מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

סבתא גניה צ'רנוברוב עולה מליטא לישראל

סבתא גניה ואני בקשר הרב דורי
סבתא גניה בצעירותה
מסופר על חייה של סבתא גניה - ילדותה, עלייתה לארץ וחייה כיום

נולדתי ב-10/10/1946 לאמי בריינה ולאבי צבי בעיר שאולי בליטא. נולדתי בשם גניה רוזמייטיס. קראו לי על שם סבתא שלי שנספתה בגטו שקראו לה הני. לסבא שלי (שגם הוא נספה בגטו) קראו קטריאל. אני דוברת ארבע שפות: עברית, רוסית, ליטאית ויידיש. 
בסיום בית הספר הלכתי  ללמוד במכללה ולא סיימתי אותה כי נישאתי  בשנת 1967 לחיים צ'רנוברוב. אחרי החתונה עברתי לגור בלטביה בעיר ריגה שם עבדתי בתור טכנאית בניין עד 1971. החתונה הייתה באולם בשאולי זה היה אולם עם וילונות אטומים על החלונות, כדי שלא ידעו שיש שם חתונה של יהודים.
טסנו ממוסקבה לווינה, ובווינה היה 20- מעלות. כשהגענו לבן גוריון בישראל היה חמסין נוראי, והיה קשה לנו  להסתגל מ20- מעלות ל30+ מעלות. הגענו לבית דודתי היינו לילה אחד אצלה ועברנו לכרכור. פחדנו: איך נסתדר בארץ בלי שפה ועם ילדה קטנה ?!  
בשנת 1971, כשעלינו ארצה עם בתנו רינה שהייתה אז בת ארבע, נשלחנו לאולפן בכרכור שליד פרדס חנה,  שם למדנו את השפה והתגוררנו שם 9 חודשים. ב-1972 עברנו לרחובות. ב-1973 התחלתי לעבוד במכון ויצמן במחלקה לפיזיקה גרעינית בתור טכנאית. ב-2008 יצאתי גמלאות. 
אנחנו  קיימנו את כל המנהגים למרות שהיינו יהודים בליטא, היינו הולכים לבית כנסת לחגוג את החגים, כל החגים בבית כנסת בעיר שאולי. עשינו סדר פסח לפי כל הכללים, בסתר, כי היינו יהודים. בבית כנסת היו מחלקים מצות למשפחות יהודיות כי לא היה איפה לקנות ובבית היו מחביאים אפיקומן, אבל רק אני חיפשתי כי הייתי ילדה יחידה במשפחה.
אנו התחפשנו בבית אבל לא יצאנו לרחוב עם תחפושת כי זה לא היה נהוג, היינו כל היום חוגגים בבית. אכלנו אזני המן שאמא הכינה, קראנו במגילה ואפילו היו לנו רעשנים.
ישבנו בחצר של הבית עם זוג חברים (בשבת השחורה) ופתאום אמא שלי הגיעה ואמרה: "למה אתם יושבים בחצר? התחילה מלחמה!" כי כל השכנים הצעירים שלה גויסו באותה שבת ובערב שמענו כבר בתקשורת  שהתחילה המלחמה, זה היה ארבעה ימים לפני היום הולדת שלי ה-27. נכנסתי  מאוד ללחץ כי זו הייתה המלחמה הראשונה שלי, כי על מלחמת העולם השנייה  שמעתי רק בסיפורים עצובים ואובדן גדול.
 
מיד ביום ראשון אני וחברתי רצנו לאגור הרבה מזון כי לא ידענו מה מחכה לנו, הינו צריכים לשבת בלילה בלי אורות עם תריסים סגורים. בעבודה שלי במכון ויצמן  המשיכו לעבוד למרות המלחמה, רק שהיו באים לקחת אותנו ולהחזיר מעבודה במוניות ספישל שנסעו בלי אורות, מיד אחרי מלחמה גייסו את סבא לטירונות אחריי טירונות הוא עשה מילואים.
גרתי בעיר שאולי שבליטא ברחוב קפסוקו בית מספר 76  זה היה בית פרטי שהיה שייך לפני המלחמה להורים של סבא רבה  צבי אחריי מלחמה הם חזרו לאותו בית וגם שם עד שנת 1972 ואז הם עלו לישראל , אני עזבתי את הבית בשאולי בשנת 1967 ועברתי לגור בריגה.
יש לי שני בנות: הבכורה-רינה, היא נולדה בליטא בשנת 1967 היא עלתה לארץ בגיל 4 ממש אחרי יום הולדת, חגגנו בתאריך -8.11.71 ומיד אחר כך בתאריך 21.11.71 עלינו לארץ. הבת הצעירה יהודית , נולדה ברחובות בתאריך  31.8.74 . יש לי  חמש בנות ובן אחד וששה נכדים.
 
העשרה
מכון ויצמן: "מכון ויצמן למדע הוא מכון מחקר העוסק בתחומי מדעי הטבע והמתמטיקה שנמצא ברחובות שבישראל. כמו כן, המכון משמש כמוסד אוניברסיטאי, "מדרשת פיינברג", המקבל תלמידים ללימודים אקדמיים לתואר שני ושלישי (דוקטור).מכון ויצמן הינו המוסד השלישי להשכלה גבוהה שהוקם בישראל. המכון, שנקרא עם ייסודו בשנת 1934 מכון זיו, הוקם ביזמתו של חיים ויצמן". ויקיפדיה.
 תשע"ו

מילון

מכון ויצמן
מכון ויצמן למדע הוא מכון מחקר העוסק בתחומי מדעי הטבע והמתמטיקה שנמצא ברחובות שבישראל. כמו כן, המכון משמש כמוסד אוניברסיטאי, "מדרשת פיינברג", המקבל תלמידים ללימודים אקדמיים לתואר שני ושלישי (דוקטור).מכון ויצמן הינו המוסד השלישי להשכלה גבוהה שהוקם בישראל. המכון, שנקרא עם ייסודו בשנת 1934 מכון זיו, הוקם ביזמתו של חיים ויצמן.

שאולי
שאולי היא עיר בליטא , שמעולם לא הכרתי

ציטוטים

”אני רוצה להעביר את סיפור העבר שלי לדורות הבאים“

הקשר הרב דורי