו כל ההערות. בקישוט ותרבות, המטרה הייתה לקשט את הכיתה ולארגן מסיבות כיתה הן בבית הספר והן פרטיות בבתים כמו בר/בת מצוות, להכין תכנית אומנותית שתכלול חידונים, פליטונים, משחקי חברה, מוזיקה וכו'. בית הוריה של לאה תמיד היה פתוח, ולרוב התארגנות חברתית נעשה בביתה במרפסת הגדולה או בחצר הגינה.

לאה הייתה חניכה בתנועת "מכבי צעיר" גדרה ובמסגרת זו היו פעולות שבועיות שכללו לימוד תרגילי סדר, הרצאות לימודיות בנושאי מדינת ישראל, טקסים למיניהם, טיולים, מחנות ומסעות. בילוי חברתי כמו קומזיצים וסיפורי צ'יזבט (סיפורי בדים). חוגים נוספים בהם השתתפה לאה היו נגינה בחליל, ריקודי עם והחוג העיקרי, ריתמיקה (בלט מודרני), בו השקיעה רבות והגיעה להישגים ואף הוקמה להקה שהופיעה במספר מקומות בתל-אביב.

%d7%a4%d7%95%d7%a8%d7%99%d7%9d-%d7%9c%d7%90%d7%94

בתקופת התיכון לאה למדה ברמת גן בבית ספר אורט במגמה – ניהול משרד ויחסי ציבור. היא גרה יחד עם אחותה נעמי בביתה של סבתא ברכה, אמו של אביה ובקומה מעליהם גרה דודה רות, אחות אביה, עם משפחתה. תקופה זו הייתה מרתקת ראשית, משום שהחיים בעיר שונים מהחיים במושבה גדרה, העולם נראה גדול ורחב יותר. שנית, נרכשו חברים חדשים איתם היא בקשר עד היום, הלימודים היו מרתקים ומעניינים וגם בני הכיתה היו מאד נעימים ומסבירי פנים.

לאחר סיום התיכון, במלאת ללאה 18 שנים, הוריה ערכו לה מסיבת בגרות בחצר הבית והוזמנו עשרות רבות של מוזמנים מגדרה, מהסביבה וכל הכיתה מרמת גן. נתלו שרשראות עם נורות צבעוניות על העץ רחב הצמרת בגינת הבית, אמה הכינה תקרובת עשירה לחברה, מוזיקה וריקודים וגם בירות להעלאת המצב רוח.

זמן לא רב לאחר מכן, התבשרה לאה על אסון, טרגדיה שזעזעה אותה באופן אישי ואת בני המושבה כולה, מורתה לבלט מודרני וביתה נהרגו בתאונת דרכים מחרידה בדרך לירושלים. האישה המופלאה הזו העניקה ללאה כל כך הרבה חום ואהבה במהלך שנים רבות שעד היום עם הזכרה במקרה או שהיא מעלה אותו על דל שפתיה "נשמתה רועדת מכאב".

עוד אירוע מכונן בחייה של לאה קרה מאוחר יותר כשלאה היתה בת 29, אביה הנערץ נפטר כשהיה רק בן 64, לאחר כמה חודשי סבל בשל תאונת דרכים שלא באשמתו, מקרה של "פגע וברח" הפושע הנפשע לא נתפס עד היום! אסון שפגע קשה במשפחה הקרובה והרחוקה כאחד. לאה מספרת שרוחו ליוותה אותה יום יום שעה שעה.

בגאווה רבה לאה מתגייסת לצה"ל – ובשל רקע לימודיה זכתה לשרת בתפקיד בכיר (פקידה ראשית) ביחידה הנקראת "מנהל הסגל", שהייתה אחראית על כל הקצונה בצה"ל. בדיעבד גם הניסיון המקצועי שנרכש בצבא פתח בפניה הזדמנויות עבודה מעניינות ומרתקות.

%d7%a4%d7%95%d7%a8%d7%99%d7%9d-1962
בעת השרות פרצה "מלחמת ששת הימים" 1967. זו הייתה המלחמה הראשונה שחוותה כבוגרת וזה לא היה קל למרות הניצחון ושלא הייתה בשדה הקרב, כל יום ראתה את תוצאותיה האכזריים בצורת דוחות קרים מי לחיים ומי לנפגעים. זו גם הייתה הפעם הראשונה שנסעה הביתה ומהבית לבסיס בטרמפים וההרגשה לא הייתה נעימה, פשוט מהסיבה שהחיילים שעצרו לה באו משדה הקרב מלוכלכים ומאובקים והיא מהבית, נקייה,מצוחצחת ושבעה. לאה ביקשה לציין חוויה נוספת מתקופת המלחמה והיא בעת שהותה בלילה בבסיס במשרד היא כן נלחמה השאלה עם מה או עם מי – ובכן עם כיבוי האורות, שכן היתה האפלה, החלו להתעופף כל הג'וקים הענקיים כמו מטוסים ואת הלילה היא העבירה בישיבה עם שמיכה מעל הראש, זה מה שנקרא עינוי.

בשעה טובה לאה השתחררה מצה"ל. לא הספיקה לפוש קמעה, הגיע מברק המזמן אותה לתפקיד בתעשייה האווירית למפעל בת אלת"א. היא התקבלה למשרה של המזכירה ראש הנדסת הייצור והיא אהבה ונהנתה מאוד מהעבודה שלה, וכן מאיכות וטיב האנשים סביבה. ברם, מפעל אלת"א עמד תוך שנה לעבור לאשדוד וזה לא הטעים, לכן לאחר כשנה לאה עזבה ובינתיים חסכה כסף, ויצאה את גבולות הארץ לתור באירופה.

לאירופה יצאה בשייט באוניה "תיאודור הרצל" שזו חוויה בפני עצמה, ובדיעבד פרק זה בחיים הוא חשוב, מרחיב אופקים ומעניק ביטחון עצמי. ביקרה במספר ארצות, ראתה בילתה ונהנתה וחזרה ארצה רעננה להמשך הדרך.

שוב צריך לחפש עבודה, והיא נמצאה במשרד לייעוץ ארגוני בתל-אביב שעבד בעיקר עם מוסדות גדולים. צעד נוסף בקידום לימודי ניהול להמשך ההתקדמות. בד בבד חברה מהלימודים הכירה לי חבר, יעקב גלמן שלימים יהפוך להיות אב ילדיי. יעקב היה סטודנט בטכניון ובשנת 1970 התחתנו כשהייתי בת 23, ועברנו לגור בחיפה עד לסיום הלימודים. בחיפה שימשתי כמזכירת מנכ"ל מספנות ישראל וגם שם הכרתי ולמדתי תחום חדש, ב-1973 יעקב סיים את הלימודים וגם בננו הבכור 'רן' נולד והגיע הזמן לחזור לרמת גן. כך נעשה אך משהו השתבש, פרשה "מלחמת יום כיפור" וכזוג צעיר חסר אמצעים עם תינוק ולאחר שיעקב גוייס, הוחלט שלאה ורן שהיה בן כארבעה חודשים, יחזרו לגדרה עד תום המלחמה כשיעקב ישתחרר מהצבא וכך היה. בשנה 1977, נולד בנה השני של לאה 'אבי' שנקרא על אביה 'אברהם'. בשנת 1980 עברה המשפחה לגור ברעננה. ושם היא גרה עד היום.

תמונה 1

עם החזרה לבית ברמת גן, לאחר מלחמת יום הכיפורים, לאה מצאה עבודה במשרד עורכי פטנטים "ריינהולד כהן ושותפיו" הגדול ביותר בארץ שהוקם בשנה 1934 ושם עבדה 38 שנה עד ליציאתה לגימלאות. במהלך השנים התקדמה בתפקידים עד לאחרון, מנהלת מחלקת הטכנולוגיה והעוזרת האישית של שותפה בכירה, ראשת מחלקת הטכנולוגיה. יצויין כי תפקיד זה הצריך ידע וניסיון רב בחוקים והליכים משפטיים ועדכון יום יומי, קשר עם לקוחות מהשורה הראשונה של מדענים מהארץ ומהעולם. קשר הדוק עם הצוות הניהולי במשרד, אין ספק שזה היה מקום עבודה מרתק ומעשיר לאורך כל השנים. גם במקום עבודה זה עסקה לאה ברבה פעילויות חברתיות (כמו בית הספר).

במהלך שנות העבודה במשרד האחרון, לאה למדה במדרשה לאומנות ברמת השרון "תולדות אומנות ואריגת עמים" תחום מעניין ומרתק הן מבחינת הרחבת האופקים והן מבחינה יצירתית. היא חשבה לעסוק בתחום זה בשעות שלאחר העבודה במתנסים או בהדרכה כמו בריפוי ועיסוק, ואו שיהיה לה תחום נוסף לעיסוק עת יציאתה לגימלאות.

במהלך השנים לאה טיילה בחו"ל מספר פעמים, בארצות אירופה השונות, ארצות סקנדינביה, רוסיה, מקדוניה, ספרד, מרוקו, ירדן, פיליפינים, תיאלנד, סין הונגקונג, ארה"ב, קנדה ועוד. כל הביקורים והטיולים היו למטרת נופש וחופש.

בשנת 2014 יצאה לאה לגמלאות ומשתדלת למלא את זמנה בכל תחביביה. קריאת ספרים רבים, הצגות סרטים, ארועים באוניברטיסה הפתוחה ברעננה, חוגי מודעות, חוגי גיאוגרפיה, טיולים, מפגשים עם חברים ומתקופות שונות בחיים, והכי חשוב בילוי ועם הנכדים.

מתנדבת בתנועת של"מ – (שירות לאומי מבוגרים) בנושא של "קריאה בהנאה", זו התנדבות המתקיימת יום בשבוע בבתי ספר יסודיים בכיתות א' ו-ב'. הפעילות היא הקראת סיפורים לילדים ויצירת עבודות יצירה איתם בעקבות הסיפור שנקרא או כל נושא אחר שנבחר. המטרה, לעודד ולסקרן ילדים לקרוא ספרים על מנת להעשיר ולפתח את שפתם ורכישת ידע חדש.

לסיכום:

ללאה שני בנים, רן – גר באורנית ולו 4 בנות; אבי גר בשילת ולו 3 בנות ובן. כל שבועיים נפגשים כולם יחד אצל סבתא-לאה ברעננה לארוחת שבת. בשבתות אחרות לאה מבקרת אצל אחד מהבנים ולפעמים מצטרפים כולם יחד אצל מי מהבנים. חוץ מזה מתקיימים גם ביקורים במהלך השבוע. חשוב לציין לשמור על קשר הדוק וקבוע ביום יום בחגים ובמועדים והכל להידוק ואיחוד המשפחה.

הזוית האישית

עוד חשוב לציין, כל אחד צריך ללמוד להיות ילד עצמאי ועל אחת כמה וכמה בוגר עצמאי. לשם כך, יש ללמוד לחנך את עצמך להיות אדם ישר והגון ונוח לבריות. היום אנו חיים בחברה מאד תחרותית והישגית ולכן כדי להתקדם ולהגיע לעמדות נאותות בחיים יש ללמוד ולהתקדם בחיים.

ואחרון אחרון – סוד קטן – לאה היא הסבתא של כינרת גלמן.

מילון

של"מ
שירות לאומי מבוגרים.

ציטוטים

”"בלי ידיעת עמדות מפתח אי אפשר להתקדם בחיים"“

הקשר הרב דורי