מאגר סיפורי מורשת

מאיר שירן משתתף השנה בתכנית הקשר הרב דורי יחד עם שוהם במהלך המפגשים הוא מביא את סיפורו:

נולדתי בשנת 1945 בטזה שבמרוקו, למדתי בבית ספר יסודי שהיה מאוד טוב במרוקו. כשסיימתי ללמוד ביסודי הייתי צריך לעבור לחטיבת הביניים ובעיר שלי לא היו הרבה חטיבות ביניים טובות ואני רציתי רמת לימודים גבוהה, אז אני וחבר שלי הגשנו בקשה ללמוד בחטיבת ביניים בצרפת. היו לנו המון קשיים בקבלה מכיוון שהיינו יהודים אבל לא ויתרנו והפעלנו המון לחץ עד שלבסוף קיבלו אותנו.

בילדותי במרוקו, אני זוכר שאבי היה צורף ואני הייתי עוזר לו בחנות, החנות הייתה בשוק הצורפים והחייטים. בשוק כמעט כל בעלי החנויות היו יהודים פרט לערבי אחד. כשהחלטנו לעלות לישראל הייתי בן 18 וסיימתי ללמוד, וכבר היה לי תואר בהנהלת חשבונות.

מערכת החינוך היהודי במרוקו

"לאורך המחצית הראשונה של המאה ה-20 צמח הפער בין היהודים למוסלמים במרוקו באופן משמעותי. בקרב היהודים היה חינוך אוניברסלי ועד 1956 כלל הילדים היהודיים למדו באחד מבתי הספר של רשתות החינוך היהודיות הרבות שפעלו במרוקו וגם הכשרות מקצועיות בבתי ספר של אורט היו פתוחות בפני כל צעיר יהודי המעוניין בכך. לעומת זאת בקרב המוסלמים במרוקו רוב האוכלוסייה לא זכתה לחינוך בבתי ספר מודרניים,… אחד החששות שעלו עקב עצמאות מרוקו היה שמרוקו תלאים את בתי הספר היהודיים ותייעד את חלקם למוסלמים, ואכן באוקטובר 1960שליש מבתי הספר של כי"ח הולאמו על ידי הממשלה המרוקאית…. חשש נוסף עקב עצמאות מרוקו, שהתממש במהירות, היה שמרוקו העצמאית תטיל מגבלות על העלייה לישראל. כבר בשנת 1956 הוטל איסור על עזיבת יהודים לישראל, מה שהחל את תקופת העלייה החשאית ממרוקו. איסור זה נמשך עד שנת 1961, והוא הוסר הלכה למעשה לאחר טביעת ספינת אגוז וחילופי השלטון בין מוחמד החמישי לבין בנו חסן השני. לאחר הסרת המגבלות על עזיבת יהודים בשנת 1961 החל גל גדול נוסף של עלייה לישראל או הגירה לצרפת ולארצות אירופה האחרות על ידי עשרות אלפי יהודים. במהלך תקופה זאת רבים ממוסדות הקהילה היהודית בוטלו ורוב ראשי הקהילה והרבנים מהערים השונות עזבו".

 העלייה לישראל בשנת 1963

הטיסו אותנו ממרוקו למרסיי שבצרפת. בשנים שקדמו לקום מדינת ישראל, שימשה מרסיי נמל יציאה לכמה אוניות מעפילים, במסגרת המוסד לעליה ב', ומחנה מעבר ליהודים שעלו מארצות צפון אפריקה לישראל. ממרסיי המשכנו באנייה לנמל חיפה, באנייה, הייתה הפעם הראשונה שראיתי איש חרדי שהיה בדרך לישראל גם כן.

מחיפה פיזרו אותנו כל משפחה לעיר אחרת. כששאלו אותנו היכן אנו רוצים לגור בחרנו בבאר שבע, ולבסוף שיכנו אותנו בירוחם. לקחנו מונית מחיפה עד ירוחם, הנסיעה ערכה כ-6 שעות, ולבסוף התחלנו את חיינו בארץ, בירוחם. בארץ אבי עבד ב"קרן קיימת" ואמי הייתה עקרת בית כמו רוב האמהות באותה תקופה, שעסקו בבישול וגידול הילדים.

כשעלינו לארץ הייתי כאמור בן 18, והתגייסתי לצבא לשרות חובה. התגייסתי לצה"ל והשתתפתי במלחמת ששת הימים, ובמלחמת יום הכיפורים. בארץ התחתנתי ובניתי את משפחתי.

סבא מאיר וסבתא סילבי ביום חתונתם