מאגר סיפורי מורשת

נולדתי בתל אביב ב 1938 בשכונת ברנר ששכנה בגבול שבין יפו לתל אביב.

בהיותי ילדה קטנה הלכתי לגן בשם "דוגמא" אשר משמש עד היום כגן לילדי השכונה. לאחר מכן התחלתי ללמוד בבית הספר היסודי ע"ש "אליאנס" כיום מרכז סוזן דלל.

באותם ימים עוד שלטו האנגלים בארץ והיו ימים של עוצר לתושבי העיר. העוצר הוטל על ידי הבריטים ומטרתו הייתה דיכוי פעילות קבוצות האצ"ל והלח"י – קבוצות המרי בארץ.

בהיותי בכיתה ד' התקיימה ההצבעה על הקמת המדינה באומות המאוחדות(או"ם) כולנו התכנסנו סביב מקלט הרדיו המשפחתי, כדי לשמוע את תוצאות ההצבעה באו"ם. תוצאות ההצבעה היו 33 מדינות בעד הקמת בית ליהודים ו- 13 מדינות נגד.

בסיום ההצבעה, אני זוכרת את השמחה בשכונה, כולם היו בחוץ מאושרים – "יש לנו מדינה". בבוקר שלמחרת, החלו שכננו הערבים (שכונת מנשיה) לתקוף את השכונות היהודיות אני זוכרת, את קולות הירי והפגזים. זו הייתה תחילת מלחמת השחרור. בעקבות המצב הועברנו ללמוד בגימנסיה הרצליה שהיא בית החינוך העברי הראשון בארץ ישראל ושכנה ביפו.

בוקר אחד בזמן ההפסקה ראינו מפגש של לוחמי הפלמ"ח מסקרנות של ילדים נגשנו אליהם הם שיחקו אתנו ואז יצאו לדרכם היו אילו לוחמי יחידת הליווי של הפלמ"ח אשר ליוו את השיירה שניסתה לפרוץ את המצור לירושלים. למחרת בבוקר נודע לנו שרובם נהרגו בקרב בדרך לירושלים. אלו אותם בחורים צעירים שהמשורר חיים גורי כתב את השיר הנודע "באב אל וואד" ויפה ירקוני שרה אותו.

עד היום בכל פעם שאני שומעת את השיר צמרמורת עוברת בגופי ודמע יורדת מעיניי ואני נזכרת באותם בחורים צעירים אשר נהרגו בדרך לירושלים. לוחמים אלו נהרגו במסגרת שבוע השיירות שקדם למבצע "נחשון" לשחרור ירושלים והסרת המצור ממנה.

לצערי עברתי עוד הרבה מלחמות וצער על בחורים צעירים שנהרגו במלחמות. אני מקווה שיום אחד האובדן והצער יפסקו ושיהיה שלום.

העשרה

מבצע נחשון הוא מבצע במסגרת מלחמת העצמאות, שהחל בליל 5–6 באפריל 1948 והסתיים ב-15 באפריל. מטרתו הייתה לפרוץ את המצור החלקי על ירושלים, יצירת ציר מאובטח, ארגון, ביצוע, העברה ואבטחת שיירות אספקה ותגבורת לירושלים.

תשע"ו  2016