מאגר סיפורי מורשת

סבא ירון התגייס לצה"ל ב-20.7.1961, בהיותו בן 18. לאחר תקופת הטירונות נקרא לשבוע בדיקות רפואיות, פסיכולוגיות וסוציומטריות ביחידת הרפואה של חיל האוויר, על מנת לבדוק כשירותו כמועמד לקורס הטיס של החיל, קורס הנחשב לאתגרי בקורסי הצבא. סבא ירון עבר את המבדקים ובנובמבר 1961 התחיל את הקורס.

 

בשלב הראשון בקורס למדו פיזיקה, מתמטיקה, אווירודינמיקה, מבנה המטוס, חוקי התעבורה האווירית, זיהוי מטוסים, מטאורולוגיה ועוד. בנוסף לכך נוהלה פעילות צבאית מתישה, שכללה מסעות רגליים מפרכים ברחבי הארץ, קורס צניחה, חילוץ ימי בהליקופטר, תרגולי כושר וסיבולת, כשכל הזמן נמצאים תחת עיניהם הבוחנות של המפקדים והמדריכים העיוניים של בית-הספר. יחד עם סבא בקורס, היו שניים שבעתיד יעלו לגדולה. אחד מהם היה הרצל בודינגר, שיתקדם לדרגת אלוף וימונה לפקד על חיל האוויר. בערבי המסעות הרגליים, באוהלי השדה, הרצל היה מצחיק אותם בסיפורי רשמיו מטיולו באפריקה. השני היה רן גורן בן מרחביה, לימים אלוף בצה"ל וראש אגף כח אדם במטה הכללי.

 

לאחר השלב המכין הקרקעי, התחילו לבצע טיסות ההדרכה הראשונות במטוס הפייפר. בשלב מיון זה הודחו מהקורס רב החניכים, כשבכל יום עזבו רבים מהחניכים שלא עמדו בדרישות המדריכים. לאחר עשרים טיסות בפייפר, שכללו מבחני התקדמות במהלכן ביצע סבא מבחן סופי עם המדריך הקשוח מכולם, סבא הצליח ונשלח לטיסת סולו (לבד) כשאין מדריך מאחוריו. "חשתי בהתרוממות רוח גדולה, משהמראתי פעם ראשונה בחיי לבדי לטיסה", סיפר סבא.

 

בשלב הבא של הקורס, שנמשך כשנה, בצע סבא ירון טיסות רבות במטוס האימונים פוגה מאגיסטר, חלקן עם מדריך, חלקן לבד (סולו), כשבכל שלב עולות הדרישות מסבא. האימונים כללו הטסת המטוס והנחתתו, תרגילי אירובאטיקה, טיסות ניווט בכל הארץ, טיסות מכשירים (דימוי של טיסה ללא ראות, כמו בעננים או בלילה), טיסות במבנה, אימון בקרבות אוויר, טיסות לילה מפחידות ועוד. לא הכל הלך למישרין ואחד החניכים בקורס, מאיר זייטל מחולון, התנגש בטיסת לילה במטוס ווטור, נפל עם מטוסו בשדות קיבוץ גבעת ברנר ונהרג.

 

לאחר עשרים חודשים מפרכים, שנשאו עמם מתח רב ומבחנים רבים, סיים סבא ירון את הקורס ב-20.07.1963. סבא ירון עמד שמח וגאה על מגרש המסדרים בתל נוף. מפקד חיל האוויר האלוף עזר וייצמן הצמיד לחזהו את הכנפיים ואת דרגות הקצונה, לעיניהם הנרגשות של סבתא שושנה, סבא רבא שמואל, שבאותו יום חל יום הולדתו ה-47 וסבתא רבתא זלדה.

 

סבא ירון הצטרף כקצין לשורות משפחת חיל האוויר. הוא עבר לטייסת מטוסי אורגן הצרפתיים לצורך אימון מתקדם במטוס קרב. באימונים אלו הטיס לבדו את המטוס, התאמן בקרבות אוויר נגד מדריכיו, תרגל הטלת פצצות במטווחים, ירי רקטות, ירי במטרות אוויריות, ותקיפת מטרות קרקע בתותחים. האמונים נמשכו בימים ובלילות, בשמש ובגשם, תוך רכישת מיומנות וניסיון. גם בתקופה זו, אבד סבא אחד מחבריו, עמוס שרון מקיבוץ גבת, שנקלע למצב מסובך ומסוכן בקרב אוויר נגד מדריכו. הוא החל לצלול לתוך הים, לא נטש מטוסו ונהרג.

 

לאחר תקופת אימון של 4 חודשים, עבר סבא לבסיס רמת דוד, לטייסת סדירה של החיל, טייסת מטוסי מיסטר. אחר כך המשיך סבא למטוסי מטאור הבריטים, ומטוסי ווטור הצרפתיים, אך לאחר כשנה, בעקבות פגם בריאותי בגבו, עבר סבא לטוס במטוס התובלה הצרפתי נורד אטלס. במשך שלוש שנים הטיס סבא את המטוס הגדול בעל זוג המנועים, במאות טיסות של הובלת נוסעים, הטסת ציוד צבאי, הנחתות נגמ"שים (נושאי גייסות משוריינים) בשדות עפר בלילה, הצנחות צנחנים ביום ובלילה, הצנחות מטענים ועוד משימות רבות שחלקן אסור בפרסום עד עצם היום הזה.

 

סבא ירון זכה להשתתף במפוארת במלחמות ישראל, "מלחמת ששת הימים". במלחמה זו הכה צה"ל תוך שישה ימים, את צבאותיהן של מדינות ערב, מצריים, סוריה וירדן, תוך כיבוש חצי האי סיני מידי המצרים, הגדה המערבית מירדן, ורמת הגולן מסוריה. מטוסי הנורד הנחיתו צנחנים בשדה עפר בשארם א שייך, אלו כבשו המקום ללא התנגדות כמעט, ובדרך חזרה, בלילה החשוך, התרגשו כל הטייסים עד דמעות לשמוע ברדיו ש "צ"הל שחרר את העיר העתיקה של ירושלים". לאחר המלחמה טסו סבא ירון וחבריו, לכל רחבי הממלכה החדשה. הם נחתו בנמלי תעופה חדשים ורחוקים, כשארם א שייך, ראס סודאר, אבו רודס, ביר גפגפה, אל עריש ועוד. הטייסים הטיסו חיילים, מטענים, כוחות צבא (בחצי האי סיני בעיקר) וחילצו פצועים. כמו כן הם הטיסו שרים, חברי כנסת ונכבדים אחרים, שבאו לראות את הניסים והנפלאות שחולל צה"ל ב-6 ימים.

 

לאחר המלחמה השתחרר סבא ירון מחיל האוויר ועבר לטוס באל על, בה שירת 43 שנה, בתחילה כטייס משנה ובהמשך כקברניט במשך 34 שנה, רובן גם כקברניט מדריך של טייסים. הרבה אירועים וסיפורים מרתקים משויכים לתקופה זו, כשאני מעלה על הכתב אחד מהם, בו לקחתי חלק. ב-2000312 טסתי עם אמא לבריסל, לבקר את משפחת דודי, דרור, שהתגורר באותה עת במסטריכט, בשליחות אמדוקס, כשסבא הטיס אותנו. אני הייתי בת 9 חודשים, יפיפייה קטנה לדעת סבא, שישנה בשלווה בסל קל שלה שהונח על רצפת תא הטייסים בבואינג 767. לאחר ההמראה מנתב"ג, בעקבות תקלת שמן במנוע, נאלץ סבא לכבות את מנוע ימין של המטוס ונותרנו בשמיים עם מנוע אחד בלבד. הצוות הכריז על מצב חרום וחזרנו לנחיתה בנתב"ג. כך הפכה טיסתי הראשונה לנחיתת חרום. ואני אפילו לא התעוררתי…