מאגר סיפורי מורשת

אבא של סבתא אסנת – נתן ( סבא רבא)

סבא רבא נולד וגדל בטוניס. הוריו נפטרו כשהיה בן 13. סבא רבא הוא הקטן מבין חמשת אחיו. לאחר שהוריו נפטרו אימצה את סבא משפחה והם דאגו לו לאוכל ולינה. שאר אחיו הגדולים גדלו לבד ועבדו לפרנסתם. כאשר סבא רבא היה בן 14 נכנסו הגרמנים לטוניס. סבא רבא זוכר שהיתה אנטישמיות קשה ביותר, הערבים בטוניס שיתפו פעולה עם הגרמנים, הם הלשינו על היהודים העשירים והגרמנים בזזו את רכושם. היו פרעות קשות ביהודים, התנכלויות, הצקות והרג של יהודים. השלטון היה צרפתי והצרפתים תמיד ניסו לעזור ליהודים אך זה לא היה מספיק. בסופו של דבר האנגלים נכנסו לטוניס ונלחמו בגרמנים עד שברחו ולא חזרו יותר. מקרה קשה שסבא רבא זוכר, יום אחד החלו הערבים לפגוע ביהודים ברחוב, עברו ורצחו כל מי שנקרא בדרכם. דוד של סבא רבא היה באזור והערבים פגעו בו. בעודו גוסס ואשתו מחזיקה בו ובוכה, הוא סימן לה עם היד שתיכנס הביתה, אחד הערבים ראה זאת והרג אותו במקום. כך ישבה אשתו ובכתה עוד זמן רב, הערבים משתוללים ופוגעים ביהודים מסביבה ובה לא פגעו כלל. סבא רבא אומר שקרה לה נס. סבא למד אינסטלציה ועסק במקצוע זה מגיל קטן בתוניס וכאשר עלה לארץ התפרנס ממקצוע זה.

אמא של סבתא אסנת – איילה ( סבתא רבא)

לאבא של סבתא רבא – חממוש, היתה חנות זהב בטוניס, זה היה מקור פרנסתם היחיד. אמא של סבתא רבא – סניורה, לא עבדה מאחר והיתה נכה. סבתא רבא – איילה, היתה אמצעית בין 2 אחיה. היתה לה אחות גדולה – חדרה ואח קטן – בוגיד. כאשר סבתא רבא היתה בת 12 נכנסו הגרמנים לטוניס. סבתא רבא זוכרת שהמצב של היהודים היה קשה ביותר. הגרמנים בעזרת הערבים בזזו את חנות הזהב של אבא שלה. כך הם נותרו חסרי כל וסבתא רבא נאלצה לצאת לעבוד כדי לפרנס את משפחתה. אחותה הגדולה לא רצתה לעבוד ואחיה הקטן היה בן 7, כך שלא יכול היה לעבוד. סבתא רבא מספרת שכל החיים היו קשים מאד בטוניס. סבתא רבא זוכרת 2 מקרים קשים של הרג יהודים. הגרמנים ביקשו מהיהודים לחפור בורות ואז עבר מעליהם מטוס והטיל פצצה ישירות על אלו שחפרו. מקרה נוסף, הגרמנים בשיתוף פעולה עם הערבים רצחו יהודים ברחוב, רובם היו שכנים של סבתא רבא. סבתא רבא זוכרת נס שקרה. הגרמנים הגיעו לבית ולקחו משם 2 בחורות דתיות יהודיות, לאחר כמה דקות חזרו הבחורות הביתה וסיפרו שהן הרימו ראשן לשמיים והתפללו ל ה' שיציל אותם. באותו רגע הגיעו 2 כלבים שתקפו את הגרמנים וכך הבחורות הצליחו לברוח ולהינצל. כאשר נכנסו האנגלים לטוניס להציל את היהודים ולהילחם בגרמנים, הגרמנים לא נכנעו והמשיכו להפציץ את היהודים בטוניס. באחת ההפצצות ביתם של סבתא רבא ומשפחתה נהרס כליל ולא נותר להם דבר. לא היה להם אוכל ולא פרנסה. אבא של סבתא רבא לקח את הדברים קשה מאד ונפטר מהתקף לב בידיה של אשתו (אמא של סבתא רבא – סניורה). לפני כעשרים שנה סבתא רבא ואחיה העלו את עצמותיו של אביה לארץ ישראל וקברו אותן בבית העלמין ברמלה ליד קברה של אמה סניורה.

גאבס – טוניס בתקופת השואה  בימי ממשלת וישי בצרפת ביוני 1940, הוחלו על יהודי תוניסיה חוקי האפליה שחלו על יהודי צרפת. יהודים סולקו ממשרות צבוריות, נאסר עליהם לעסוק במקצעות חפשיים ורבים נושלו מעסקיהם. בראשית שנת 1941, התחוללו מאורעות בגאבס, ערבים התנפלו על הרובע היהודי ורצחו שבעה יהודים. המשטרה הצרפתית לא התערבה. מאז הקימו צעירים מתנועות הנוער במקום ארגון הגנה עצמית שפעל במחתרת. ב-8 בנובמבר 1942 פלשו הגרמנים לתוניסיה ועד מרס 1943 היתה הארץ כולה תחת שלטונם. כל הגברים היהודים גוייסו לעבודות כפיה. הגרמנים פתחו בהכנות לבניית שדה תעופה ליד גאבס. לפני נסיגת הכוחות הגרמנים מתוניסיה (מארס – מאי 1943), נערכה בגאבס "אקציה מיוחדת", בה החרימו הגרמנים את כל תכשיטי הזהב שהצליחו למצוא בבתי היהודים.

כיום גאבס הינה עיר של כ- 116323 תושבים. העיר שוכנת בסוף הגולף של גבס וכ- 406 ק"מ מתוניס. ייחודה בכך שהיא בד בבד נאות מדבר ונמל ימי.

בשנת 1946 היו בעיר כ-3810 יהודים בתוך אוכלוסיה של כ-17598 תושבים אך כ-עשרים שנה לאחר מכן ניתן היה לספור רק כ-70 יהודים בלבד.

הרב חיים חורי ז"ל (1887- 1957), היה מבולטי רבני תוניסיה במאה ה-20. הוא נולד באי ג'רבא בה קיבל את השכלתו הרבנית והוסמך לרב ודיין. בשנת 1926, הוא נקרא להיות רבה של קהילת יהודי ספאקס. בשנת 1954 עלה לארץ והתגורר בבאר שבע, בה הפך במהרה לשם דבר בקרב כל קהילות ישראל בעיר. לאחר פטירתו בשנת 1957, הוא נקבר בבית העלמין הישן בבאר שבע. להילולה שלו המתקיימת ליד קברו, מגיעים מאות ואלפי אנשים מן הארץ ומחו"ל.

סבתא אסנת

סבתא רבא – איילה הכירה את סבא רבא – נתן כשהייתה בת עשרים אחרי שאחותה – חדרה התחתנה עם אח של סבא רבא – זבולון. לאחר נישואיהם והולדת בנותיהן: אחותה הגדולה של סבתא – מזל וסבתא אסנת, עלו לארץ יחד עם סבתא של סבתא אסנת – סניורה ודוד של סבתא אסנת – בוגיד. סבתי נולדה בשנת 1954 בטוניס להוריה איילה ונתן סרוסי. עלתה לארץ בשנת 1955 מהעיר גאבס בטוניס בגיל חצי שנה עם הוריה, סבתה, דוד שלה ואחותה הגדולה שהיתה בת שנה וחצי. לפני שהגיעו לארץ עשו תחנת ביניים בעיר קרולט בצרפת. הם המתינו בתור כשבועיים על מנת לעלות על ספינה לארץ. בקרולט ישנו בחדרים מסודרים שבהם התאחסנו כל העולים מטוניס, מרוקו, אלגי'ר וכו'. כאשר הגיעו לארץ באוניה אנגלית, הורידו אותם בחיפה, ריססו אותם כי פחדו ממחלות ואז לקחו אותם במשאית למושב לכיש בדרום. שם ישנו בצריף ללא ריצוף, השירותים היו בחוץ בבוטקה עם חור ברצפה. לאחר כשבוע, דוד של סבתא – אוזיפה ( אח של סבא רבא ) שעלה לארץ לפניו הגיע לקחת את המשפחה לרמלה. ברמלה הם התאחסנו בביתו של דוד של סבתא, שם גרו מספר חודשים עד שסבא רבא מצא בית ושם הם גרו כחמישים שנה. נולדו להם עוד חמישה ילדים, אחים של סבתא אסנת. לפני כ – 25 שנה היה פרויקט שיקום שכונות בעיר רמלה. הרסו את הבית הישן שסבתא גרה בו כילדה עם משפחתה, זאת כמובן לאחר שכל האחים התחתנו ועזבו את הבית. סבא וסבתא רבא החליטו לבנות שני בתים. אחד עבורם ואחד עבור סבא דודו וסבתא אסנת. סבא דודו וסבתא אסנת עדיין גרים שם.

מנה – אחותו של סברא רבא

אחותו של סבא רבא – מנה, נשארה בטוניס עם בעלה ובתה מאחר ולא רצו לעלות לארץ. בשנת 1995 ההורים של סבתא נסעו לטיול בטוניס פעם ראשונה בחייהם ושם הם נפגשו עם אחותו של סבא רבא שאותה לא ראו 40 שנה. הפגישה היתה מרגשת ביותר. סבא רבא הבין באותו מפגש שבתה היחידה שהיא האחיינית שלו, נפטרה ממחלה קשה ולא השאירה אחריה ילדים. אחותו של סבא רבא נשארה לבד עם בעלה, ללא משפחה ועדיין בעלה לא היה מוכן לעלות לארץ. אחים של סבא רבא לא פגשו את אחותם היחידה מיום שעלו לארץ ועד מותה. אחיו של סבא רבא נפטרו לפני כ 20 שנה וסבא רבא שיהיה בריא נשאר ללא אחים והורים אך גידל בארץ משפחה גדולה עם 7 ילדים, כ 35 נכדים וכ 25 נינים ( בע"ה ). לאחר כמה שנים נודע לסבא רבא שאחותו נפטרה. למרות כל העצב הוא שמח מאד שהצליח לפגוש אותה. עד כה אין לסבא רבא מושג מה עלה בגורלו של בעלה שנשאר בטוניס.

היכרותם של סבא דודו וסבתא אסנת

סבא וסבתא הכירו בזמן מלחמת ההתשה. סבא היה חייל במילואים בן 24 בחטיבת הצנחנים. כינסו אותם בפרדס בעיר רמלה בה סבתא התגוררה עם משפחתה. בן דוד של סבתא – משה, היה חבר טוב של סבא דודו. סבתא וחברה שלה הלכו להביא למשה אוכל ושתיה. סבא ראה את סבתא ומיד התאהב בה, הם דיברו וקבעו פגישה. סבתא וסבא היו חברים שנתיים ולאחר מכן התחתנו. הם גרו בשכירות ברמלה, לאחר מכן גרו שנה אצל ההורים של סבתא. אחר כך עברו לרמת גן, שם אמא נולדה וכאשר אמא היתה בת שנתיים סבא וסבתא עברו לראשון לציון. שם נולדו דודי אסף ודודתי איילת. כשאמא היתה בת עשר המשפחה עברה לגור ברמלה בביתם של סבא וסבתא רבא (הוריה של סבתא אסנת ). אמא גרה ברמלה עם הוריה עד גיל 25. לאחר שהתחתנה עברה לגור עם אבא בגדרה בביתם של סבא וסבתא ( הוריו של אבא ) שם אני נולדתי. כשהייתי בן שנתיים עברנו לבית חדש, לאחר כחודש נולד אחי אלעד. שוב לאחר שנתיים עברנו דירה ושם נולדה אחותי אדוה. כל הבתים שאליהם עברנו הם בגדרה.

היכרותם של אמא ואבא

אמא ואבא שלי הכירו במפעל "יפאורה תבורי" בו עבדו יחד. אבא שלי עבד במפעל כמה שנים ואז אמא הגיעה לעבוד שם. העובדים והחברים במפעל הבינו שיש פוטנציאל ביניהם והחליטו "לחפור " להם שיפגשו מחוץ לשעות העבודה. בטיול הראשון שהיה לחו"ל דרך העבודה, יצאו אמא ואבא יחד ומאז החליטו להמשיך להיפגש. הם היו חברים כחצי שנה ואז החליטו להתחתן. הם נישאו ב 11.06.13 באולמי "גני-טל". ב 16.07.06 אני נולדתי והוריי היו מאושרים מאד מכיוון שהם ניסו להביא ילד כשנתיים וחצי עד שסוף סוף הצליחו. ב 20.08.08 כשהייתי בן שנתיים, נולד אחי אלעד. ב 08.11.11 כשהייתי בן חמש נולדה אחותי אדוה.