מאגר סיפורי מורשת

השכונה שלי

אני נולדתי בעיר פתח תקווה בתחילת שנות החמישים. גרתי בתחילה ברחוב רוטשילד סמוך לשוק של פתח תקווה. בעיר היו אז הרבה שטחים פתוחים ושדות פורחים עם הרבה מאד פרחי בר שהיום מאד נדיר לראותם בעיר. באותה תקופה לא היה החוק האוסר על קטיף פרחי בר ואנחנו כילדים היינו הולכים "לשדה" ומסתובבים בין הפרחים וקוטפים. היינו קוטפים כלניות, סביונים, תורמוסים, חרציות ועוד… בייחוד  אחרי הגשמים היינו מסתובבים בשדה וריח האדמה הטרייה עדין באפי. יש ריח מיוחד לאדמה אחרי הגשם  הראשון והוא חלק מזיכרונותיי. באותה תקופה לא היו כל הטכנולוגיות שקיימות היום כמו: טלוויזיה, מחשב, אייפדים, פלאפונים וכו', לכן היינו מחכים לשעה 16.00 אחה"צ כדי לרדת לחצר ולשחק. היינו משחקים בהרבה מאד משחקי חצר כגון: סבתא סורגת, שלוש מקלות, קלאס, מחבואים, תופסת, משחקי כדור, דג מלוח, גומי ועוד…  היינו מטפסים על עצים שהיו הרבה מאוד בסביבה ואח"כ נכרתו כדי להקים בניינים רבי קומות.

מאחר והיו הרבה שטחים פתוחים ורחבים והאזור לא היה מיושב כמו היום, היינו שומעים בלילות את יללות התנים והשועלים ואני זוכרת שכשהיינו ילדים פחדנו מאד.

גדלתי בעיר פתח תקווה ובה למדתי בבית ספר עממי "סלומון", שם הייתי מחזור א' ואח"כ  בתיכון  שניקרא "מכינות פדגוגיות שליד סמינר שיין".

בעיר פתח תקווה התחתנתי ובה נולדו לי ילדי. גם ילדי למדו וחונכו במוסדות שבעיר. בי"ס עין גנים הוותיק, תיכון ברנר, חטיבת פיינשטיין וחטיבת רשיש וכן, תיכון אחד העם.

לאחר לימודי בתיכון המשכתי ללמוד באוניברסיטה שם למדתי כלכלה וגאוגרפיה .במסגרת לימודי הגאוגרפיה יצאנו לטיול לשבוע ימים  בחצי האי סיני. זה היה כ-4 שנים אחרי מלחמת ששת הימים. במסגרת הטיול טיפסנו על הר שעל פי ההשערות זה הר סיני עליו טיפס משה לקבל את התורה. הגענו עד ראס מוחמד בדרום וישנו פשוט בשטח על החולות.

שואה

סיפור המשפחה שלי מתחיל בפולין וברוסיה. אבי הגיע לארץ מפולין מעיירה שנקראת אופטוב. רוב תושבי העיירה נספו בשואה רוב משפחתו של אבי נספו במחנה ההשמדה טרבלינקה (על פי דפי עד ביד ושם שמילאה סבתי בשנת 1956). אבי הגיע לישראל מפולין לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה, בהיותו בן תשע עשרה עם הוריו. הם הגיעו לארץ בשנת 1936 באוניה מנמל קונסטנצה שברומניה. אחיו הנשואים וילדיהם נשארו בפולין ולא הצליחו להביאם ארצה בשום דרך חוקית או בלתי לגאלית. הם נשארו בפולין לימים נודע כי כולם נספו במחנה השמדה טרבלינקה. אני גיליתי את אותם דפי עד רק במקרה לפני מספר שנים בלבד. בבית הקברות בחולון קיימת מצבה לזכר נספי העיר אופטוב. ניצולי העיר היו מתכנסים כל שנה לזכר הנספים. כיום מתכנסים בני הדור השני. כמו כן יצא  ספר זיכרון של העיר, המספר את תולדות העיר, תושביה, מוסדותיה, עסקניה ורבניה, כולל תמונות מימיה הפורחים של העיירה. יש ברשותי תמונות מקוריות של חלק מהנספים, בני משפחתי, אותם אני מתכוונת למסור ליד ושם.

בית ומשפחה

סיפור  המשפחה שלי מתחיל בפולין וברוסיה. הוריה של אימי הגיעו לארץ מרוסיה מהעיר ברדיצ'ב בתחילת המאה העשרים. לאחר נדודים במושבות הראשונות ברחבי הארץ ולאחר תלאות רבות  שעברו, נשאו ועברו לגור בשכונת מאה שערים שבירושלים שהייתה שכונה חדשה לאחר היציאה מחומות העיר העתיקה. שם נולדה אימי.

דוד של אימי, זכריה חיותמן, היה בין מקימי העיר מטולה . ( במוזיאון ראשונים שבעיר מטולה ישנה תמונה שלו ושל אשתו.) לאחר מכן נקרא ע"י דיזינגוף  לבוא לתל אביב ולעזור בהקמת העיר. הוא היה בין מקימי העיר תל אביב.  הוא היה בין שישים ושתיים המשפחות הראשונות שהגרילו שטחים בעיר  ע"י צדפים. כמו כן ישנה מצבה בשדרות רוטשילד בתל אביב  ובה שמות כול מקימי העיר וגם שמו של זכריה חיותמן  דוד של אימי, חרות שם.

אימי רחל נולדה כאמור בשכונת מאה שערים בירושלים. לפני נישואיה עבדה כמטפלת בילדי הרופאים במרפאת שטראוס בירושלים. אחת המרפאות הראשונות בעיר. אימי זכרה היטב את ההפגזות על השכונה מצד הירדנים לפני הקמת המדינה ואת החיים הקשים בירושלים תחת המצור על העיר שהטילו הערבים  ופגעו  בשיירות המזון שעלו לעיר.

היא זכרה היטב את החיים תחת מחסור במזון ומים. בחצר הבית היה בור מים ממנו היו מעלים את המים בדלי לכול צרכי הבית והניקיון. (לא היה ברז מים כפי שיש היום).

אבי ישעיהו הגיע לארץ מפולין בשנת 1936 באוניה מהעיר קונסטנצה שהיום נמצאת ברומניה.

לפני נישואיו גר אבי בשכונת התקווה שבתל אביב, שם הקים יחד עם אביו מאפייה. גם סבי היה אופה בפולין וגם המשיך בארץ לעסוק בזה. את הלחם היו מחלקים בתחילה בסלים מבית לבית ואח"כ בעזרת סוס ועגלה. בהמשך מכרו גם לחנויות מכולת. באותה תקופה שלטו הבריטים בארץ והטילו מידי פעם עוצר על תושבי הארץ לאחר כול אירוע חריג של המחתרות. עד שנבנתה המאפייה בשכונת התקווה עבד אבי במאפיה הראשונה שהוקמה בפ"ת. בגלל העוצר נאלץ לא פעם להישאר בעיר ולישון במאפייה.

כשנישאו  הורי עברו לגור בעיר פ"ת שם נולדנו אני ואחי.

סרטון משפחה

קישור לסיפור: "מאירופה לישראל"

הזוית האישית

נהנינו מאוד מהתכנית, בעיקר להכיר יותר אחת את השניה.