מאגר סיפורי מורשת

נולדתי בטורקיה בשנת 1945, בעיר איזמר. לא היו בתקופה זו בתי חולים והביאו מילדת הביתה. יש לי שלושה אחים ואחיות.

כילד אהבתי לשחק כדורגל וכדורסל, אותם תחביבים , נשארו והיו לי גם כנער לאחר שעלינו לישראל בשנת 1948. למדתי בבית הספר העממי א.ד.גורדון בירושלים וגם שם המשכתי בתחביבי כדורגל וכדורסל. בבית ספר תיכון למדתי בירושלים וסיימתי  לימודי בכתה י"ב. לאחר הצבא  המשכתי ללמוד באוניברסיטה.

סבא אברהם בצעירותו

מתקופת ילדותי, בשכונה בירושלים אני זוכר את חברי. זאב, גבי, ניסים ואמיר הם חברי ילדות שלי, עמם שיחקתי בשכונות ירושלים. נהגנו לשחק במשחקים בחוץ, בחצר: חמש אבנים, כדור הקפה, מחניים, גולות, סביבונים ועוד.

עם חברי אלו, אנו בקשר חברי עד היום. כשהיינו ילדים, ראינו לפעמים סרטים בקולנוע. הסרטים היו בגלגלים גדולים בפילים והיינו לוקחים את הפילים (אלה שלא היו טובים) והיינו שורפים אותם ולאחר מכן מוכרים אותם לילדים אחרים. הייתה לנו ילדות יפה עם הרבה משחקי חברה מחוץ לבית. המאכל האהוב עליי היה בורקס טורקי עם ביצה קשה בשבת בבוקר.

העלייה לארץ

אחרי מלחמת העצמאות הייתה עלייה גדולה מכל ארצות העולם לארץ. אנחנו (כל משפחתי) עלינו, בשנת 1948, על אנייה מטורקיה לארץ. ההפלגה לקחה שבוע ימים, מה שהיום  היה לוקח כשעה וחצי במטוס. כשהגענו לארץ לקחו אותנו למחנה עולים בעתלית ליד חיפה. שם גרנו באוהלים (שתי משפחות באוהל אחד).

מחנה העולים בעתלית: "מחנה המעצר בעתלית או מחנה המעפילים בעתלית שימש למעצר מעפילים ופעילים במחתרות, וכן כמחנה מעבר לעולים. המחנה נפתח בינואר 1940, ופעל במתכונת זו עד להקמת מדינת ישראל במאי 1948. במשך השנים נעצרו בו למעלה מ-40,000 מעפילים. ב-1987 הוכרז כאתר לאומי למורשת ההעפלה והעלייה של מדינת ישראל". (ויקיפדיה).

באותה תקופה היה חורף קשה בארץ, חורף קר וגשום, האדמה הייתה בוצית. אני זוכר, שיום אחד אבי נסע לירושלים לחפש לנו דירה. הוא חזר כעבור כמה ימים עם אמירה שמצא לנו בית. כך עברנו לביתנו בירושלים.

הזוית האישית

אברהם שאול: "בבית הורי בירושלים , גרתי כל השנים עד שהתחתנתי עם סבתא שלך"