מאגר סיפורי מורשת

קיבוץ יחיעם עולה לקרקע בשנת 1946 .הקיבוץ נוסד בנובמבר 1946 על גבעה מסולעת ותלולה לרגלי חורבות

מבצר צלבני בגליל המערבי. המבצר כונה ע"י הערבים קלעת ג'דין. (מבצר השדים)

 

"קיבוץ יחיעם הוא קיבוץ מזרם "הקיבוץ הארצי השומר הצעיר" הנמצא בגליל המערבי, כ-13 ק"מ מזרחיתלנהריה. הקיבוץ עלה לקרקע ב-26 בנובמבר 1946, והוא קרוי על שם יחיעם ויץ שהשתתף בפיצוץ גשר א-זיב בליל הגשרים ונפל בקרב יחד עם עוד 13 מחבריו." ויקיפדיה

 

 

 

הערבים החלו לתקוף את הישובים היהודים וביניהם גם את יחיעם. חברי יחיעם  הצליחו למנוע את כיבוש הישוב כשהם מתבצרים בעיקר בשרידי המבצר, אבל נשארו מכותרים ומנותקים מכל אפשרות לקבלת אספקה לצורכי

מחיה והגנה. בנוסף לקורבנות הקרבות סבלו המגינים מרעב וצמא.

 

השכנים הדרוזים מן הכפר ג'ת הצליחו תוך סיכון עצמי רב ובמאמץ אדיר לטפס אל המבצר ולהביא מעט מן המזון שלהם לנצורים. בכ"ז אייר תש"ח הוסר המצור על יחיעם ובהמשך שוחרר הגליל כולו. בשנת  1957 הגיעה יהודית ליחיעם והחלה לעבוד בענף הטבק. גם סבא יוסי מגיע ב 1957 לקיבוץ ומתחיל לעבוד בענף הבקר לבשר וברפת לחלב. סבתא יהודית התגייסה לצבא ובסיום הטירונות התחתנה עם  סבא יוסי. בקיבוץ נולדו שלושת ילדיהם: מיכל, עמית, ויעל ( אמא של גל ). אחרי שסבתא יהודית השתחררה מן הצבא  היא התחילה לעבוד כמטפלת בגיל הרך במערכת החינוך של הקיבוץ.

החינוך בקיבוץ היה באותם ימים חינוך משותף בו הילדים מרגע היוולדם לא גרו עם ההורים אלא גרו עד כיתה ו'

בדיור נפרד בקיבוץ. כאשר יש להם מספר שעות איכות ביום לבילוי עם ההורים לאחר שההורים שבו מן העבודה. מכיתה ז' ועד כיתה י"ב  עברו הילדים להתגורר וללמוד במוסד חינוכי אזורי והיו נפגשים עם ההורים רק

בסופי השבוע ובחגים. כל ההחלטות החשובות בקיבוץ התקבלו באופן דמוקרטי ב"שיחת הקיבוץ" של כל חברי הקיבוץ.

הרוב הגדול של עבודות המשק הקיבוצי נעשו ע"י חברי הקיבוץ. כל ערב היו החברים בודקים לאיזה ענף שובצו

ליום המחרת. לאחר שממשלת ישראל החליטה לפרק את הרפתות במשקי ההר, יוסי עבר לעבוד בתפקידים

שונים בעיקר במטע הבננות.

בקיבוץ הייתה פעילות תרבותית נרחבת ויהודית ויוסי נטלו בה חלק יהודית בחוג ריקוד ותנועה ויוסי בחוג

הדרמטי. בשנת 1970 סבתא יהודית וסבא יוסי עברו מן הקיבוץ לראשון לציון והיום הם גרים ברעננה.

 

ניגשנו לעבודה הזאת ברצון רב, ראשית כי שמחנו לבלות זמן של עבודה משותפת עם נכדתנו האהובה גל,

גם בגלל התחושה שככל שהזמן חלף פער הדורות בכל התחומים הולך וגדל.שמחנו למצוא את הרצון הטוב,

והאווירה הנעימה שהשרו חברות הצוות המנחה ( שלא לדבר על ההדרכה המחכימה בהכנת המצגת ).

יש לשער שלכל יהודי שחי ב 80-70  השנים האחרונות יש הרבה מה לספר. אנחנו בחרנו לספר על קטע

קצר בחיינו בקיבוץ יחיעם.